הפריטנדרס בספרד: רוקנ'רול אמיתי, עם שורשים
להיטים אהובים שצמררו את הגוף, דיאלוג עם הקהל שיצר אינטימיות נדירה וכריסי היינד אחת, אישה ותופעה שמתנועעת, שרה ונותנת הכל על הבמה - בדיוק כמו לפני 30 שנה. הופעת הפריטנדרס בז'ירונה שבספרד הייתה התרפקות מצוינת ובלתי מתנצלת על מורשת רוקנ'רול אמיתית. בקרוב בישראל
מהרגע הראשון שבו כריסי היינד עולה לבמה ופותחת את הופעת הפריטנדרס בפסטיבל Cap Roig הנערך בז'ירונה שבספרד, מתבררים שני דברים קריטיים: הראשון הוא שהאישה בת ה-64 נראית, מתנועעת והכי חשוב שרה בדיוק כפי ששרה בגיל 30. פלא טבע אמיתי. והשני, שהיא לא דופקת חשבון לאף אחד. כולל הקהל.
בקרוב הם אצלנו: כל הפרטים על הופעת הפריטנדרס בישראל
בעולם מפלסטיק, שבו מרבית המוזיקאים הפכו להיות בדרנים שעושים הכל כדי להתחבב על הצופים, הדיאלוג שלה עם הספרדים בקהל הוא כמעט בלתי נתפס. מהרגע הראשון היא כועסת על כך שהם מצלמים אותה בסלולארי, למרות שהכרוז אסר על כך בפירוש לפני שעלתה לבמה. אחרי שתי אזהרות מצידה, בפעם השלישית היא פשוט מפסיקה לנגן. "אוקיי. הבנתי", היא אומרת. "מי שלא יכול להתאפק, פשוט שיילך. אנחנו נחזיר לו את הכסף".
הקהל נבהל וממהר להסתיר את המסכים. זה משתלם. כי היינד, מחוזקת בהרכב אדיר של נגנים, פורצת בהרעשה ארטילרית של רוקנ'רול ישן וטוב. איתה על הבמה נמצא מרטין צ'יימברס, המתופף המקורי של ההרכב שממשיך איתה כבר 40 שנה, רב איתה, פורש וחוזר חלילה; וכן קלידן, בסיסט וגיטריסט על, ג'יימס וולבורן, שנותן בשיר "Thumbelina" קטע סולו מהמם שחורך את כל קוסטה ברווה.
היינד נראית מדהים, כאמור. בג'ינס צמודים, חולצת טי שחורה ומגפיים לבנים עם עקב גבוה היא נותנת הכל על הבמה, "ואחרי ההופעה מתעלפת", כפי שסיפרה לי מאחורי הקלעים. ההופעה, כשעה וחצי פלוס הדרנים, בנויה בעיקר מהשירים הישנים של ההרכב, פלוס כמה חדשים מהאלבום האחרון, "Alone" - שלא ממש נודע פה, או בברצלונה, על קיומו. למרבה המזל, יש בו יופי של שירים.
אחרי חימום הדרגתי של הקנה, היא מטילה פצצה ראשונה, בדמות "Don’t Get Me Wrong". הקהל, המורכב בעיקר מבורגנים מבוגרים מאזור ז'ירונה ותיירים מזדמנים - לא לגמרי החומרים שמהם עשוי רוקנ'רול - יוצא מגדרו, אבל מאבד את המשמעת ושולף שוב את הטלפונים. כריסי מגיבה מיד. "מאיפה שאני עומדת", היא אומרת בחיוך סרקסטי, "נראה לי שהוצאתם טלפונים כדי לבדוק מה עם הנכדים. גם אני רוצה לבדוק את שלי, אבל אני בהופעה כרגע".
הספרדים, ממושמעים עוד מעידן פרנקו, מחביאים את הטלפונים, והפעם לגמרי. כריסי, הנראית יותר משועשעת מכועסת, ממשיכה בשלה. היא מספרת שהייתה לה פעם דירה בברצלונה, אך מעולם לא למדה ספרדית כי החבר הקולומביאני שלה, שביקש להשאיר אותה "אישה קטנה", לא ממש רצה שתלמד. "בכל מקרה, זרקתי אותו", היא מחייכת ועוברת להפצצה המוזיקלית הבאה. הבמה מוחשכת כמעט לגמרי והיינד שרה לבדה, בלווי קלידים בלבד, את "Hymn to Her". הקול שלה חזק, עשיר ומופלא בדיוק כמו שהיה תמיד, והאפקט פשוט מצמרר. רציתי להנציח, אבל שקשקתי מפחד לשלוף את הטלפון.
ההופעה נמשכת, וכריסי לא מתביישת להתרפק על המורשת המפוארת שלה. היא מקדישה את השיר "Kid" לג'יימס האנימן סקוט ולפיט פרנדון, שני חברי הפריטנדרס המקוריים שמתו כתוצאה משימוש בסמים. ולפני "Stop Your Sobbing" מספרת על כותב השיר ריי דיוויס מהקינקס, "הכותב הכי גדול בהסטוריה" לדבריה, וכמובן - גם בן הזוג המיתולוגי שלה ואבי בתה. "זה היה הסינגל הראשון שלנו", היא נזכרת, "ובלעדיו... ובכן, בלעדיו החיים שלי היו שונים לגמרי". ואז היא עוברת לשיר מתוך האלבום החדש, ממהרת לציין "אתם בטח לא מכירים אותו" ונותנת למישהו בקהל מפרט. "הנה, זה יעודד אותך", היא צוחקת. אגב השיר, "Let’s Get Lost", הוא פשוט נהדר. והעובדה שהאלבום לא הופץ בישראל היא סוג של עוול שיש לתקן.
כשהיא עוברת לשיר יותר קצבי היינד חוזרת לסנוט בקהל. "אני יודעת כמה קשה לקום בגילכם, אבל תשתדלו", היא אומרת. נדמה לי שבתל אביב הדיאלוג הזה יהיה אחר לגמרי. אבל גם בספרד, הקהל עובר לדום למשמע ההמנון. כלומר "I’ll Stand by You". עוד רגע מפואר.
לקראת הסוף ההילוך רק עולה. הלהקה מבצעת באופן וירטואוזי ומהודק את "Mystery Achievement", השיר הנועל את אלבום הבכורה המופלא של הפריטנדרס, ומרטין צ'יימברס עובר לסולו תופים מאחורי קיר הפרספקס שעוטף אותו. צ'יימברס - ליצן לא קטן עם חיבה לג'אגלינג כושל של מקלות תיפוף - פותח בדיאלוג עם הבוסית. "אז מה שלומך?", היא שואלת. "שאגיד את האמת?", הוא עונה. "השתגעת? אז זה לא יהיה שואו ביזנס", היינד מסכמת את דעתה הכללית על המקצוע. מלכה. הסולו של צ'יימברס מוליך לפתיח המיתולוגי של "Middle of the Road" והקרחנה מתחדשת.
בסופו של דבר, הקהל מודה לה ארוכות. גם על ההופעה המצוינת, וגם על הפגנת האישיות יוצאת הדופן. אם אתם אוהבים את הפריטנדרס, ובכלל - אם אתם חובבי רוקנ'רול אמיתי, מהשורשים, אתם חייבים לראות אותם ב-23 בספטמבר בתל אביב.
