ריאן גוסלינג: "אני מקווה שהעתיד של 'בלייד ראנר' לא יתממש"
35 שנה אחרי שיצא "בלייד ראנר" המקורי, ריאן גוסלינג נכנס לנעלי הריסון פורד ומגלם סוכן מיוחד ב"בלייד ראנר: 2049". "אני לא חושב שאצליח לחוות חוויה כזאת שוב", אומר גוסלינג בריאיון ל-ynet לרגל יציאת הסרט, מספר מה משך אותו לפרויקט וחושף איך היה לפגוש את פורד בפעם הראשונה על הסט: "הוא הופיע מתוך הערפל, אי אפשר היה לביים את זה יותר טוב"
יש גברים - ויש ריאן גוסלינג. בגיל 37 הוא הפך לאייקון תרבותי, אליל הבנות וכוכב קולנוע מבוקש, בעיקר בזכות הדבר החמקמק הזה שנקרא קסם אישי. המִים הפופולרי בכיכובו שמתחיל ב"היי גירל", מתמקד בפניו ומציע הצעות זוגיות ואטרקטיביות למין הנשי, מתמצת זאת בצורה הטובה ביותר.
עתה גוסלינג לוקח את כל הכריזמה שלו לעתיד הלא כל כך רחוק, אך המאוד אפל של "בלייד ראנר 2049", אחד האירועים הקולנועיים המצופים לשנת 2017 וכנראה התפקיד הקולנועי הגדול של השחקן עד כה (ויסלחו מעריצי "לה לה לנד". מישהו זוכר את הסרט הזה?). הסרט, שייצא לאקרנים היום (ה') ויפתח את פסטיבל חיפה ה-33, מתרחש 30 שנה אחרי אירועי הסרט הראשון.
"בערך בגיל 12 ראיתי את הסרט המקורי. היה מבצע בקיץ ההוא - ארבעה סרטים בארבעה דולר, אז כל יום צפיתי בארבעה סרטים", אומר גוסלינג בנונשלנטיות אופיינית בריאיון ל-ynet במלון בברלין. "ידעתי שזה סרט חשוב אבל לא הבנתי עד כמה. אני זוכר שחוויתי במהלך הצפייה משהו שלא היה לי בסרטים אחרים - לא הבנתי איך אני אמור להרגיש. הסרט גרם לי לשאול מה זה אומר להיות בן אדם".
על "בלייד ראנר 2049" אמון דניס וילנב, במאי קנדי (כמו גוסלינג) שנחשב לאיטבוי של המדע הבדיוני. לפני שנה הוא היה מועמד לאוסקר על "המפגש" המוערך, וכבר חתום על הרימייק החדש ל"חולית". רידלי סקוט, יוצר הסרט המקורי, נשאר כמפיק. "כששמעתי שרידלי ממשיך את הסיפור התרגשתי ורציתי לקחת חלק בזה", מספר גוסלינג ומרחיב: "את דניס הערצתי כבר די הרבה זמן. סמכתי עליו והרגשתי מחוייב לחזון שלו כי היה לו המון כבוד לסרט המקורי. הוא מאוד צנוע, אך באותה נשימה חסר פחד. זה שהוא בכלל הסכים לעשות את הסרט... הוא לקח את ההערצה שלו והפך אותה להשראה".
גוסלינג צודק. הרבה אומץ נדרש כדי לעשות המשך ל"בלייד ראנר", משתתף קבוע ברשימת סרטי החובה של הצופה המערבי. הסרט, שיצא לפני 35 שנה והקדים את זמנו, תיאר מציאות דיסטופית של העיר לוס אנג'לס בשנת 2019, שבה אנדרואידים (שבסרט נקראים רפליקנים) מורדים בבני האדם ונשלחים להשמדה. בלשי משטרה מיוחדים, "בלייד ראנרים" שמם, אמורים לאתר את הרפליקנים האחרונים שנותרו ולהשמיד אותם. "הסרט היה רלוונטי כשהוא יצא, אבל ככל שהזמן עבר הוא האיר עוד נקודות חשובות", מסביר גוסלינג את משיכתו לפרויקט.
בשנת 1982 הריסון פורד היה בתפקיד הראשי ועכשיו, 35 שנה אחרי, זה גוסלינג. "שנינו בלייד ראנרים. אנחנו חולקים את אותה העבודה אבל היא שונה עכשיו. הנסיבות השתנו". אומר גוסלינג בגמגום קל ודואג שלא לשבור את הסכם הסודיות עליו הוא חתום, שאינו מאפשר לו לחשוף פרטים על העלילה החדשה. "במובן מסוים יותר קשה להבדיל בין רפליקנים לבני האדם, כי חוץ מהדרך שבה הם נוצרו הם אותו הדבר. בסרט ההמשך הבלייד ראנרים יותר מבודדים מהחברה. הדמות שלי היא של מישהו שמחפש את הזהות שלו ואת הקשר לעולם, הוא מישהו שחשב שמבין את המציאות אבל תעלומה חדשה גורמת לו לשאול שאלות".
ככל הנראה שאלות אלו הן שיובילו את דמותו של גוסלינג, הסוכן K, למפגש עם דמותו של פורד, הסוכן דקארד, שכבר פרש מהמקצוע וחי בגפו עם כלב. אולי רפליקן, אולי כלב אמיתי.
אתה זוכר את המפגש הראשון עם הריסון?
"במהלך הצילומים כל הזמן דיברנו עליו והנוכחות שלו הייתה איתנו. ביום שהוא היה אמור להגיע לסט ידענו מכך, אז כל הזמן חיפשנו אותו. זה היה יום מאוד חשוך - כל האורות היו מעומעמים והיה ערפל כבד וניסינו ככה למצוא את הצללית שלו. בשלב כלשהו הדמות שלו הפציעה מתוך הערפל, אי אפשר היה לביים את זה יותר טוב.
"אני מעריץ שלו, כמו כולם - אבל בעקבות העבודה על הסרט אני מעריץ הרבה יותר גדול. לא יכולתי לבקש שחקן יותר טוב לעבוד איתו. אני מעריך את הכישרון והניסיון שלו, זה שילוב עוצמתי וכולנו הרווחנו ממנו".
איך התכוננת לדמות שלך?
"זה סרט פיזי, אז היו הכנות. אבל עבורי, מה שהכי עזר לי היה להגיע מוקדם לבודפשט (סט הצילומים) ולהעביר זמן עם דניס. כך יכולתי להיכנס לראש שלו. גם השהייה על הסט לפני עזרה לי, כי היה לי מאוד קשה לא להיות מופתע כל הזמן. הסט היה מאוד סוריאליסטי, יפה ומרשים, ואני לא חושב שאצליח לקבל חוויה כזאת שוב".
לגוסלינג, שדווקא השתתף בז'אנרים רבים בקולנוע, הייתה עכשיו הזדמנות מצוינת לשחק בז'אנר שמעולם לא נגע בו. "תמיד רציתי לעשות סרט מדע בדיוני, ואני שמח שחיכיתי כי זו הייתה דרך מצוינת לעשות את זה. זה ז'אנר מרגש. אתה מסוגל לדבר על נושאים מאוד רלוונטיים אבל נותן להם מרחק קולנועי שמאפשר לך לחוות אותם ברמה נפשית אחרת, ולא לראות אותם בפילטר של זמננו".
ומה דעתך על העתיד שהסרט מציג והרלוונטיות שלו?
"אני מקווה שהעתיד הזה לא יתממש במציאות. אבל זה מה שיפה במדע בדיוני - אפשר להראות את המקרה הכי גרוע, ולקוות שאולי תהיה פה נורת אזהרה לאנושות".
