"אהבת חיי": הדוקו החבר'המני של שאנן סטריט
הוא היה אוהד שרוף של בית"ר ירושלים אבל נטש אותה לטובת "קבוצת האוהדים" - כמו כל אלה שנמאס להם מהרעות החולות שדבקו בכדורגל הישראלי וחיפשו אלטרנטיבה שפויה. עכשיו, שאנן סטריט יורד לעומקו של הטרנד, בסדרת דוקו שהוא מוביל בערוץ הספורט. התוצאה: חביבה אבל לא מספיק יסודית
סטריט, כפי שהוא מעיד על עצמו בפרק הראשון, היה אוהד שרוף של בית"ר ירושלים כל חייו ("אפילו שיר כתבתי עליה"), עד שהרעות החולות של בית"ר ושל הכדורגל הישראלי – של הספורט הישראלי – דחקו אותו ואת דומיו החוצה. הבעלים רודפי הממון, העיריות שמנסות להשתלט, הגזענות והאלימות ביציע. גם הוא, כמו אחרים מאוהדי הכדורגל הישראלי בעלי השכל הישר, הרגיש שהקבוצה נגנבת ממנו, מהאוהד, הסיבה הראשונית לקיומה. ואז הגיעה הגאולה בדמות מה שזכה לכינוי 'קבוצת האוהדים', קרי: קבוצה שמוקמת ע"י אוהדים שנמאס להם, כזו שמנווטת על ידיהם ושומרת – או מנסה לשמור – על הטוהר היחסי של הענף, משהו שהעסקנים והליגות וההתאחדויות ומוסדותיהן כבר מזמן הספיקו לשכוח. הפועל קטמון היא אולי המוכרת שבהן, אבל יש עוד כמו מכבי קביליו יפו, הפועל רובי שפירא ובית"ר נורדיה.
סטריט מדבר עם האוהדים, מתלווה למשחקים, נוגע בפוליטיקות הקטנות שמתחילות להיווצר גם במיזם המבורך הזה - אבל התמונה לא רחבה מספיק, לא מקיפה דיה על מנת שנבין את עומק התסכול והזעם שהוביל לו. אין מספיק התייחסות להיסטוריה העגומה, העסקנית של הספורט הישראלי שגורמת לאוהדים לברוח ממנו; אין מספיק קונטקסט כדי להדגיש את הלהט והמחויבות הנדרשים על מנת לצאת לדרך רדיקלית שכזאת. וכן, נושא קמילת הכדורגל הישראלי כבר מצדיק סדרה דוקומנטרית משלו, אבל "אהבת חיי" הייתה יכולה להיות הסדרה הזו, אם הייתה בוחרת בגישה יותר קלינית לנושא הזה, להבדיל מזו החבר'המנית והחביבה.
שישי, 18:30, 5SPORT (אפיק 55) של ערוץ הספורט
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
