איך נשמעות זקנות שמדברות על ספורט?
עידן-חיים דוד עף על עצמו, ליאור הולצר מכניס את כל הזקנות לכושר, דניאל טחן לנו את הוואטסאפ וידידיה, אחיו של גבריאל בלחסן ז"ל, שר על נפש מסוכסכת במיטב המסורת המשפחתית. "חדש על המגש", עם כל מה שבוער לנו בצד
יש לו את זה
ופלים, שניצלים קפואים וסולו קלידים, אלו דברים שאותנו משמחים. את מושא אהבתנו השלישי, והרבה ממנו, תוכלו למצוא בבלדת הכוח של ניר אמבר, "אין לי את זה" שמה, מתוך אלבום הבכורה שלו. "השיר נולד דווקא מתוך תחושה חזקה של אושר", הוא מספר, "הבעיה עם אושר, שהוא ממלא אותך ומשכיח ממך את החלומות שלך. ביום שהבנתי את זה - הבנתי שאני לא באמת מאושר, וכתבתי את 'אין לי את זה'".
כשהוא לא מפסנתר את ליבו לדעת, ושר מלוא הפאתוס על סוגיה חמקמקה שמוכרת לרבים, אמבר ממקבל קריירה בתחום הפרסום. את "אין לי את זה" הפיקו מוזיקלית שמוליק נויפלד (שעבר בין היתר עם מירי מסיקה, טיפקס, ירמי קפלן ונוספים), בשיתוף עם בנו, רועי נויפלד. בעיקרון, דווקא יש לו את זה. עכשיו תקשיבו.
בשם האח
השם ידידיה בלחסן מקושר וכנראה יקושר תמיד לאחיו המנוח, גבריאל. מצד אחד, זה הגיוני ומתבקש. היצירה של גבריאל ז"ל, שהלך לעולמו ב-2013, עדיין נחשבת לתו תקן איכותי באינדי הישראלי, וידידיה גם הוציא עימו את אלבומו הראשון, "מדרגות".
אבל ידידיה הוא גם יוצר ומבצע מוכשר בזכות עצמו, ובימים אלה הוא חוזר עם "סתם פריטים", סינגל ראשון מתוך אלבום חדש בעל אותו השם. כדרכה של המשפחה - הוא מכניס אותנו עמוק אל תוך נפש מסוכסכת, פצעים שמסרבים להגליד וליריקה שנועדה לעזור לו, כמילותיו "לא למות. אני כותב כדי לא לשכוח".
הו, קרוליין
יש אומנים שרוצים למעוך לנו את הלב בלי יותר מדי הו הא. עוצמה שקטה מה שנקרא, עם כלים אקוסטיים לפריטה על מיתרי נוסטלגיה, טקסטים חשופים לצייר איתם תמונות, ושהקול יטרוף את הכל. במהלך שכזה נוקט דניאל (ריטה סטייל, שם המשפחה שמור במערכת) עם "Caroline", שיר+קליפ נוגה מאלבום בכורה שבדרך, שייקרא "Half Way There".
דניאל, יליד חיפה (עוצמה!) וגיטריסט אוטודידקט שניגן בהרכבים שונים (ביניהם הקורידורס), שוקד על חצי הדרך שלו מזה תקופה - לצד עבודה על ספר ביכורים שיראה גם הוא אור בקרוב. את דרכו הוא מתאר כ"כמעט הזה שהוא חיינו, תמיד בחצי הדרך, עוד מעט שם, עוד צעד קטן והכל יהיה מושלם - וככה זה לאורך כל החיים".
איזה מילים! ממש נסיך לקחת הביתה לאמא! נקווה שכך עשתה "Caroline" המסתורית, שהיא למעשה חד קרן לדבריו של דניאל, או לחלופין האחת שמשכיחה מאיתנו את כל העקרונות, ואז משאירה בלכתה משקולת תמידית בלב. פייר, היא גם מזכירה מאוד את "Arms" של כריסטינה פרי מ-2001, ופה ושם גם את "Hero" של אנריקה איגלסיאס - ואז גורמת לך לחפור עליה בוואטסאפ ומסרבת לצאת לך מהראש במשך שעות ארוכות.
מי אחרון בתור?
מי אמר שכבר לא שרים מחאה? האחרונים, רביעיית רוק עברית-מחאתית בהגדרה עצמית עם שורשים פתח תקוואיים, רוצה בזאת להביא לכם את הבשורה. שחיתות, אלימות ופוסט טראומה על מצע רוק גיטרות ופסיכדליה הם רק חלק קטן מההשפעות באלבומה הבכור שייצא בחודשים הקרובים.
מתוכו יוצא כעת סינגל ראשון, "חליפות" שמו, מלווה בקליפ מושקע בכיכובם של ילדון חסר בית וליצן מקריפ. כי ליצנים זה מקריפ. צפו בהם, וצאו לשרוף חזייה.
זה רק ספורט. וזקנות
באמת שהמון זמן לא ראינו קליפ כמו זה שמלווה את "זקנות מדברות על ספורט", שירו החדש של ליאור הולצר. הווידאו המאויר, שיצרו אנשי "סטודיו דיבוק", מפגיש אותנו עם עולם שנשלט על ידי זקנים, בו צעירים הם הנשלטים (מישהו זוכר את "נבלות?") והם משוסים זה בזה כמו בכלבים.
לרקע האימג'ים הגראפיים, האגרופים המצוירים, הנשיכות והציפורניים השלופות קשה להתעלם מיצירתו של הולצר - רוק גיטרות שמרפרר קצת לרדיוהד, קצת לבוש, אפילו דאוס - אם חייבים להשוות. כל זאת ועוד גורמים לנו להתגעגע לימים שבהם גיטרות היו הדבר. דברים טובים מגיעים מצוירים, מסתבר. ליאור הולצר ישיק את אלבומו החדש ב-3 בפברואר בלבונטין 7 בתל אביב, אורחים מיוחדים: יובל מנדלסון ורם אוריון.
אז מה אם אתה מטוס
חדי הזיכרון שביניכם יזכרו את עידן-חיים דוד כאיש שעומד מאחורי "אז מה אם את שמנה", שיר הלל לנשים גדולות מידה, שהביא לו בשעתו קצת באזז ואולי גם קצת ביקורת. מאז חזר הפסנתרן לעבוד מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה, שם עבד עם שמות כמו שלמה גרוניך, נורית גלרון, דיאנה גולבי ואחרים.
כעת, שמונה שנים אחרי השיר ההוא, מוציא דוד את שירו החדש, "מטוס", מתוך כוונה לחזור אל קדמת הבמה ולעוף על עצמו. הבנתם? כי מטוס. כך או כך, מדובר בשיר מרומם מאוד ומלודי במיוחד. מי שירצה לשמוע אותו בלייב יוכל לעשות זאת ב-10 בינואר בתאטרון תמונע בתל אביב.
תנו לו בכפיים
עשו כפיים לאלון עזיזי, שמוציא שיר ראשון מאלבום בכורה, ושמו - כי נפלנו בפח - "כפיים". ועכשיו ברצינות. תמיד מעניין לגלות איזה שפנים בוחרים הנגנים המלווים לשלוף כשהם עוברים לקדמת הבמה. במקרה של עזיזי, שפורט על הבס מזה שנים עם גלי עטרי, יהורם גאון ומשתתף בהפקות תיאטרון רבות, מדובר בשפן בדיסטורשן עם נגיעות ים תיכוניות - שי צברי או אלג'יר סטייל.
"כפיים" של עזיזי מסתמן כתוספת קליטה ולהיטית בפוטנציה לקלחת האינדי המזרחי שלא חדלה לבעבע - כזו שמשלבת בין השפעות קלאסיות אותן ספג כנגן קונטרבס בתזמורות שונות, לבין מוזיקה ישראלית ים תיכונית עליה גדל. שירי האלבום, אותו הפיק יובי גרשטיין, יעסקו בהתקפי חרדה, אהבה וזוגיות - בחיינו, מה שנקרא.
אבידות ומציאות
אי.פי הבכורה של Lost Lights, צמד הדרים פופ שמורכב מקייט אורן (Kalla) ונדב פרסר, הוא מה שאוהבים לקרוא לו - אלבום קונספט. או מיני אלבום קונספט. כל השירים בו עוסקים בסיפורה של דמות נשית שיוצאת מזוגיות מפורקת ועוברת מסע שכולנו עוברים עם מות קשר - ייסורים, הרס עצמי, התנסויות שונות והחלטה לבנות דבר חדש. השיר "Fame", שמובא כאן לפניכם (בליווי קליפ שביים, צילם וערך רון כהן) עוסק באותה דמות, אחרי מסע ההרס העצמי שלה.
הייתם מצפים שיצירה שכזו תהיה אפלה יותר, אבל בדרים פופ כמו בדריפ פופ - מדובר דווקא בשיר חמוד וקליט, בואכה קאנטרי, מלווה בקולה הרך והנעים כמשי של אורן. עושה חשק לשמוע את יתר האלבום, לא נשקר, ולראות אותם בלייב. כי פופ חלומי זה הדבר.
