"כתום זה השחור החדש": עונה שנולדה למרתון צפייה
העונה החמישית של "כתום זה השחור החדש" סובלת מכתיבה מרושלת, משחק לא אחיד ומעברים חפוזים מקומדיה לדרמה. ובכל זאת, אם אתם מחפשים סדרה לצפייה ברצף - היא בהחלט עושה את העבודה
איך בדיוק קורה שאדם מוצא את עצמו מרביץ בינג' מאסיבי עם עונה חמישית של סדרה שעם כל עונה חולפת רק הלכה ודעכה בעיניו, רק הלכה והפכה בלתי נסבלת? כי זה בדיוק מה שקרה לי השבוע עם עונתה החמישית של "כתום זה השחור החדש", שכמו הרביעית והשלישית, סובלת קשות מכל אותם אלמנטים שהפכו את העונה הראשונה – ובמידה מסוימת, גם את השנייה – לצפיית חובה. עבודת האנסמבל, למשל – קאדר הדמויות העצום, לכל אחת אישיות עגולה משלה, מוטיבציה ומערכת קשרים מסועפת עם הדמויות האחרות, מלאכת מחשבת של כתיבה ללא אח ורע גם בתור הזהב הטלוויזיוני של העשור וחצי האחרונים. או שלפחות כך היה בהתחלה, כי בהמשך (בעיקר בעונה הרביעית המקושקשת) המאמץ לג'נגל בין כולן ולהצדיק את כולן הפך למיוזע במיוחד, סיפורי-הצד שנרקמו לכל דמות גלשו לעיתים קרובות למחוזות הפארסה, והתפרים ביניהן הפכו גסים.
הם עדיין גסים בעונה החדשה, וכמותם גם שינויי הטון של "כתום" - מקומדיה רחבה ברגע אחד לדרמה אנושית באחר, מאלימות קשה לרוך אינטימי, מגאג גרוטסקי למחווה עדינה –עוד אלמנט שפעם עמד לזכותה ועם הזמן פשוט הלך והפך קפריזי וסנסציוני. ויש גם את הבעיות מהן תמיד סבלה, אשר רק הלכו והתעצמו. למשל המשחק הלא-אחיד (לא יעזור לאף אחד - אוזו אדובה כסוזאן "קרייזי אייז" וורן היא פשוט שחקנית א-י-ו-מ-ה) והכתיבה המרושלת לעיתים (על כל פלאשבק מרגש/מאיר עיניים יש 3 מיותרים/גרועים). ובכל זאת שוב מצאתי את עצמי שם, 13 פרקים, מההתחלה ועד הסוף, יום וקצת. איך זה קרה?
ובכן, יש כמה סיבות, אבל הראשונה מהם כנראה תהיה המעורפלת מכולן: "כתום זה השחור החדש" פשוט נולדה לבינג', בטח שבעונתה החדשה שסובבת אירוע אחד מחולל. זו מין איכות אמורפית שכזו ממנה נהנות סדרות מסוימות שבאופן פרטני, פרק-פרק, מתישות/מעצבנות אותך - אבל כיחידה אחת הנצרכת בזמן קצוב עושות את העבודה, גילטי פלז'ר סטייל. "בית הקלפים", בנסיבות שאינן העונה החדשה והמצ'וקמקת שלה, היא סדרה מהסוג הזה.
הסיבה השנייה היא הפוקוס המחודש – עונה 5 של "כתום" מתרחשת על פני 72 שעות בקירוב, במהלכן הנשים הכלואות בליצ'פילד מתפרעות, משתלטות על בית הסוהר ולוקחות את הסוהרים כבני ערובה. אירוע-העל הזה אמנם נפרש לשלל הדמויות וסיפורי-הצד הנמשכים שלהן – נרטיבית, זהו רק תירוץ להמשיך לעשות את מה שהיא עושה, רק בנסיבות אינטנסיביות יותר - אבל הסיטואציה המשותפת מעניקה לסדרה מיקוד מבורך, תחושת כיוון שמחלחלת גם לצופה שכבר עמד להרים ידיים אחרי העונה הרביעית המפוזרת. כי אני כבר עמדתי להרים ידיים, אבל הליין החדש והמרענן הזה – על הכאוס המשעשע שהוא מציע תחילה והטון הקודר יותר שהוא מציג בהמשך – הצליח לתפוס אותי. שוב. מה הלאה? האסירות מוצאות מכונת זמן ומשתגרות לימי המהפכה הצרפתית? כי אם כן, אני מה-זה שם.
הסדרה משודרת בנטפליקס ומראשון-חמישי, 22:50, HOT HBO וכל הפרקים ב-HOT Xtra VOD
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס".
