"אך למי שתהיי - חייו מלאי שיר": מוזיקאים בוחרים את שירי האהבה הגדולים

פבלו רוזנברג: "כל הימים את משחקת" של פבלו נרודה   

כל הימים את משחקת באור היקום.

אורחת דקיקה, את באה בפרח ובמים.

הנך יותר מן הראש הקטן הלבן שאני חובק

כאשכול בין ידי יום-יום.

אינך דומה לאיש מאז אהבתיך.

תני לי ואפרש אותך בקרב זרים צהובים.

מי כותב את שמך באותיות עשן בינות לכוכבי הדרום?

הה, תני לי ואזכור לך כמו שהיית אז, בטרם היותך.

פתאום מיללת הרוח, מכה בחלון הסגור.

הרקיע הוא רשת גדושה דגים אפלים.

לכאן תבאנה לבסוף כל הרוחות, כולן.

הגשם מתערטל.

ציפורים חולפות במנוסתן.

הרוח. הרוח.

אוכל להלחם רק בכוחות אנוש.

הסערה מסחררת עלים כהים

ומתירה את כל הסירות שנקשרו לשמים הלילה.

את כאן. הה, אינך בורחת.

את תעני לי עד לצעקה האחרונה.

התכרבלי לך לצדי כמו עולה בך פחד.

אך צל מוזר רץ פעם בעיניך.

עכשיו, גם עכשיו, קטנתי, את מביאה לי פרחי יערה,

ואפילו שדיך מבושמים.

בעוד הרוח העצובה דוהרת וקוטלת פרפרים

אני אוהב אותך, ושמחתי נושכת את שזיף שפתיך.

כמה כאב לך בוודאי להתרגל אלי,

אל נפשי הבודדה והפראית, אל שמי המניס את כולם.

כמה ימים ראינו את אילת השחר בוערת ונושקת לעינינו

ואת הדמדומים משתרעים מעל ראשינו במניפות חגות.

מילותי המטירו עלייך כגשם ליטופים.

זה כבר אהבתי את גופך, גוף צדף שהזהיב בשמש.

אדמה אותך אף לאדונית היקום.

אביא לך מן ההרים פרחים עליזים, פעמוניות,

אלסרים כהים וסלי בר מלאי נשיקות.

אני רוצה לעשות איתך

מה שהאביב עושה עם עצי הדובדבן.

(תרגום: טל ניצן-קרן)

"שמחתי נושכת את שזיף שפתיך". רוזנברג(צילום: מנחם עוז)

אתה חושב שהוא האחד?

"שירי האהבה של המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה מדהימים. על השיר הזה אני תמיד אומר: 'הלוואי שאני הייתי כותב אותו'. אחד המשפטים, "אני רוצה לעשות איתך מה שהאביב עושה עם עצי הדובדבן", הוא משפט גאוני בעיניי. כמו השיר הזה, לנרודה יש עוד המון שירי אהבה יפים". 

דיקלה: "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –

הֵיכָן נְעוּרָי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

מצאה אצל ביאליק מקלט. דיקלה(צילום: עדי אורני)

איך הכרתם?

"בדרך כלל אומרים שביאליק התכוון בשיר הזה לשכינה, אך בעיניי הוא בעצם גם אצר בתוכו כל אישה באשר היא: חברה, בת זוג, אם או אחות. בכוח הנשי שלנו מוצאים מחסה שיודע להכיל כל כאב ודמע. כל אדם מחפש מקלט כזה בתקופה כלשהי של חייו. אין משורר שיודע את הנפש כמו ביאליק. פאר היצירה העברית, מלך המשוררים היהודים המודרניים. עד שלא אכתוב שיר בסגנון הזה, לא אפסיק לכתוב".

נורית גלרון: "עטור מצחך" של אברהם חלפי

עטור מצחך זהב שחור

אינני זוכר אם כתבו כך בשיר

מצחך מתחרז עם עיניים ואור

אינני זוכר אם חרזו כך בשיר

אך למי שתהיי

חייו מלאי שיר.

חלוקך הוורוד צמרירי ורך

את בו מתעטפת תמיד לעת ליל

לא הייתי רוצה להיות לך אח

לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך

ורואה חלומות עגומים של קדושה

ולמולו את אישה.

את אוהבת להיות

עצובה ושותקת

להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק

ואני, שלא פעם אביט בך בשקט

אין קול ודברים

שוכח הכל על אודות אחרים

שוכנת נפשי בין כתלי ביתך

ושבויה בין כתלייך

ממני נפרדת

עת אני בגופי נפרד ממך

פרוש חלומי כמרבד לרגליך

צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך

לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל

עוד מעט ואבוא אליך.

עטור מצחך זהב שחור

יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר

אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור

כשיכור

עטור מצחך זהב שחור.

"עומקים ודימויים שמבטאים את האהבה בצורה הכי יפה שיש". גלרון(צילום: אלי סגל ויוגב אטיאס)

מאוהבת?

"זה שיר נפלא של אברהם חלפי עם לחן לא פחות מופלא של יוני רכטר וביצוע מושלם של אריק אינשטיין, יוני רכטר, יהודית רביץ וקורין אלאל. טקסט רגיש וחכם, שיש בו עומקים ודימויים שמבטאים את האהבה בצורה הכי יפה שיש".

X

"עומקים ודימויים שמבטאים את האהבה בצורה הכי יפה שיש"

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

מי שהיו פה - אינם

מי שחשוב כמת

ומי שחשוב כנם

 

רק סדרן זקן מן הקולנוע עם לבן זקן מן "הבימה"

והדובה הגדולה על הגג מציצה אליה פנימה

משחקים שח - הבית

קפה מלא דצמבר

שומעים ג'ון באז שרה I Remember

 

"אנשים שחיים על זיכרונותיהם". אלון אולארצ'יק(צילום: אילן בשור)

מה אתה אוהב בו?

"השיר מזכיר לי את קפה תמר בשינקין. שמעתי שהוא נכתב על בית קפה אחר, אבל מי סופר. 'מי שהיו פה - אינם' - הייתה הרגשה כזאת גם בקפה תמר, קפה שרוחות ה'לשעברים' שלו עדיין ישובות שם בין החיים, משהו שמזכיר אולי את כסית בדיזנגוף. 'ומי שחשוב כנם' - אלה שהיו פעם, נניח עיתונאים בעיתון 'דבר', ועכשיו הם רק מנמנמים בכיסאותיהם, ספק חיים. 'שח - הבית, זה קפה תמר לגמרי. 'שומעים ג'ון באז שרה I Remember' - קפה של אנשים שחיים על זיכרונותיהם. השיר מאוד יפה בעיניי. פעם קיבלתי בהשאלה את כל כתביו של אבות ישורון, הרוקר העברי הראשון, כדי לדלות כמה שיותר שירים לכתיבת לחנים. רובם הגדול היה מהסוג הארוך, המתפתל והלא חריז, אז לא הצלחתי לדלות יותר מהאחד שהלחנתי, ואותו גם שרתי".

 

חנן בן ארי: "וידוי" של אלכסנדר פן

מְעִילִי הַפָּשׁוּט וּפָנָס עַל הַגֶּשֶׁר,

לֵיל הַסְּתָו וּשְׂפָתַי הַלַּחוֹת מִנִּי גֶּשֶׁם -

כָּךְ רָאִיתָ אוֹתִי רִאשׁוֹנָה, הֲתִזְכֹּר?

וְהָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם,

כִּי אֶהְיֶה בִּשְׁבִילְךָ כְּמוֹ לֶחֶם וָמַיִם

וּכְאֶל לֶחֶם וָמַיִם אֵלַי תַּחֲזֹר.

בְּעָנְיֵנוּ הַמַּר, בַּעֲבֹר אוֹתְךָ זַעַם,

גַּם לַמָּוֶת אַתָּה קִלַּלְתָּנִי לֹא פַּעַם,

וּכְתֵפַי הַקָּרוֹת רָעֲדוּ מִשִּׂמְחָה;

כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם

שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתְךָ בִּגְלָלִי בִּנְחֻשְׁתַּיִם

וְגַם אָז לְבָבִי לֹא יָסוּר מֵעִמְּךָ.

כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,

אֲבָל זְכֹר אֵיךְ נִפְגַּשְׁנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת;

אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,

בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,

בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת.

אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.

וְקִנֵּאתִי לְךָ וּבַחֹשֶךְ אָרַבְתִּי

וְשָׂנֵאתִי לְךָ וְעַד דֶּמַע אָהַבְתִּי

וּבֵיתֵנוּ שָׁמַם מֵחִיּוּךְ וּמִצְּחוֹק.

וּבְשׁוּבְךָ אֶל הַבַּיִת, מָרוּד כְּמוֹ כֶּלֶב,

עֶלְבּוֹנוֹת שֶׁל זָרִים בִּי נָקַמְתָּ פִּי אֶלֶף

וָאֵדַע כִּי חָשַׁבְתָּ עָלַי מֵרָחוֹק.

וּבַלַּיְלָה הַהוּא, עֵת הִטַּחְתָּ בַּדֶּלֶת

וְהָלַכְתָּ לָעַד וַאֲנִי נוֹשֵׂאת יֶלֶד,

רַק חָשַׁךְ אוֹר עֵינַי אַךְ לִבִּי לֹא נִשְׁבַּר;

כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם

שֶׁתָּשׁוּב עוֹד אֵלַי וְתִפֹּל עַל בִּרְכַּיִם

וַאֲנִי בְּפָנֶיךָ אַבִּיט וְאֹמַר:

כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת

אֲבָל טוֹב שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ בְּלֵיל מִלֵּילוֹת;

אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,

בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,

בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת.

אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.

הֵן יָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי אוֹהֵב מִלְּבַדֶּךָ

וְיָדַעְתִּי: הַמָּוֶת יָבוֹא מִיָּדֶיךָ

וַאֲנִי מְחַכָּה וּמְצַפָּה לְזִיווֹ;

הוּא יָבוֹא פִּתְאוֹמִי כְּגַרְזֶן עַל עֵץ יַעַר,

אוֹ יִקְרַב לְאִטּוֹ, בְּעִנּוּי וּבְצַעַר,

אֲבָל לֹא מִידֵי זָר - מִיָּדֶיךָ יָבוֹא.

וְגַם אָז לְבֵיתְךָ, בְּלֵיל שְׁכוֹל וְלֵיל עֹנִי,

בַּחֲלוֹם עוֹד אָשׁוּבָה, כְּסִילָה שֶׁכָּמוֹנִי,

וְאֹמַר: הִנֵּה בָּאתִי מִנְּדוֹד בִּשְׁבִילַי;

כִּי הָיָה לִי בָּרוּר כְּמוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁתַּיִם

שֶׁאָבוֹא לְבֵיתְךָ בְּעָצְמֶךָ עֵינַיִם

עַד אֲשֶׁר יִשָּׂאוּךָ בַּדֶּרֶךְ אֵלַי.

כֵּן, הָיָה זֶה לֹא טוֹב, הָיָה רַע לְתִפְאֶרֶת,

אֲבָל עֵד לִי הָאֵל הַחוֹרֵץ גּוֹרָלוֹת:

אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

רַק אוֹתָהּ אַהֲבָה עֲנִיָּה וְסוֹרֶרֶת,

בְּאוֹתוֹ מְעִילוֹן עִם אוֹתוֹ צִיץ הַוֶּרֶד,

בְּאוֹתָהּ הַשִּׂמְלָה הַפְּשׁוּטָה מִשְּׂמָלוֹת.

אִם יִהְיֶה זֶה שֵׁנִית - אַל יִהְיֶה זֶה אַחֶרֶת,

יִהְיֶה כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה אוֹת בְּאוֹת.

לא צריך הרבה יותר מזה. חנן בן-ארי(מתוך הקליפ)

מה אתה מוצא בו?

"זה השיר המרגש והנצחי מכולם של אלכסנדר פן. הכנות והמורכבות בהן הוא מתאר את האהבה ואת הזוגיות הן מעשה אומנות נשגב בעיניי. כששורות כמו "אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת" ו-"היה רע לתפארת" נפגשות עם הלחן של סשה ארגוב, בן אדם לא צריך הרבה יותר מזה".

אסף אמדורסקי: "שלוש סיבות" של חזי לסקלי

אֲנִי שׂוֹנֵא שִׁירָה

וְיֵשׁ לְכָךְ שָׁלֹשׁ סִבּוֹת.

הָרִאשׁוֹנָה: אֵינִי יָכֹל לְהָנִיחַ אֶת רֹאשִׁי עַל כְּתֵפֶיהָ שֶׁל הַשִּׁירָה.

הַשְּׁנִיָּה: הַשִּׁירָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָנִיחַ אֶת רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפִי.

הַשְּׁלִישִׁית: לַשִּׁירָה אֵין רֹאשׁ אוֹ כְּתֵפַיִם.

וְיֶשְׁנָהּ גַּם סִבָּה רְבִיעִית

שירים לא ימלאו את החלל בהיעדר אהבה. אסף אמדורסקי(צילום: עידו ארז)

מה מיוחד בשיר בעינייך?

חזי לסקלי אומר את מה שאלף משוררים לא מוכנים להודות בו: שירי אהבה הם רק מילים שנכתבו בדפוס או נאמרו בפה. הם לעולם לא ימלאו את החלל שנפער בהיעדר אהבה. עוד לא נולד הטקסט שאותו תוכל לחבק, ללקק או לנשום דרך הנחיריים אל הריאות ואל הלב.ולומר את זה, יותר מכל, מנכיח את הנפקד ומעלה את ערכה של האהבה, גם אם על חשבון היוקרה והתפארת של עולם השירה".

יובל דיין: "אם תתן לי חלקי" של לאה גולדברג

אוּלַי יֵאוֹר לִי מְעָט.

אִם תִּפְרֹק עַל כְּתֵפַי אֶת כֹּבֶד עֻלְּךָ מֵעָלֶיךָ

אוּלַי יֵקַל לִי מְעָט.

אִם תָּבִיא אֱלֵי כְּפוֹר עַזְבוּתִי אֶת צִנַּת בְּדִידוּתֶךָ

אוּלַי יֵחַם לִי מְעָט.

בַּקָּרָה,

אֶעֱמֹד בְּפִתְחֵי יְגוֹנֶיךָ.

וְהָיָה מַכְאוֹבְךָ לִי תְּשׁוּרָה.

בְּיָדַיִם טוֹבוֹת אֶשָּׂאֶנּוּ.

לֹא אֶפֹּל, לֹא אֶכְרַע -

אַל תִּירָא.

"לא אפול, לא אכרע - אל תירא". יובל דיין(צילום: דורון עדות)

למה דווקא הוא?

"זה השיר האהוב עליי מבין כל שיריה של לאה גולדברג. בחרתי בו מכיוון שהדוברת מבטאת בעדינות אינסופית את יכולות ההכלה והחוזק שבה מול הגבר שלה - מה שאני מאחלת לעצמי להצליח להעביר אל חיי האישיים. בניגודים בהם גולדברג משתמשת אפשר להרגיש את הרצון העז שלה להיות מקום המפלט עבור זה שהיא פונה אליו - עד כמה היא משוועת לטיפה מן הים שלו".