את הרגע הזה אנה זק לא תשכח; היום הראשון בבית הספר בישראל, המדינה החדשה שאליה עלתה עם משפחתה בגיל תשע, כשהיא לא יודעת אף מילה בעברית מלבד "שלום". "זה חקוק לי במוח", היא מספרת בריאיון לפודקאסט "מחוץ לפריים", "היינו בטיול משפחתי בישראל ומאוד אהבתי את הארץ - כולנו מאוד אהבנו. חזרנו לרוסיה ואז אבא שלי אמר 'שומעים? עוברים', הכי ספונטני, משום מקום". האזינו לפרק.
כבר מהרגע שבו המורה פתחה עבורה את דלת הכיתה בבית הספר החדש, זק מספרת שהדברים היה שונים לחלוטין מכל מה שהיא הכירה. "אני לא אשכח בחיים - ראיתי כיתה שונה מאוד מהכיתה שאני רגילה להיות בה. הכול היה שונה - אם היינו לובשים (ברוסיה, ר"ב) שחור ולבן, וחצאיות וחולצות מכופתרות, אני זוכרת שנכנסתי לכיתה וראיתי מלא צבעים וחולצות בית ספר שאני לא מכירה.
לפרקים נוספים בפודקאסט "מחוץ לפריים":
"הרגשתי שנחתי בעולם שאני לא שייכת אליו. אתה מרגיש שונה, כמו חייזר", היא מסבירה. "בהתחלה כולם מסתכלים עליך בצורה שונה, ואני מסתכלת על כולם, ולא מאמינה שאני במצב הזה. חשבתי שאני הולכת להתעלף. אני זוכרת שהכניסו אותי לכיתה ולא ידעתי איך להתמודד עם זה אז פשוט ישבתי בכיסא ואמרתי 'אני חולמת? מה זה הדבר הזה, איפה אני? מי אני? איך אני ממשיכה מכאן? כולם מדברים בשפה שאני לא מבינה מילה, ואני לבד'".
רגעי הבדידות לא נמשכו זמן רב בזכות הישועה שהגיעה עבור הילדה בת התשע שעוד חיפשה את מקומה במדינה החדשה שאליה עברה - קבוצה של בנות דוברות רוסית בירכו אותה לשלום, ובהמשך כל אלה הפכו לחברות של ממש.
7 צפייה בגלריה
"בבית ספר תמיד הרגשתי שפחות אהבו אותי". אנה זק בקליפ "מי זאת"
(צילום: יונתן קובץ, מתוך הקליפ)
"אני זוכרת את הרגע שבאו אליי כמה בנות מהכיתה שידעו רוסית, וזה היה כמו אור. אמרתי, 'אימא'לה! איזה כיף'. אחרי זה הן הפכו להיות החברות הכי טובות שלי. ואז התחיל תהליך ארוך נורא של ההסתגלות שלי - למידת השפה, וגם שיקבלו אותי, כי זה לא תמיד היה קל".
את תקופת ההסתגלות לבית הספר החדש במדינה החדשה זק מתארת כמו מסע של הישרדות. "אתה כל הזמן נלחם על הקיום שלך. היה רגע במרפסת בבית הספר שמישהו פשוט ירק עליי. זה משהו שתמיד אזכור. אני לא יודעת מה הסיבה שהוא עשה את זה, אבל אני יודעת שזה היה לא נעים והובכתי מהסיטואציה. במיוחד כשזה בתקופה שאתה רגיש מאוד. אני זוכרת שבכיתי. היו דברים נוספים, אבל בחרתי לא להתייחס ולא נתתי לזה חשיבות כל כך. התרכזתי בבנות האלו, בחברים שלי, אנשים שכן היו שם בשבילי ושמרו עליי. יחד עם זאת תמיד הרגשתי שפחות אהבו אותי".
בגלל שאת עולה חדשה מרוסיה?
"כן, בגלל שאני שונה, בגלל שאני לא אחת מהן. הרגשתי ביטחון ברגע שלמדתי עברית, שיכולתי להגיד את מה שאני מרגישה. לדבר עם אנשים, הרגשתי שכשיכירו אותי כבן אדם - הדברים האלה ייעלמו. אחד הדברים הכי טובים שהיו מבחינתי זה שאף פעם לא הרגשתי שהיה לי מבטא".
באותה ההזדמנות זק מבקשת להודות לדמות אחת שכנראה הייתה זו שנתנה לה את הביטחון בשפה העברית, ועזרה לה לחזק תחושת השייכות בצורה המשמעותית ביותר. "טל החיילת", היא קוראת לה, ולא יודעת אפילו את שם משפחתה. "אני זוכרת את המורה חיילת שלי באולפן ללימודי עברית. עד היום יש לי קופסה עם מכתב שהיא נתנה לי כשנפרדנו. אני חייבת למצוא אותה. אני מרגישה שהיא הייתה חלק גדול מהדרך שלי וממש אהבתי אותה. היא חד-משמעית השפיעה על החיים שלי. יש אנשים שאנחנו פוגשים בדרך שלנו, והם באים והולכים אבל הם נותנים לך כל כך הרבה לחיים, בדיעבד אלה שיעורים".
"החלום שלי הוא שלא יהיה לי אכפת מכלום"
קצת יותר מעשור אחרי אותה התקופה בבית הספר, אותה אנה קוזקוב היא אנה זק - מהזמרות המצליחות של התקופה האחרונה בישראל, עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, להיטים שחרכו את שירותי הסטרימינג ותחנות הרדיו, בהם "לך לישון" ו"מי זאת" המובילים, השתתפות בפסטיגל, סדרה חדשה בכיכובה שנכתבה עליה והיד עוד נטויה. למרות כל אלה, זק מרגישה שהיא עדיין לא הגיעה לנקודה שבה הייתה רוצה להיות מבחינה אישית. "אני נורא מחשבת כל דבר, מחשבנת כזה. החלום שלי הוא שלא יהיה לי אכפת מכלום", היא מסבירה.
את נמצאת בתעשייה לא מעט שנים, לא אמורה להיבנות עם הזמן מעין מגננה שכזאת?
"עברתי תהליך מאוד ארוך והיום אני מבינה שאין לזה חוקים. כילדה פחות חשבנתי. בגיל צעיר לא אכפת לך מכלום, אתה לא באמת מחשבן לאנשים ואתה עושה מה שאתה אוהב. כשהתחלתי עם הרשתות החברתיות, אני זוכרת את עצמי ילדה שפשוט מצלמת מיליון סרטונים ומעלה אותם. רשת חברתית לפעמים היא משהו לא נחמד, באותה תקופה לא התייחסתי לכלום, פשוט עשיתי את מה שאני אוהבת לעשות. חשבתי שאני חסינה, ואני מגלה שאני לא. שיש דברים שנוגעים בי. מצד אחד אני אומרת 'עברנו את השלב הזה, אין לי מה להיפגע כי אנשים שכותבים את הדברים האלה לא מכירים אותי', ואני יודעת מי אני. אבל יש מצבים שפשוט מציפים. לא כיף לקרוא תגובות כאלה".
את קוראת תגובות?
"הכול. אני אומרת לך, אני משוגעת, אני קוראת הכול. אני חושבת שיש לי התמכרות קלה לטוקבקים. זה התחיל מזה שפעם היו הרבה תגובות רעות והיום כמעט אין. ברור שיש עדיין נגיעות, אבל אני אוהבת לקרוא - יש אנשים שמגיבים ביקורת בונה ואני מאוד מאמינה בזה. ברשת החברתית יש תקשורת עם הקהל, גם עם אנשים שלא בהכרח שומעים את המוזיקה שלי ונותנים ביקורת שיכולה לעזור לי. אני זוכרת שבהתחלה היו ביקורות על המוזיקה שלי, שזה אלקטרוני ולא באמת הקול שלי. לקחתי את זה קשה וזה הוריד לי את הביטחון. אמרתי 'וואלה אולי הם צודקים, אולי אני צריכה קצת לעשות את זה יותר טבעי ושישמעו את הקול שלי', אלה דברים שלמדתי מהם ואני אוהבת את זה".
אחרי שקראה את התגובות על "הרובוטיות" בשירה שלה - זק והצוות שלה החליטו לעשות מעשה, וכעת היא משתפת כי כל ההופעות שלה מהשנה הנוכחית עם הופעה חיה, ולא באמצעות פלייבק. "זה נורא מצחיק, כי עשינו סרטונים ברשתות החברתיות מהופעות ואנשים עדיין חושבים שזה פלייבק. זה מחמיא לי מאוד כי יש לי חוסר ביטחון גדול".
למה יש לך חוסר ביטחון?
"כי אני מרגישה שאני צריכה להוכיח שאני באמת זמרת, אני חושבת שבגלל שהתחלתי קצת ברשתות ובדוגמנות ופתאום עברתי למוזיקה. זה היה קצת מוזר לאנשים ואני מבינה את זה. מה שאנשים לא יודעים זה שמוזיקה היא כל חיי. אני שרה מאז שאני זוכרת את עצמי. זה מוזר להם שהתחלתי לשיר והם לא קיבלו את זה לאורך המון זמן. הרגשתי שאני נלחמת בזה, זה עשה לי חוסר ביטחון מאוד גדול".
גם בתקופה שהלהיט שלך "לך לישון" התפוצץ ברחבי המדינה הרגשת ככה?
"כן. אבל משהו בשיר הזה באמת עשה איזה מהפך. חיכיתי לו המון זמן, עברתי תקופה שלא האמינו לי ולא האמינו בי. חיכיתי ללהיט, אמרתי שבא לי שיהיה שיר שיפוצץ את העולם, אבל אתה אף פעם לא יודע מתי זה מגיע. ידעתי ש'לך לישון' שיר טוב, אבל לא ציפיתי. כשאתה עושה מוזיקה כבר די הרבה זמן, כל שיר יש לך את התקווה. הבנתי שהוא התפוצץ כשהוא נכנס למצעדים".
יש לך 1.4 מיליון עוקבים באינסטגרם ואת מחכה לאישור של עורך ברדיו. למה?
"לא יודעת. אני חושבת שזה יעדים שלי עם עצמי, זאת הייתה נקודה חשובה לי, שיעריכו אותי בתור זמרת, שיבינו שזה לא צחוק. שאני באמת עובדת בזה יום ולילה. שיקחו את זה ברצינות כמו שאני לוקחת את זה ברצינות".
איך התמודדת עם חוסר הביטחון?
"יש לי קהל באמת מדהים, יש לי אנשים שהולכים איתי דרך המון שנים. הם שם בשבילי וזה מאוד מחזק אותי. יש את סביבת האנשים שמאמינה ותומכת בך ובורכתי במשפחה, חברים ומנהלים שנותנים לי ביטחון ועוטפים אותי".
"באופן רשמי אני נחשבת חסרת דת"
אולי בגלל חוסר הביטחון או אולי בגלל ההצלחה של התקופה האחרונה, זק מעידה על עצמה שהיא לא אוהבת תחרות. "באמנות יש כל כך הרבה אנשים, במוזיקה אנשים כל כך שונים זה מזה, לכל אחד יש את הסגנון שלו, לכל אחד יש את הסיפור שלו. אני לא מאמינה בתחרות".
ובכל זאת, קשה שלא לשים לב למתיחות עם נועה קירל. לתקשורת יש חלק בזה?
"ברור שזו התקשורת. אני חושבת שגם אם נסתכל בחו"ל - כל דבר שקשור בעולם הזה - תמיד מחפשים את הרע, מה לא טוב ואיפה אפשר לסכסך. זה הסיפור שם. פשוט התקשורת עשתה סכסוך מסוים שאני באמת לא יודעת להגיד לך מה זה הדבר הזה, אני יודעת שזה כן מפריע לי. אני חושבת שנועה מדהימה ואני מאוד מעריכה אותה, ומאוד אוהבת אותה. אבל אני לא מכירה אותה אפילו, אף פעם לא יצא לי לדבר איתה. איך מחליטים שיש סכסוך?".
7 צפייה בגלריה
אנה זק: "אני מאוד מעריכה אותה, ומאוד אוהבת אותה. אבל אני לא מכירה אותה אפילו". נועה קירל
(צילום: טל שחר)
אז למה לא להרים טלפון?
"קודם כל זאת אופציה, ואני חושבת שזה פשוט הגיע למצב מוגזם וזה משפיע בסוף, אתה מרגיש שזה אמיתי. לי זה לא מרגיש שיש סכסוך. אין לי שום דבר נגדה. אני מאוד מעריכה את הבחורה הזאת. אין לי היכרות איתה יותר מדי, ומה שאני יודעת שהיא עובדת קשה ברמות ויש לנו כל כך הרבה מכנים משותפים וזה הפוך - יש לנו מה להתחבר יחד".
אתן תעשו פסטיגל יחד.
"אני מאוד שמחה ממנו, תהיה לי את ההזדמנות לדבר איתה רגע. אני מרגישה שכולם מסביבנו עושים איזה דבר ואני שמחה שיש לנו דבר לחוות יחד. אני מאוד מעריכה אותה על האירוויזיון - אנשים לא יודעים כמה זה סיכון וכמה זה מפחי. זה מטורף לעשות דבר כזה".
את מאחלת לה בהצלחה?
"ברור!".
7 צפייה בגלריה
"עניין הגיור זה בעייתי, אני יודעת שאני לא כל כך יכולה לעשות את זה גם כי אני זמרת". אנה זק
(צילום: דביר כחלון)
בפודקאסט "מחוץ לפריים" זק דיברה גם על ההגדרה הדתית שלה באופן רשמי במדינת ישראל. "אני מחוסרת דת", ומספרת כי ניסתה להתחיל תהליך של גיור אולם ירדה מזה נכון לעכשיו בגלל קשיים שהערימו עליה. "עניין הגיור זה בעייתי, אבל אני יודעת שאני לא כל כך יכולה לעשות את זה גם כי אני זמרת. יש המון חוקים. בדקתי על זה המון זה עניין אותי והגעתי לנקודה שאני נורא בטוב איפה שאני נמצאת. באופן רשמי אני נחשבת חסרת דת, וחשבתי על זה המון אני מרגישה כל כך קשורה ואני כל כך אוהבת את היהדות, ויש דברים שאני מאוד מתחברת אליהם. אם אני ארצה לעשות עם זה משהו בעתיד, לא אפסול את זה בכלל"
את מגדירה את עצמך כיהודייה לכל דבר ועניין.
"חד משמעית".
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים
