10,000 ציורים נגד הבדידות: הקשיש שצייר על טאבלט עד יומו האחרון
בגיל 79 קיבל ישראל אלטרס טאבלט כדי להפיג את בדידותו. הוא צייר עליו 10 שעות ביום, ונהג לשלוח כל ציור לידיד, שהיה מגיב ומביע עניין בציורים. כשהלך לעולמו, הותיר אחריו יותר מ-10,000 יצירות – וסיפורו היווה השראה למיזם חשוב ויצירתי המסייע להפיג את בדידותם של קשישים
כשהבדידות נצבעת בצבעים: ישראל אלטרס היה אדם שמח וחיוני כל חייו - הוא עבד כגזבר במועצה אזורית, וכשהגיע הזמן יצא לפנסיה. עד שלקה באירוע מוחי – עולמו השתנה מן הקצה אל הקצה והוא הפך משותק בחצי גוף ואיבד מיכולת השמיעה. "ראיתי אותו כמו בלון שהאוויר יוצא ממנו, הוא התכווץ לגמרי. בעצם לא היה לו בשביל מה לקום בבוקר", מספר עדי יקותיאלי, יזם חברתי ואומן, חבר טוב של בנו של אלטרס, ומי שאחראי לעשיית שינוי משמעותי בחייו. "אחרי שנה לא יכולתי לעמוד בזה. הרגשתי רע לראות אותו ככה. אם אין לך מהות וערך, ורק אומרים לך 'שב, תנוח, עשית כל כך הרבה דברים בחיים', זה הופך לייאוש ויוצר נגטיביות ותחושת בדידות".
יקותיאלי החליט לעשות מעשה כדי להפיג את הבדידות של אלטרס הקשיש, שהיה אז בן 79. "אני לא מבין בטכנולוגיה, אבל נזכרתי שכשהיינו ילדים היה לנו חבר לעט שאיתו היינו מתכתבים, ומחכים שהמכתב יגיע. ביקשתי מהבן של ישראל שיקנה לו אייפד. עודדתי אותו שיתחיל לצייר, אפילו רק לעשות קווים – ושבכל פעם ישלח לי את הציור – הוא אכן שלח – ועניתי לו. עשינו הסכם שהוא שולח כל יום ציור אחד, ואני עונה לו תוך 24 שעות".
בתחילה היה אלטרס מצייר ציור אחד ביום, שולח ליקותיאלי, וזה היה משיב לו: לעתים כתב את הרגשות או המחשבות שהתעוררו בו למראה הציור, ובפעמים אחרות הסתפק רק במילה אחת - "תודה". אט אט החל אלטרס לבלות יותר ויותר זמן בציור, כ-10 שעות ביום, ותמיד קיבל את תגובתו של יקותיאלי. ואז הגיע הנס: "אחרי 500 ציורים הוא התחיל ללכת. זה היה שוק", מספר יקותיאלי. "לא התכוונתי או התיימרתי בכלל שזה יגיע לכדי זה, אבל היצירתיות ותשומת הלב עשו את שלהן. רופאים שקשורים למוח ניתחו את תהליך היצירה וגם את התגובות שאני כתבתי לו, ואמרו שיש מאפיינים דומים בכל התגובות שלי - אני תמיד מעודד אותו. המילים שלי כתובות בלי דרמות, בלי סימני קריאה או שאלה או שלוש נקודות. אני מגיב את מה שהציורים שלו מעוררים בי. זו תקשורת שונה מלייקים כי אני מספר לו על זיכרונות שלי. זה היה מסע מדהים".
אלטרס צייר מעל 10,000 ציורים. "הוא אמר, אני אצייר את כל המקומות שהייתי בהם בעולם, וזה נגמר אחרי שבוע או עשרה ימים. ואז אמרתי - אולי תצייר את כל המקומות שהיית רוצה להיות בהם? ויצאו 1500 ציורים כאלה אם לא 2000".
ההתכתבות עם ישראל הולידה את מיזם "Artfriend", השואף לייצר רשת שתחבר בין חולים או נכים שיציירו לבין אנשים שיוכלו להגיב על יצירותיהם. לפני כשבוע חגג אלטרס את יום הולדתו ה-87, יומיים לאחר מכן עמד יקותיאלי לקבל על המיזם שלו את פרס זוסמן מטעם ארגון הג'וינט על מצוינות וחדשנות בפיתוח שירותים חברתיים בישראל. באותו יום הלך אלטרס לעולמו.
"אלה זכרונות מדהימים. הוא לא משאיר אחריו אלבום תמונות. הוא שוחח איתי בציורים על כל דבר", אומר יקותיאלי. "אני מקווה מאוד להתחיל עכשיו להפוך את המיזם למשהו שרבים יוכלו לעשות. זו אינטימיות מסוג אחר, כזו שנוצרת דווקא בין שני אנשים לא בתוך מעגל משפחתי, וזה מרחיב כל הזמן את הלב".
עוד מציוריו של ישראל אלטרס, והתגובות שקיבל מעדי יקותיאלי:
