כריסטיאן בייל: "מלבד באטמן לא צפיתי באף סרט גיבורי-על"
אף שב"חלום אמריקאי" הוא העלה 20 קילו וב"המכונאי" השיל כמעט 30, השחקן כריסטיאן בייל שמככב במערבון החדש "אויבים", לא בוחר את תפקידיו לפי משקל. "אני הולך על תסריטים שנראים לי מעניינים ומן הראוי שאשקיע את כל כולי בהם", הוא מסביר בריאיון ל-ynet את השינויים הקיצוניים שעבר לאורך השנים, מתלונן על תעשיית הסרטים בימינו וחושף כמה חורי השכלה קולנועיים
איך אתם מעדיפים את הכריסטיאן בייל שלכם? באטמן או בייטמן - פטריק בייטמן? גיבור העל השרירי בטרילוגיית "האביר האפל" או הפלייבוי המטופח מ"אמריקן פסיכו"? ברנש בשרני ומוזנח מ"חלום אמריקאי" או אולי שלד חיוור מהלך ב"המכונאי"? הנער העדין ב"אימפריית השמש", ברוקר עם עין מזכוכית כמו ב"מכונת הכסף", פועל פשוט רזה עם שיער ארוך כמו ב"אחים בדם", או פוליטיקאי שמן וקירח כסגן הנשיא דיק צ'ייני בביופיק המדובר "מושב אחורי"? כל כך הרבה פרצופים, תסרוקות וגזרות החליף השחקן המבריק לאורך השנים, כל כך הרבה דמויות מגוונות שגילם בכשרון רב ובהתמסרות אין-קץ, שהקנו לו מעמד של זיקית אנושית.
"מעולם לא הייתה לי כוונה לבחור בתפקידים של שינוי צורה", אומר בייל בריאיון מיוחד ל-ynet. "אני פשוט נוהג לבחור תסריטים שנראים לי מעניינים, ואז מקדיש את עצמי לעשות כל מה שנדרש כדי לגלם את התפקיד באופן אמין. אני ממזר בר מזל. אני עושה את מה שאני אוהב לעשות, ולכן מן הראוי שאאתגר את עצמי, ואשקיע את כל כולי בזה".
המסירות של בייל לדמויות שלו מחייבת הקרבה אדירה. לקראת הופעתו כנוכל היהודי ארווין רוזנפלד ב"חלום אמריקאי" (2013), בגינה זכה למועמדות לאוסקר, הוא העלה כמעט עשרים ק"ג ממשקלו הטבעי העומד על כ-84 ק"ג ועל הדרך לקה בפריצת דיסק. שלוש שנים לפני כן הוא זכה באוסקר כשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו ב"פייטר" כמתאגרף לשעבר דיק אקלונד, אותו גילם בגרסה כחושה של עצמו מינוס 14 ק"ג. אולם השינוי הגופני הקיצוני ביותר שעבר בייל, ניכר בדמותו של טרבור רזניק ב"המכונאי" (2004), גבר הסובל מחוסר שינה, ונראה כערמה מעוררת רחמים של עור ועצמות. לצורך התפקיד השיל בייל כ-28 ק"ג ממשקל גופו, ושקל כ-55 ק"ג בלבד במהלך הצילומים. רבות דובר על המאמץ הפיזי הנדרש לקראת התפקידים הללו, אבל בייל מגלה שמדובר בתהליך נפשי לא פשוט.
"השינויים הללו משפיעים בהחלט גם על הצד המנטלי", מודה בייל בן ה-44, "אני זוכר שב'המכונאי' הפכתי להיות זן לגמרי. הייתי ישן שעתיים בלילה, הייתי קורא 12 שעות בלי לזוז. מעולם לא הייתי כל כך רגוע בחיי, בעיקר כי לא הייתה לי אנרגיה. הייתי מאוד שמח בחלקי, מאוד מרוצה. ואז אתה מתחיל למלא את עצמך באוכל שוב. אתה מתמלא בשמחה, אבל יש בזה גם מידה של עצב. חידוש האנרגיה הוא כמעט כמו מחשבה טהורה, ומנגד הגוף שלך נשאר מאחור, ההסתגלות שלו היא מאוד איטית ביחס לנפש".
ואיך האנשים הקרובים אליך מגיבים לשינויים הללו? זה בטח לא קל להם.
"באופן מפתיע, הילדים שלי מתמודדים עם זה די בקלות. רק לאחרונה סיימתי את צילומי הסרט על דיק צ'ייני שלקראתו הייתי צריך לעלות במשקל, ואז כשחזרתי הביתה הבן שלי התבונן בי כמה שניות, ואמר: 'טוב, אבא, בוא נשחק בזה ובוא נעשה את זה'. לא נראה שזה מפריע לו בכלל".
הדרמה הקומית "מושב אחורי" של אדם מקי (שכבר עבד עם בייל על "מכונת הכסף") המוקדשת לדיק צ'ייני, סגן הנשיא של ג'ורג' בוש, תצא רק בסוף השנה, אולם בינתיים אפשר ליהנות מהופעה נהדרת נוספת של בייל במערבון "אויבים" שעולה לאקרנים מחר (ה') בבתי הקולנוע בישראל. הפעם השחקן הוולשי מסתפק במראה טבעי למדי מעוטר בשפם מדובלל, כשהוא מגלם את ג'וזף בלוקר, קצין המוצב במשלט של צבא ארצות הברית בניו מקסיקו, עמוק בשטחי המחייה של השבטים האינדיאנים באיזור. כל זאת על רקע ההתפשטות הקולוניאליסטית של האמריקנים מערבה בסוף המאה ה-19. עם שחרורו מהכלא של הצ'יף האגדי הגוסס נץ צהוב, בלוקר החשדן והקשוח מתבקש ללוות אותו ואת בני משפחתו בבטחה חזרה הביתה למחוזות שבט השיאן במונטנה.
.jpg "\"חש שנאה לנץ הצהוב אבל גם הרבה כבוד\". מתוך \"אויבים\"")
עלילת "אויבים" של הבמאי סקוט קופר (איתו עבד בייל בעבר ב"אחים בדם") מלווה את בלוקר כשהוא מוביל את החבורה כשלצדו חייליו הנאמנים (ואלו שקצת פחות), נץ צהוב ומשפחתו וכן אישה שאיבדה את בעלה ושתי בנותיה במתקפה של אינדיאנים. במהלך המסע עומדים חברי הקבוצה בפני סכנות ואתגרים רבים, ובדרך מתגלה ערכה של הרעות האנושית שחולקים בני אדם גם באווירה של מחלוקות ומתחים לאומיים וגזעניים. בסרט שהוצג בבכורה בפסטיבל טורונטו האחרון מככבים לצד בייל גם רוזמונד פייק, בן פוסטר, סטיבן לאנג, ג'סי פלמונס, טימוטי צ'למה, ווס סטודי. לרגע אחד אפשר צץ גם דיקי אקלונד ג'וניור, בנו של דיק אקלונד שאותו גילם כאמור בייל ב"פייטר".
צפייה ב"אויבים" מעלה זכרונות ממערבונים האמריקנים מן העבר, סרטים רציניים, עם גיבורים מלאי פאתוס, בלי יותר מדי התחכמויות והומור עצמי מהזן של האחים כהן וקוונטין טרנטינו. לשאלה כיצד זה מרגיש להיות בכובע הקאובוי של ג'ון וויין בעת הצינית שלנו, מפתיע בייל כשהוא מגלה שההשכלה הקולנועית שלו לא כוללת צפייה בסרטיו הקלאסיים של ג'ון וויין. "אני לא מכיר את המערבונים שלו, אם כי שמעתי שהסרט שלנו מזכיר את 'המחפשים' בכיכובו (ג'ון פורד, 1956) ובכוונתי לצפות בו בקרוב", מודה בייל, שהופיע בעבר במערבון "3:10 ליומה" (2007) לצד ראסל קרואו.
"הרושם שלי ממערבונים בעבר הוא שמדובר בסיפורים של כובע לבן מול כובע שחור, כלומר גיבור קאובוי ונבל אינדיאני. למעשה אלו סרטי תעמולה לחלוטין לא מדויקים. אמרו לי ש'אויבים' בוחן מחדש את קודמיו. ייתכן שכן, אבל לא ראיתי מספיק בשביל לקבוע שזה כך. בלוקר הוא אדם שגדל במציאות של לחימה והוא לא מכיר שום דבר אחר. הייעוד האישי שלו הוא לפגוע באחר ואף ליישם מדיניות של רצח עם. הוא גזען, הוא מלא שנאה, הוא ראה את חבריו מתים לצדו בשדה הקרב. השנאה שלו מובנת לגמרי, אבל הוא גם אדם אינטליגנטי. הוא חש שנאה לנץ צהוב, אך גם המון כבוד".
בלוקר הוא אדם מאוד נוקשה, לא מתבדח ולא מתחכם. יש מי שיגיד שהדמות שלו מיושנת.
"צריך להבין אותו כאדם שחי בתקופה ההיא, בעמדה צבאית מבודדת הרחק מאוכלוסיה אזרחית. לא היו לו עיסוקים אחרים, בילויים ובידור. הוא אדם שמרגיש נוח עם שתיקה, אין לא כל אמצעי תיעוד של עצמו, היא לא ממש שם דגש על הדרך בה הוא נראה, וכנראה שגם כלל לא הייתה לו מראה להביט בה. זה משהו שסקוט ואני דנו בו המון, וכך גם עם שאר צוות השחקנים: איך לגלם אנשים שלא היה להם ולו קמצוץ מהמודעות העצמית יש לנו בימינו. כמנהיג הוא לא חושב שהוא יכול להרשות לעצמו לגלות רגשות ופגיעות. הביטוי של זה מתבטא דרך מערכת היחסים עם הדמויות סביבו".
למרות שבלוקר לא מדבר הרבה, השתיקה שלו רועמת. כשחקן, איך מביאים כזו כריזמה דוממת למסך?
"זה לא משהו שאני מפתח במיוחד לדמות, וזה לא משהו שאני כופה עליה. כשאני מתבונן על בלוקר אני רואה אדם שלא מדבר הרבה, אבל חושב כל הזמן. כהכנה, הייתי כותב את הדיאלוגים שלי מבלי שהם מדוברים במלים בסרט. רציתי להיות מאוד מדויק בנוגע למחשבות שלו. יש רגעים שהוא פשוט יושב ומשהו קורה לו בראש. הוא שוקל כל רגע ורגע, הוא פשוט לא תמיד חולק את זה עם האנשים סביבו".
"אויבים" הוא סרט מאוד אמריקאי, מערבון שעלילתו שלובה בצדדים החשוכים בקורות האומה, על רקע הנופים המדבריים המאירים, הבתוליים והיפהפיים לאורך הרי הרוקי. אך המסרים שיוצאים מהסרט הם אוניברסלים, שלצערנו ניתן ליישם במקומות אחרים בעולם בהם חל רצח עם וטיהור אתני. "הסיפור הזה הוא אולי אמריקאי באופן ספציפי, אבל הוא מובן בכל מדינה בעולם", מסביר בייל, "ארצות הברית מאוד צעירה, כך שהרבה יותר קל להתבונן בקורותיה דרך זכוכית מגדלת ולעבד את המידע, ביחס לדברים שקרו בישראל ובאנגליה. הסרט אינו לבעלי בטן רגישה, אבל כך גם ההיסטוריה האמריקאית. היא קשה ומחוספסת ומאוד חושנית. הסרט בודק מי אנחנו בדרך זו".
בייל, שהופיע לאחרונה גם בדרמה התקופתית "ההבטחה" של טרי ג'ורג' על שואת הארמנים, מבהיר: "זה הכול מתחיל משלילת האנושיות של בני אדם. זוהי תפיסה של אנשים שרואה באחר כחסר חשיבות, נטול רגשות ושהוא בעצם סוג של חיה שונה לחלוטין מהם. וזה מוביל להיעדר מוחלט של חמלה או עניין, או רצון להבין. אנשים כאלה אינם מסוגלים להזדהות עם אחרים, והם מאמינים שאין להם חשיבה עצמאית, ומתעלמים מהעובדה שהם חווים כאב עצום. אלו המקורות של רצח העם".
חלק מהחיבור האישי לקהילה האינדיאנית, בייל מייחס לצ'יף פיליפ ווייטמן, מנהיגו הרוחני של שבט צפון השיאן במונטנה. במהלך הקרנת הבכורה של "אויבים" בפסטיבל טורונטו, הוא ערך טקס מסורתי אפוף עשן בו בירך את הקהל וכן את אנשי הצוות והשחקנים שעמדו על הבמה, ובהם בייל הנרגש. "הוא נהג לערוך טקס ברכות בתחילת כל יום צילום על הסט, ומאוד אהבתי את זה. הברכות הללו שיצרו תחושת הארה ומיקוד עצמי תרמו במקביל לתחושת הקהילתיות על סט הצילומים בין כל המעורבים", הוא נזכר, "לעתים, כשהצילומים היו מתעכבים בגלל סופות ברקים, היינו מנהלים שיחות ארוכות. היינו יושבים שעות במכונית עם צ'יף פיליפ ומדברים והוא עזר לי מאוד בהבנת תרבות השיאן".
"אויבים" הוא סרט נדיר בנוף הקולנועי האמריקאי של היום. לא עושים כאלה סרטים יותר. כשבוחנים את המציאות הנוכחית בהוליווד, רואים בעיקר סרטי גיבורי-על עתירי תקציב, פיצוצים וחלליות. כזכור גם בייל לקח חלק בפלג זה של הקולנוע המסחרי, כשגילם את ברוס וויין, הלוא הוא באטמן בטרילוגיית "האביר האפל". אולם בעוד סרטיו המרצינים והמעמיקים של כריסטופר נולאן זכו לשבחים רבים וזכורים כמופת היצירה של ז'אנר גיבורי העל, שוברי הקופות הנוכחיים מחווירים, תבניתיים ונהנים משביעות רצון מוגזמת. "אני חייב להודות שלא צפיתי באף סרט גיבורי-על אחר. לא צפיתי בהם בכלל. אני לא אוהב את זה שהוליווד שמה את כל יהבה על סרטי גיבורי על, ושמצד שני יש רק סרטים עצמאיים דלי תקציב", מודה בייל.
"ההפקות הבינוניות, בין שוברי קופות לבין אינדי עצמאי, הופכות לנדירות יותר ויותר. אנחנו צריכים מגוון גדול יותר של סרטים. חסרים לי הסרטים הרציניים, אני
אוהב כל מיני סוגים של סרטים. לא פעם סרטים היום נוטים להתאים את עצמם לשיקולים זרים כמו מה המוצא של הקהל, ואז אתה הולך לפי נוסחה, מתוך מחשבה שמה שהצליח בעבר יצליח שוב. התעשייה כולה חסרה מקוריות. אם אנשים רוצים להמשיך ולשמר את החוויה של צפייה בקולנוע כמו פעם, חייבים לשמור על סרטים כמו 'אויבים'. זו חוויה בלתי רגילה לצפות בו על מסך גדול, עם הנופים המרהיבים של אמריקה, ולחלוק זאת עם קהל גדול בחדר אחד. זו חוויה נהדרת, ועצוב שהיא אובדת לנו".
