"ויקי ואני": הם עוד יהיו החברים הכי טובים שלנו
הסדרה "ויקי ואני" העוסקת בשרת חינוך בוטה וכותב הנאומים החנון שלה היא לא "פולישוק", ועדיין - מדובר בבידור מהנה שמחליק בגרון על נושא שעוד לא ראינו
זה היה מושלם אם הדמות של שרת החינוך, ויקי זערור, בסדרה "ויקי ואני" הייתה נכתבת על שרת התרבות מירי רגב. אלוהים יודע שהמציאות שלנו מסריטה ושכולנו היינו עשויים להפיק תועלת מערוץ קתרזיס קטן שמנקז אליו את התסכול היומיומי מהכותרות. לא משנה באיזה צד של המפה אנחנו יושבים, מידי פעם כדאי שיגיח מישהו אמיץ שימשוך את המפה הזאת וינקה את השולחן, כדי שנוכל לשחרר קצת קיטור וחשיבות עצמית. אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר, ולפעמים השמש זורחת בטלוויזיה.
אבל "ויקי ואני" שעלתה אתמול (שבת, 21:00, ערוץ 10) היא לא תוכנית סאטירית במובן הזה. אומנם התסריטאי שלה, טל מילר, הוא בין היתר כותב נאומים לפרנסתו, וחברת הנאומים שלו שיתפה פעולה עם משרד התרבות במשמרת של מירי רגב, אבל הוא מעיד שהדמות של זערור לא מבוססת עליה. למעשה היא נכתבה עוד בימים שקדמו להתקשרות המקצועית שלו עם משרד התרבות.
נכון שחברת הכנסת ויקי זערור לא בוחלת בשום רובד של השפה ויודעת לדבר מעל ראשה של התקשורת אל הבוחרים שלה, אבל היא עומדת בפני עצמה - כמורה מחליפה לשעבר שרצה לפריימריז של מפלגת "התקווה" וזוכה כמעט בטעות - בזכות הספד מאולתר שנשאה ביום הבחירות. עם הניצחון הזה מגיע גם תפקיד השרה וגם דדי מתוקי, כותב נאומים והספדים שינסה לקיים איתה יחסי עובד מעביד מורכבים בהתחשב בשוני המובהק ביניהם - היא חיה פוליטית עם פה ג'ורה והוא חנון עם הורים שלא מבינים אותו וחברה שעזבה אותו וטסה למזרח.
מהמעט שקיבלנו בפרק הראשון אפשר כבר לאבחן ש"ויקי ואני" היא לא "פולישוק". היא לא מבריקה והטוויסטים שלה די צפויים (אפשר היה לנחש שזערור עומדת לנכס לעצמה את המילים של דדי על הקבר של אבא שלה, וכנ"ל שנאום הניצחון שלה שבעצם יועד לאקסית של דדי), אבל היא חמודה להפליא, כייפית ויורדת בקלות בגרון.
אזרזר תמיד ידעה ללעוס את המסך וגם צוות הקרקע שלה מצוין. אילנית בן יעקב, עינת שרוף (אני לא אפסיק לחכות לתפקיד שיוציא ממנה את מה שזה לא היה שיצא ב"אבודים באסיה") ואבי דנגור בתפקידי משנה קלילים ואיתי זבולון (שכבר שיחק בלא מעט סדרות אבל קיבל את המקפצה היחצנית מהיקום הויראלי בצורת יניר האחמ"ש) משתלב לא רע. ומעל הכל – היא מתרחשת בעולם שמספק סיפור רקע מצוין ולא לעוס, שיהיה נחמד להתמסר אליו לחצי שעה במוצ"ש, עד שויקי זערור ודדי מתוקי יהפכו לחברים הכי טובים, ובבניין ערוץ 14 ננוחם.
