"הבן": פירס ברוסנן מפספס
הדרמה התקופתית "הבן", שעוסקת באיל נפט אכזר מטקסס - מנסה להיות אפית ועזת יצרים, אבל למעשה מדובר באופרת סבון. הליהוק של פירס ברוסנן לתפקיד הראשי לא מסייעת לה
הייתי אמור לאהוב את "הבן", סדרת הדרמה התקופתית החדשה של AMC המבקשת לגולל את סיפורה של משפחה טקסנית עשירה לאורך מספר דורות, החל מאמצע המאה ה-19 ועד לימינו אנו. סיפוריים אפיים מסוג זה עושים לי את זה, בעיקר כאלה שעוסקים באיתור מקורותיו המוקדמים של הקפיטליזם האמריקאי המודרני, כיצד שגשג על ניצול ומרמה, כיצד נסמך על האמצעים הברוטאליים שנדרשו כדי לשמרו. "זה ייגמר בדם" המדהים של פול תומס אנדרסון, למשל, הפשיט את התמה עד לעצמותיה ומצא משהו עוצמתי, קמאי בשאפתנות טרופת-העיניים הדרושה על מנת להפיק הון עתק מהאדמה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"נופלות על הרגליים": שתיים בעקבות אחד
אבל אין ל"הבן" ולו חצי דבר עם האינטימיות הצחיחה והחשופה באמצעותה בחר אנדרסון לגשת לנושא. עבור אנדרסון, הנוף חסר הרחמים היה אנטגוניסט לא פחות מאשר שדיו הפנימיים של גיבורו, דניאל פליינויו (דניאל די לואיס). הנוף ב"הבן", בהשוואה, איננו אלא הרקע לעלילה העמוסה שטווה הסופר פיליפ מאייר, שעל ספרו באותו השם מבוססת הסדרה. כך, היא שייכת באופן הרבה יותר ברור לאסכולה המלודרמטית/סבונית של "ענק", סרטו של ג'ורג' סטיבנס מ-1956. אתם מכירים את הדיל: טקסס, חוואים עשירים שעושים הסבה לנפט, תככים ודרמות פנים-משפחתיות אל מול התמורות ההיסטוריות המתרחשות, שמרנות מול קדמה, ערכים מתנגשים וגו'.
אבל "הבן" נעדרת את הכוח הראשוני של המלודרמה עזת-היצרים של סטיבנס (ואת הטאלנטים הכבירים שעמדו לרשותו: ג'יימס דין, רוק הדסון ואליזבת טיילור). זאת אומרת, היא מנסה להיות עזת-יצרים, ממש מנסה, אבל המאמץ ברור מכדי שיצליח לשכנע, וכל שנותר הוא הסבון.
בעצם, יש פה טאלנט, אבל הוא לחלוטין לא מתאים לתפקיד: פירס ברוסנן מגלם את החוואי הטקסני העשיר איליי מקאלוך, שבשנת 1915 מחליט שבקר הוא העבר ונפט הוא העתיד, ורותם לשם ההסבה המקצועית את כל כוחו, השפעתו, משפחתו ונכסיו. זה המפתח פה, התפקיד שאמור היה לשאת את "הבן" על כתפיו, אבל חוץ מהמבטא הטקסני האיום שסיגל לעצמו לכבוד העניין, לברוסנן התמיר, הצנום והתמיד-אלגנטי פשוט אין את הנוכחות שנדרשת מפטריארך מטיל-אימה שכזה, אין את המוג'ו שישכנע כי הוא מסוגל לדברים אותם הוא מעולל במהלך "הבן". נסו לדמיין שחקן כמו איאן מק'שיין ("דדווד") במקומו – או אפילו את סם ניל, שאמור היה לגלם את התפקיד במקור אך פרש – ותבינו בדיוק עד כמה הוא לא מתאים.
ברמת סיפורה של משפחת מק'קולוך המורחבת – ובכן, "הבן" סובלת משלל טאלנטים אנונימיים ורפים, כאמור, כאלה שרק מדגישים את ים הקלישאות והקונבנציות מהן הרכיב פיליפ מאייר את עלילת ספרו. פה ושם הסיפור אולי יצליח לסחוף אתכם עמו – עבורי זה קרה בפלאשבקים לחניכתו של איליי הצעיר בידי שבט קומנצ'ים אכזריים שטבחו במשפחתו, אם כי גם את אופן השתלשלות האירועים הללו ראיתם אינספור פעמים בעבר – אבל לא מספיק כדי שתעניקו לו את תשומת לבכם לאורך זמן.
רביעי, 21:00, AMC
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
