החדש של פורטיס: מסע הזוי ופנטסטי במוחו של משוגע
עם אנרגיות של נער ותובנות של גבר בעשור השביעי לחייו, רמי פורטיס נמצא בתנופה יצירתית חסרת תקדים. באלבומו החדש "מדור פיות" הוא שוב ממציא את עצמו מחדש ומזמין את המאזין למסע הזוי, פופי-אפל ולא תמיד קל לצליחה בנבכי תודעתו הייחודית של מוזיקאי גדול באמת. פורטיסרט - זה מתגמל
בראיון שנערך איתו לפני כמה חודשים, רמי פורטיס הגדיר את אירוע הלב שאותו עבר לפני כשש שנים כ"לידה מחדש". "נכנס בן אדם בוגר לניתוח", הוא סיפר שם, "בוגר מלחמת יום הכיפורים עם פוסט טראומה, ויצא בן אדם שלא מפחד בכלל. מכלום. נגעו לי בלב, תרתי משמע".
עוד ביקורות אלבומים במדור המוזיקה ב-ynet:
החדש של ריטה: הקול מצוין, כל השאר פחות
ארקייד פייר הדליקו בנו אש - עכשיו הם חוטפים אותה
לנה דל ריי ממשיכה לזייף - וזה ממכר
שם האלבום כבר מרמז על תוכנו. ברמת הטקסטים, פורטיס - שככותב תמיד נסחף בהנאה בזרם התודעה - מוותר כאן מראש על קוהרנטיות או ריאליזם. 11 השירים באלבום מרחפים בין פיות, מלאכים, מכונות זמן, אלומות של אור, בנות ים שרות וכוכבים רוקדים בשמים. "אל תחפשו אותה לפי הספר", הוא כמו מסביר את עצמו ב"הצדפה המהבהבת" המעולה, "כי אין מצפן שמראה את הצפון. כשהחללית שלי חולמת אני מוצא את הכוון אל הצדפה המהבהבת".
ולחילופין: "אני תלמיד, לא יודע כלום, כל כך מתבייש. אני אישה, אני איש, כל כך מתרגש. הישות, כל כך פשוט, אני מתרחש" ("הישות"). אצל פורטיס, המילים הן תמיד עוד אמצעי מוזיקלי. יש בהן לחן פנימי שמגיע בילד אין בתוך הטקסט. זה בולט במיוחד באלבום הזה, שמוותר מראש ובחדווה על מגבלות של הסברים והיגיון. אם בכל זאת מחפשים כאן סוג של אמירה, מדובר בניצחון המתמיד של התקווה והאהבה על פני החושך. צורת חשיבה שהולכת יד ביד עם לידה מחדש.
הלידה המחודשת של פורטיס בולטת גם בהיבט המוזיקלי. מצד אחד, זה אלבום פורטיסי בעליל. עם החיבור המענג בין רוק - לפעמים אפל - ורגעי פופ שמעלים חיוך על השפתיים. אבל הצליל של "מדור פיות" משוכלל יותר מתמיד, בעיקר הודות לפרטנרים של פורטיס בעבודה על האלבום. חיבור מרענן של רוק גיטרות, טכנו, כלי מיתר וקולות רקע נשיים, ללא תופים אורגניים (!) רק אלקטרוניקה.
עומר ג'ו נווה (גיטרות, קלידים ושירה) הפיק מוזיקלית את מרבית השירים, דני עבר-הדני (שירה וקלידים) הפיקה שלושה שירים, ושניהם, לצד נעה אילי (צ'לו ושירה), אחראים על העיבודים לאלבום, יחד עם פורטיס. שלושת המוזיקאים האלה גם הלחינו איתו את השירים, כך שמדובר בעצם בסוג של עבודת אנסמבל לכל דבר. אנסמבל, שיש בו גם זמרות - עובדה שמגוונת מאוד את הצליל שלו. פורטיס אהב לעבוד מאז ומתמיד עם קולות נשיים ברקע - הפעם הם עוברים באופן משמעותי לקדמת הבמה, וזה רק מבורך.
האזנה ל"מדור פיות" היא סוג של מסע מרתק, קצת מטורלל, בעקבות ההשפעות הפורטיסיות. אני זיהיתי כאן ביטלס, דיוויד בואי, אפילו פליימינג ליפס. ולא פחות חשוב - מינימל קומפקט. עם הצליל הסינתיסייזרי שזורם אצלי, כמו אצל הרבה בוגרי אייטיז מצולקים, במחזור הדם. המינימלי המקסימלי, ברי סחרוף שגם מתארח כאן בשני שירים, "מכונת הזמן" ו"הים המכושף", ותורם קלידים, שירה והרבה התרגשות.
זה אלבום של אדם עם אנרגיות של נער ותובנות של גבר בעשור השביעי לחייו. והוא מפתיע אותך יותר ויותר, ככל שאתה מעמיק בו ומרבה בהאזנות. כדרכם של אלבומים גדולים באמת. פורטיס, אתה הפיה הטובה של כל מי שמאמין עוד ברוק ישראלי. או ביכולת של אדם להמציא את עצמו שוב ושוב מחדש בגלגול חיים אחד.
