ביקורת סרט: "שומר הראש והמתנקש" - לא מצדיק יציאה מהבית
עם עלילה מופרכת, שחזורים של סיטואציות מוכרות וכימיה שלא עובדת בין הכוכבים ריאן ריינולדס לסמואל ל. ג'קסון - "שומר הראש והמתנקש" חולף על המסך מבלי להשאיר אחריו רגע שתרצו לזכור. ולא יעזרו כל הקללות של המתנקש
פעם – זוכרים? – היה סרט נהדר בשם "48 שעות" (1982), שהפגיש בין אדי מרפי וניק נולטי כפושע שחור ופטפטן ושוטר לבן קשוח, שני הפכים, היוצאים ללכוד רוצח מסוכן. קומדיית הפעולה "שומר הראש והמתנקש" ("The Hitman's Bodyguard") נשענת על ציוות דומה, שבו סמואל ל. ג'קסון וריאן ריינולדס מגלמים, בהתאמה, את בעלי התפקידים שבשם הסרט, וזהו בעצם.
אל תעצרו את נשימתכם: הסרט לא מציע יותר מאשר מִחזור-בפעם-האלף של סיטואציות מוכרות ושכפולים שמוצגים כאילו נשמעו לראשונה. החיבור בין שני גיבוריו הוא רק תירוץ סביר לשרשרת של סצנות פעולה שראשיתן במנצ'סטר שבאנגליה והמשכן בעיר ההולנדית האג. פעם נהגו לקרוא לסרטים מסוגו של "שומר הראש והמתנקש", "סרט יומיות". אבל אנחנו בשנת 2017 ולא בשנות ה-70 של המאה הקודמת, והסרט הזה אינו מצדיק יציאה מהבית. לא רק להצגה של אחר-הצהריים, אלא בכלל. הוא חולף על המסך, נמוג תוך כדי צפייה, נשכח בהיותו.
האם זה אומר שמדובר בסרט רע? ננסח זאת כך: "שומר הראש והמתנקש" לא מתיימר להציע דבר מעבר למה שיש לו להציע, וזה לא הרבה. התביעה ממנו לשמץ של מקוריות נדמית, על כן, קטנונית.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע של ynet:
מצד שני – כן, יש כזה – קשה להתעלם מנועזותו הפוליטית של הסרט (שאבי לרנר ובועז דוידזון נמנים על 30 ומשהו מפיקיו). שכן הנבל פה, שעומד לדין על פשעים כנגד האנושות בפני בית המשפט הבינלאומי בהאג, הוא לא אחר מאשר נשיא בלארוס (בגילומו של גארי אולדמן). אם יש צורך בתזכורת: העריץ הבלארוסי במציאות, לוקשנקו, הוא לא בדיוק חסיד אומות עולם (גם אם סביר שאינו מתנהל כראש כנופיה במערבון ספגטי כפי שהוא מוצג כאן), והעובדה שיוצרי הסרט בוחרים להתמקד בבן דמותו מהווה, על כן, בהחלט עניין יוצא דופן.
בכל מקרה, העלילה המופרכת מוצאת את שומר הראש ברגע של משבר מקצועי. אלא שאז הוא נקרא לבצע את מה שהאינטרפול נכשל בו – להעביר את המתנקש מנקודה א' לב' כדי שיעיד במשפטו של הנשיא. מהר מאוד מתברר שאירופה שורצת מחסלים בלארוסים, והשניים מוצאים עצמם שקועים במרדפים בכבישים ובתעלות, והכל על מנת שיספיקו להגיע במועד אל בית הדין הבינלאומי לפני ששליט הדמים ייצא לחופשי.
העובדה שגורל המשפט תלוי בחולירע שכמות הפעמים שהוא אומר motherfucker עולה על מספר הקורבנות המיוחס לעריץ – אינה אמורה להטריד אתכם. למעשה, הדמות שמגלם ריינולדס אף קובלת, באופן רפלקסיבי למדי, יש לציין, ש"האיש הזה לבדו הרס את המילה motherfucker" – ולא ברור אם הוא מתכוון לג'קסון שניכס אותה או לדמותו בסרט. כך או כך, איש לא אומר זאת טוב ממנו (וגם יותר פעמים ממנו, עובדה שהעניקה לסרט הזה את הסיווג R, כלומר סרט שהצפייה בו מתחת לגיל 17 מותרת רק בליווי הורה).
"שומר הראש והמתנקש" הוא סרט אווילי שאינו מסווה את היותו כזה. ובכל זאת: שמה של הדמות שמגלם ג'קסון, דריוס קינקייד, מזכירה שמות של נבלים במערבונים קלאסיים. דמותו בסרט משתלבת היטב בפילמוגרפיה הלא אחידה מבחינת איכויותיה של דמויות מעורפלות מוסרית שג'קסון גילם לאורך הקריירה שלו. התסריטאי טום או'קונור והבמאי פטריק יוז, שזוקף לתהילתו את הפרק השלישי בסדרת "הבלתי נשכחים", לא מתעניינים באמת בשאלת הטוב הרע והמכוער שהדמויות המרכזיות בסרטם מייצגות, ואם נדמה לכם ש"שומר הראש והמתנקש" הוא מערבון ספגטי שהוטל אל אירופה של היום – אינכם טועים.
הכימיה המוגבלת בין ג'קסון וריינולדס אינה מחזיקה סרט שאורכו כשעתיים, ואחרי מחצית מהזמן הם מתחילים לחזור על עצמם ולשעמם. להצלה באה סלמה
הייק בתפקיד רעייתו-האסירה בעלת הפה המלוכלך של ג'קסון, שהסצנות בכיכובה גורמות לך לתהות מדוע היא לא זו שנבחרה לגלם את הסייד-קיק של ריינולדס.
