"הרמון": הרבה נשים, מעט דמיון
ב"הרמון" אלון אבוטבול הוא ראש כת הנחשב למשיח, וטובות השחקניות בארץ הולכות אחריו כעדר נשים שטוף מוח. הסדרה שמבוססת על הכת של גואל רצון וכתות אחרות, אומנם עשויה למופת אך אין לה את הערך המוסף שהסיפור הסנסציוני צריך בכדי להפוך סדרה למוצלחת
אני יכולה להבין איך אדם, שאנסמבל של נשים אומר לו כל היום כמה הוא אלוהי, מוצא את עצמו מאמין שהוא כזה. פחות הבנתי, אני מודה, את הנשים עצמן. שבויות בכלוב שהן אפילו לא רואות את הסורגים שלו. נשים עם ילדים שאיבדו את כל האינסטינקט האימהי החייתי שלהן, שמוכנות למסור את הבנות שלהן עבור האשליה שמישהו לוקח עליהן אחריות. אלא שהסרט סיפק תיאור מצמרר של היחסים בין הגורו לחסידות שלו, אבל לא הצליח לפרש את הפסיכולוגיה שמתחתם.
כשהגיעה "הרמון" קיוויתי שאיפה שכשלה המציאות תצליח הטלוויזיה. הסדרה, שעלתה הערב (ה', 21:00, רשת ערוץ 13) נכתבה בהשראת סיפורי כתות שונים, בין היתר גם זו של גואל רצון, ועל פי ספר שכתבה מרים מעיין סמדר, אחת מנשותיו בדימוס של רצון. חן אמסלם מגלמת את מאיה, שהצטרפה לקומונה של שבתאי (ספיקינג אוף משיח שקר) אחרי שהאחרון הצליח לרפא אותה ממיגרנות, והיא חיה עבור הסיכוי שיום אחד תצטרף רשמית לקאדר הנשים שלו ותתחתן איתו.
אחותה הגר, תיכוניסטית שגרה אצל ההורים שלה, סובלת מפריחה שהרפואה המודרנית לא הצליחה להתמודד איתה ומאיה משכנעת אותה ששבתאי (אלון אבוטבול) יצליח לרפא גם אותה. ההורים (אסי לוי ויורם טולדנו) שכבר איבדו ילדה אחת לטובת המשיח ההיפי, מתחרפנים ובצדק. "הרמון" מבקשת להפוך את מה שעל פניו נראה הזוי – קבוצת נשים שמתמסרת מרצון לגבר אחד ועושה צחוק מכל מה שלמדנו על מונוגמיה – לניתן להבנה ואפילו למעורר הזדהות.
סדרות שהתסריט שלהן נכתב על פי התרחשות שקרתה במציאות לא יכולות – ולא נועדו – לבנות את כח המשיכה שלהן על התהייה "מעניין מה יקרה עכשיו". להיפך. רוב הצופים מכירים את פיתולי העלילה, הערך המוסף צריך להגיע ממקום אחר. לא פעם נקודת המבט שממנה התסריטאי מצייר את ההתרחשות מספקת הבנה חדשה ומעניינת של הסיפור. המורכבות נפרשת, המניעים ברורים יותר, ההדרגתיות של התהליכים מאפשרת לצופה להבין את התפתחות האירועים.
"הרמון" היא סדרה מושקעת מאוד כמעט בכל קנה מידה, לא דבר של מה בכך בימים שאחרי הפיצול. עם קאסט עצום של שחקניות ושחקנים, כולם טובים ומשכנעים ומעל כולם זורח אבוטבול בתפקיד שבתאי צדיק. אבל אפילו הוא לא יכול לצקת לסדרה את מה שאין בה – ערך מוסף. לפחות לפי שני הפרקים הראשונים, "הרמון" לא ממריאה. היא אומנם מספרת את הסיפור אבל הוא פשטני ולא מנומק. סנסציוני אבל לא עמוק. דיאלוגים רזים בסאבטקסט ובדימיון. לא הבנתי את הנשים שחברו לרצון ולצערי, אחרי הצפיה ב"הרמון" אני עדיין לא מבינה.