שרית חדד בהופעה: מציבה רף חדש למוזיקה בישראל
מהנערה שברחה מהחלון בגיל 16 כדי לעלות על הבמה, ועד לאחת הנשים היציבות והמצליחות בתעשיית הבידור הישראלית - שרית חדד מספרת לקהל את סיפור חייה במופע שהוא סוג של מחזמר מוזיקלי מהמושקעים שנראו כאן, והיא עושה זאת באופן מרגש ואצילי
"מופע שטרם נראה", "חוויה חד פעמית", "אירוע ראשון מסוגו". הבטחות רבות מפזרים כאן על אירועי תרבות ומוזיקה. רובם, ללא תמורה לעלות. אמש (ד') עם השקת מופע הבכורה של שרית חדד בהאנגר 11, בו הבטיחה להביא את וגאס לתל אביב, לא רק שהיא עמדה בהצהרה הבומבסטית, אלא שלקרוא לחוויה המוזיקלית הזו מופע זו לשון המעטה. חדד ניצחה על שואו שהגדיר רף חדש בתחום המוזיקה בישראל. זו לא עוד הופעה. זה סוג של מחזמר מוזיקלי מהמושקעים והמהנים שנראו כאן.
22 שירים ביצעה חדד, שיר לכל שנה בה היא על הבמות. כולם להיטים על-זמניים שלוקחים את הצופה למסע בזמן אל סיפור חייה. הילדה הקווקזית ממשפחה שמרנית שחלמה לשיר בניגוד למקובל בעדה, הנערה שברחה בגיל 16 מהחלון כדי לעלות על הבמות במועדונים קטנים כי זה מה שהנשמה שלה דרשה ממנה, הזמרת הצעירה שפרצה והפכה לשם מוכר בכל בית בישראל, וכיום, בצורה טבעית לחלוטין, כבר אם חד הורית לילדה מחוץ לנישואין, אישה מזרחית בשלה שממשיכה לנפץ מוסכמות כזמרת האהובה והחשובה במדינה. מ"חיכיתי לו" שפתח את המופע עם הריקוד הקווקזי המסורתי, לילדה מאיה בן זיקרי שגנבה את ההצגה לצלילי "הכול סגור", ועד לשיר החדש על נויה, בתה התינוקת, וכמה שחיכתה לה עד שהגיעה.
חדד אולי שרה שהיא "קצת משוגעת" אבל לאורך השנים מוכיחה כי היא אחת הנשים היציבות בתעשיית הבידור הישראלי. בזמן שעם ישראל מנסה להיכנס לה לשחלות, היא מסרבת לשתף פעולה עם שיחת הברזייה הלאומית על הבחירות של חייה. עבורה זו עבודה, והיא מקצוענית. החיים האישיים מחוץ לתחום. היא מוכיחה כי ניתן להיות אהובה ופופולרית גם מבלי למרוח את ההחלטות האישיות במהדורת החדשות הנצפית במדינה. זו היא. רוצים תיקחו. ואף אחד לא אומר לה לא.
אומרים שהמדינה מקצינה, שהאנשים פה שמרנים. שיש לנו חוסר בקבלת האחר. הקהל שהגיע למופע הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, שמנפץ בהגעתו כל שריד של תזה שאין לה שום סימוכין במציאות - זוגות שבחרו לחגוג באירוע את חג האהבה, נשים מבוגרות שיצאו לבילוי בנות, הורים עם ילדיהם הבוגרים, חילונים לצד חרדים וחברי הקהילה הגאה - הזמרת של העם. זה מוכיח למה מתבקש שחדד ולא אחרת תפתח את חגיגות ה-70 לעצמאות המדינה בטקס הדלקת המשואות הקרוב.
ידוע שהאנגר 11 הוא אולם הופעות קשה ומסורבל. חדד הצליחה לפצח את המקום ולהנגיש אותו לקהל, במה שבוודאי יהפוך שם לסטנדרט חדש. אופן הישיבה סודר כמו מיני אצטדיון, מה שהקנה למקום תחושה אינטימית. אלפיים איש צפויים להגיע לשם בכל ערב החל מהשבוע הקרוב והתחושה היא שמדובר במופע מצומצם, ליודעי דבר. ואולי גם זה סוד ההצלחה.
לצד קלאסיקות כמו "כשהלב בוכה" או "הייתי בגן עדן", "שרה שרה" לכולם אבל גם מצליחה לגעת בכל אחד בנפרד כשהיא בלתי אמצעית, חמה, בגובה העיניים ועם רגליים הקרקע.
"מירוץ החיים" הוא הלהיט שחתם את המופע. אולי כך היא מבקשת לומר שעבורה המירוץ לא נגמר ביום שהפכה לאמא, אלא זה רק עוד פרק בסיפור חייה, לא מה שמגדיר אותה ובוודאי שלא מה יעצור אותה. ואיזה סיפור יפה זה.
