"ג'ודה": פאן במקסימום עם ציון ברוך הערפד
סדרת הערפדים הקומית אמנם מבורדקת ולא לגמרי סגורה על עצמה, והיוצר ציון ברוך לא הביא אל הדמות הראשית שום דבר חדש - אבל למי אכפת, כשכל כך נהנים?
כבר כמה ימים שאני מנסה להבין איך קרה שנהניתי כל כך ב"JUDA", דרמת האימה הקומית החדשה שהגה ציון ברוך ועלתה ב-HOT. קחו, למשל, את הבימוי: קשה להאמין שמני יעיש - הבמאי שמאחורי "המשגיחים" ו"אבינו" הקשוחים והממוקדים - אחראי לו. הוא מטיס את המצלמה שלו אנה ואנה, משנה את קצב הפריים, משתולל במאניות MTVית מהסוג איתה עשה גאי ריצ'י את שמו, ושאפילו הוא השכיל לעדן עם השנים. התוצאה התזזיתית קצת מתישה וקצת ארכאית, למרות שהכוונה הייתה ההיפך, מן הסתם. זה פשוט טו מאץ'.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"נופלות על הרגליים": שתיים בעקבות אחד
"פארגו" חזרה, והרווח כולו שלנו
"13 סיבות": סדרת הנוער שכולה גימיק
או שתקחו את ציון ברוך הפרפורמר, מאחר שליהק את עצמו בתפקיד הראשי: יהודה, נוכל קטן שמסתבך קשות כשהוא ננשך על ידי ערפדית רומנייה (אנסטסיה פיין) ומאבד סכום כסף עצום שהרוויח במשחק פוקר. אל לכם לצפות פה לאיזו תצוגת משחק דרמטית יוצאת דופן: ברוך עושה פה את הדבר שלו, מעוצב ומתנהג כמו דמות מ"הישראלים" או "הבורר", מפגין התלהבות ומחויבות ראויים אבל מותיר את הדמות משורטטת באופן רחב מדי, קומית במפגיע, ובסופו של דבר גם רדודה. לשוחריו - ואני ביניהם, כן? האיש מצחיק אותי, מה לעשות - בכלל לא יהיה אכפת מזה. להפך. אבל קצת חבל שברוך לא אתגר את עצמו ברמת הטייפקאסט בהזדמנות חגיגית זו, כשהוא חתום על הסדרה כיוצר; קצת חבל שלא ניסה לחלץ מעצמו משהו שטרם ראינו ממנו בעבר.
אבל ייתכן שהבעיה בכלל בקונספט של "JUDA", כי הוא משתנה תדיר. מה בדיוק קיבלנו פה? מה פשר הטון הלא אחיד? האם זוהי דרמת אימה בעלת מוטיבים קומיים/סבוניים סטייל "דם אמיתי"? קומדיית עבריינים ספק פארודית סטייל "הבורר"/"מקס ומוריס" עם נגיעות של אימה? מה טיב התבשיל הזה?
ובכן, הנה המסקנה שלי, לפחות בשלב מוקדם זה: למי אכפת, כשהוא כל כך טעים? כי "JUDA" פשוט כיפית לאללה. מתישהו במהלך הפרק הראשון היה "קליק" ברור בין המאניות בבימוי, הקומיות הסלפסטיקית של ברוך והמיש-מש הז'אנרי הכללי, וזה בערך השלב שבו אתה מבין שאתה רוצה עוד מהשטות המבדרת והמושקעת הזו. וב"מושקעת" אני מתכוון ל"מושקעת ברמות שטרם נראו פה", כולל סצנות אקשן ראויות ואפקטים מיוחדים סופר-מרשימים (הסצנה הפותחת מעיפת ראש במיוחד, ובאופן מילולי). רק אלוהים יודע כמה הדבר הזה עלה, אבל רואים כל שקל מזה, ומעבר לכך "JUDA" נהנית מכמה תצוגות משחק מגניבות, כמו זו של עמוס תמם שמגלם את שותפו של יהודה/ברוך, או מפתיעות, כמו זו של אנסטסיה פיין היפהפייה והמצוינת שלגמרי הולכת להיות התגלית של הסדרה הזאת.
למרות ההסתייגויות, "כיף" הוא מושג אנדרייטד בתוצרת המופקת פה, ו-"JUDA" מספקת אותו במנות אינפלציוניות. אם לצטט לרגע את סטטיק ובן אל, לסדרה הזו יש Swag אמיתי, ולמרות הגישה הווידאוקליפית שמושכת לעצמה הרבה יותר מדי תשומת לב, היו רגעים שאשכרה מצאתי את עצמי מניף ידיים בהתלהבות וצועק Fuck Yeah! לעבר המסך. אם "JUDA" תעמיק מעבר למה שהיא מציגה פה, מה טוב. אבל גם אם לא, היא תהפוך ללהיט, שיהיה ברור. ואני? אני רוצה עוד.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
