"רבאק, אני מאיר, לא רק אח של עמוס"
הדמיון הפיזי ביניהם מסגיר מיד: מאיר, אחיו הצעיר של עמוס תמם, עושה את צעדיו בעולם המשחק אבל מרגיש שצריך להוכיח את עצמו יותר: "להיות אח של עמוס זה גם כבוד וגם צל גדול. בחיים לא קיבלתי תפקיד בגללו וגם לא אבקש"
מאיר תמם יודע שלאן שלא ילך, תמיד יזכירו לו שהוא האח הקטן של עמוס תמם. "כשיש לך אח נורא מצליח ומוכשר, מושא להערצה כמו עמוס, זה מצד אחד כבוד וגאווה גדולים, ומצד שני גם צל נורא גדול", הוא אומר. "אין מה לעשות, אני רואה את זה על הרבה אחים וילדים של שחקנים. מסתכלים עליהם בזכוכית מגדלת יותר מאשר על כל אחד אחר. אני מרגיש שאני צריך להוכיח את עצמי יותר מהרבה שחקנים אחרים ושבוחנים אותי באופן הרבה יותר קפדני".
יש לך גם הנחות בזכותו?
"ממש לא. בחיים לא קיבלתי תפקיד בגללו ובחיים אני גם לא אבקש. אני חייב להוכיח את עצמי ועובד קשה מאוד בגלל זה. לפעמים אתה אומר רבאק, אני מאיר, לא רק אח של עמוס. אם לא הייתי מספיק טוב או ראוי לא הייתי כאן. אני עובד יותר קשה ונלחם על תפקידים, ועדיין יש כאלה שאומרים אחרי שהזעתי כדי לקבל תפקיד, 'אה, הוא אח של עמוס'".
אתה מתייעץ עם עמוס?
"רק לפעמים. אני יודע שאני נורא חשוב לו ושהוא מאוד אוהב אותי, אבל הוא נותן לי לעשות את הדרך שלי לבד, ואם צריך גם לטעות. זאת הדרך הטובה ביותר ללמוד".
מאז שסיים את לימודי המשחק בבית הספר הדרך לפני כשש שנים, תמם, 34, שיחק בסדרות ("השוטר הטוב", העונה החדשה של "האחיות המוצלחות שלי" שתצא בקרוב ו"כפולה" עם נועה קירל), בסרטי סטודנטים וסרטים קצרים ובהצגות ילדים. עכשיו הוא משחק בתיאטרון השעה לילדים ולנוער, בהצגה "איתמר הילד העברי הראשון", שכתבו יעל טילמן ונועה לזר קינן - סיפורו של איתמר בן אב"י, בנו של אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית. "אני באמת מרגיש שם כמו בבית", הוא אומר.
עברו לא מעט שנים מאז שסיימת את בית הספר למשחק. זה מתסכל לפעמים?
"כשאתה מסיים בית ספר למשחק, אף אחד לא מכין אותך לחיים האמיתיים. כולם חושבים שישר תהיה להם עבודה, ופתאום המציאות מכה להם בפרצוף. עם הזמן אתה מבין שזה עולם שהסבלנות וההתמדה הם הקלף המנצח בו. שאלתי את עצמי יותר מפעם אם יש לי את הזמן והסבלנות לחכות, ואז גיליתי ששום דבר אחר חוץ ממשחק לא מעניין אותי, שאם לא הייתי שחקן לא הייתי קיים. הצלחה היא גם עניין של מזל, לא רק של כישרון. יש הרבה שחקנים מוכשרים בשוק, ואתה צריך לחכות לרגע שבו ההדמנות והכישרון ייפגשו. עכשיו, ברוך השם, אני נורא בשל ואני מאמין שזה יקרה".
תמם נולד ברמלה, למשפחה בת שישה ילדים, וכבר בגיל שש הבין שהוא רוצה להיות שחקן. הוא רקד בלהקת המחול כנען ברמלה, ושיחק כדורגל בבית"ר רמלה ובני יהודה, עד שתלה את הנעליים בגיל 18. רמלה, שבה התגורר עד גיל 32, היא הבית האמיתי שלו. "הילדות ברמלה זה הדבר הכי טוב שקרה לי", הוא אומר בגאווה. "היום המציאות שונה מזו שאני גדלתי בה. כשאני מגיע לרמלה, אני הכי בטוח שיש. זה החברים, הריחות, הצבעים, השיחות הפשוטות. קורים שם המון קסמים. עובדה, החברויות שלי משם מחזיקות שנים. יש לנו את המילים שלנו ואת הקודים שלנו. היום המציאות היא אחרת, פחות תמימה".
החברים הכי טובים של עמוס הם החבר'ה משלישיית מה קשור.
"מה קשור זו המשפחה השנייה שלנו. גדלנו ביחד. אני אוהב את ציון, שלום ואסי כמו אחים".
הוא עדיין רווק, ובינתיים גאה בתשעת האחיינים שלו, ביניהן אן, בתם הטרייה של עמוס ואשתו טלי. "גם התור שלי יגיע, אין מה לדאוג", הוא מחייך.
החלומות הגדולים שלו הם כמובן לשחק כמה שיותר. "החלום הכי גדול שלי הוא להמשיך להתרגש מהמקצוע הזה ומהאתגרים שלו, וזאת לא קלישאה", הוא אומר. "אני מחכה לתפקיד אופי רציני. הייתי רוצה לגלם תפקיד סטייל אל פאצ'ינו, עם בשר ואופי. אני מת עליו. גם על דסטין הופמן. בארץ אני אוהב את משה איבגי הגדול וכמובן את עמוס".
תשחקו פעם יחד?
"אני מקווה ומאמין שזה יקרה. יש אנשים מספיק חכמים בתעשייה שלנו כדי להגשים את זה".
הכתבה פורסמה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".
