"פארגו" חזרה, והרווח כולו שלנו
העונה השלישית של הסדרה מחזירה אותנו לשלג, לשוטרים ולפשעים, ובונה מהם שוב סיפור חדש לחלוטין שבמרכזו אחים יריבים. אם לשפוט לפי הפתיחה שלה ולפי המשחק של יואן מקגרגור, שמגלם בכישרון את שני האחים, צפויה לנו פה עוד עלילה שכולה הנאה
גל של מיני סדרות כובש את הטלוויזיה בשנים האחרונות, כאלה שמאגדות תחתן עונות שאינן תלויות אחת בשנייה. זה התחיל עם "אימה אמריקאית", המשיך עם "בלש אמיתי" שהפכה לשם דבר בעונה הראשונה שלה, ומאז נראה שכולם קפצו על הגל: "פשע אמריקאי" (המעולה!); "הנעדר/ת" הבריטית; וכמובן - "פארגו", שהתבססה בתחילתה על הסרט של האחים כהן וחזרה אתמול (ה') לעונה שלישית ב-HOT.
לרוב ההשתייכות לז'אנר נותנת תג איכות לסדרה, בעיקר כי היא דורשת יותר מהצופים. פה לא נשענים על דמויות מוכרות ואהובות שיתפתחו ויתקדמו - לא, זה לחלשים. במקום זאת תידרשו להתחיל הכל מהתחלה, טאבולה ראסה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"נמלטים": מתח קצבי, ולמי אכפת מהעלילה
לא רק צופים רבים מתקשים עם המהלך הזה, גם היוצרים נדרשים לספק דרמה (כמעט תמיד מדובר בתעלומה חדשה), שלא רק שאמורה להשתוות לעונה הקודמת, מהלך מאתגר במיוחד - ראו ערך כישלון העונה השנייה של "בלש אמיתי", אלא גם לשמור על סגנון אחיד שיקשר בין העונות ויאגד אותן תחת סדרה אחת.
ההישג הגדול של "פארגו" של נח האולי הוא בדיוק זה - מספיקות עשר דקות צפייה כדי לזהות שמדובר ב"פארגו". גם אם הדמויות, השחקנים, זמן ההתרחשות והתעלומה שונים, אי אפשר להתבלבל. השלג, מעילי הפרווה, צירופי המקרים והמבטאים. גם בלי הכתובית השקרית שמבשרת שמדובר בסיפור אמיתי - הייתם מנחשים.
סצנה קפקאית בימי המלחמה הקרה בברלין ב-1988 פותחת את העונה. הסצנה קצרה ולא תחזור על עצמה לאורך כל הפרק, ואולי גם לא לאורך העונה. היא מבקשת להבדיל בין סיפור לאמת כשחוקר שטאזי מאשים אזרח ברצח אשתו. האזרח טוען להגנתו שמדובר בבלבול, הוא לא האיש שהקצין חושב שהוא ואשתו בכלל מחכה לו בבית. לקצין זה לא חשוב, האמת שלו מגובה במסמכים והוא לא פה כדי לשמוע סיפורים. מהלך אירוני לסדרה שכבר שלוש עונות וסרט טוענת שהיא מספרת סיפור אמיתי, ובעצם מדובר בבדיה.
קפיצה קדימה ואנחנו במדינת מינסוטה בשנת 2010, השנה הכי מתקדמת ב"פארגו" עד כה. יהיה מעניין לבחון כיצד הטכנולוגיה תשפיע על העלילות המפותלות מאחר ששתי העונות הראשונות היו יכולות להיפתר לא אחת לו לדמויות היה סמארטפון ביד. הפעם במרכז העלילה עומדת יריבות בין שני אחים שמגולמים על ידי יואן מקגרגור. הופעתו טובה כל כך, שקשה לנחש כי לא מדובר בשני שחקנים שונים.
אמת' הוא האח הבכור והמוצלח, איש נדל"ן שמתעסק בחניונים ובעל משפחה. מולו עומד ריי, קצין מבחן עם כרס, שמעביר את יומו בבדיקות שתן של עבריינים ומסתמך לא פעם על כספו של אחיו הגדול. היריבות של האחים סובבת סביב בול סנטימנטלי שממוסגר במשרדו של אמת', ירושה מאביהם המנוח. הבול הקטן הזה, שעוד לא לגמרי ברור מה ערכו הכספי, אם יש כזה בכלל, הוא שמניע את העונה החדשה. אמת' מנסה להשיבו אליו בדרכים פתלתלות שמובילות לשתי תוצאות טרגיות לא מכוונות – כדור השלג שמאפיין את "פארגו" מתחיל להתגלגל ולסבך את העניינים.
בינתיים גם לא נצפו חוליות חלשות. לצד מקגרגור, שתי שחקניות מעולות הצטרפו לקאסט. מרי אליזבת וינסטד, המגלמת את חברתו הנהנתנית וחסרת המוסר של ריי, ניקי סוואנגו, וקארי קון ("הנותרים"), שנכנסת לתפקיד השוטרת הטובה בעיירה הקטנה, בדיוק כמו השוטרת מרג' בסרט המקורי ומולי מהעונה הראשונה.
מקריות ותאוות בצע הם מוטיבים שאפיינו את הסרט ואת שתי העונות הקודמות של "פארגו". שניהם מופיעים פה לאורך כל הפרק ושניהם מוצגים באופן מקורי ומפתיע. בפרק הראשון הספקנו לראות שתי רציחות (אחת מקורית במיוחד - בלי יותר מדי ספוילרים, אבל למה יש מזגן במדינת מינוסוטה הקרירה?), את משחק הברידג' הכי סקסי שנצפה על המסך הקולנועי והטלוויזיוני כאחד, ואת מה שנראה כמו תחילת קריסתו הכלכלית של אמת'.
להתחיל צפייה בעונה של סדרה אנתולוגית תמיד מלווה בחשש, אך במקרה הזה אפשר להירגע. "פארגו" חזרה, ואם העונה השנייה התעלתה על העונה הראשונה, ישנה סבירות שהשלישית תתעלה על השנייה. איזה כיף.