ביקורת סרט - "פסיפיק רים: המרד": כנראה שבסין הוא יצליח, פה פחות
לסרט ההמשך ל"פסיפיק רים" אין שום סיכוי להגשים את השאיפות שתלו בו: התקציב נמוך יותר, השחקנים פחות טובים, המפלצות מלאכותיות והחנופה לשוק הסיני העלימה את המקוריות. כמו גרסה חיוורת של "רובוטריקים" - "המרד" היה אולי בלתי נמנע, אך הוא לגמרי לא נחוץ
גיירמו דל טורו, פרופסור למפלצולוגיה, גרף לפני שבועיים וחצי את אוסקר הסרט הטוב ביותר על "צורת המים". ההחלטה לעשות אהבה ולא מלחמה עם המפלצות בהחלט הוכיחה את עצמה. אבל לפני ארבע שנים וחצי, כשיצא "פסיפיק רים" דל טורו הלך נגד הנטייה הטבעית שלו ועשה סרט "מכה" נגד "קאייג'ו". כפי שכל חובב תרבות פופ יפנית יודע "מכה" הם רובוטים הומינידים אדירי ממדים (המכונים כאן "ייגר" – צייד בגרמנית). "קאייג'ו" הן מפלצות הענק שהמפורסמת בהן היא גוגי'רה (גודזילה). סרט המחבר בין שני אלו היה בלתי נמנע בהתחשב בהסתמכות של הוליווד העכשווית על דימויי הרס וחורבן בקנה מידה אדיר ממדים.
דל טורו, הדהד ב"פסיפיק רים" את המטענים התרבותיים שלו המשקפים היכרות מעמיקה עם המפלצות הקולנועיות (הסרט הוקדש לאישירו הונדה – היוצר של גודזילה, ולריי האריהאוזן – יוצר המפלצות הדגול של הוליווד). הוא שאב השראה מחיבור בין הנשגב לגרוטסקי בציור הקולוסוס של פרנצ'סקו גויה, ומהתיאורים של המפלצות בספריו של ה.פ לאבקרפט (דל טורו ניסה וכשל בהשגת התקציב לפרויקט החלומות שלו – עיבוד ל"בהרי הטירוף" של לאבקרפט) - בקיצור עולם ומלואו.
חרף כל זאת "פאסיפיק רים" היה אכזבה. לא מספיק מעניין מבחינת הדמויות, בלי יכולת לנסח מהלך פסיכולוגי או רעיוני מקורי. ויזואליה אפלה של קרבות בלב ים עם מערבולות של אורות בוהקים וצבעוניים ממכונות הענק ומהחלקים הזרחניים בגוף המפלצות. היה צריך להתאמץ לראות את הקרבות בגלל החשיכה ומערבולת הצבעים הכמעט מופשטת. גם אם היה סוג של חזון מקורי, במבחן התוצאה זה לא עבד.
"פסיפיק רים", שעלה כמעט 200 מיליון דולר, הכניס סכום כפול. בפועל משמעות הדבר שהסרט זכה לרווחים צנועים. מדוע אם כן לחזור לסרט המשך? כנראה שיותר קשה לאנשים באולפני לג'נדרי להמר על רעיון חדש מאשר לנסות ולכייל את הקונספט בתקווה שהפעם יהיה קל יותר להניע סדרת סרטים. רוב הסיכויים ש"פסיפיק רים: המרד" (Pacific Rim Uprising) לא יגשים את השאיפות שנתלו בו.
ביקורות קולנוע נוספות ב-ynet:
מי שנטל את מושכות הבימוי מדל טורו הוא סטיבן דינייט שמוכר בעיקר כיוצר והכותב הראשי של הסדרה ספרטקוס בערוץ סטארז. הוא לא מנסה להציע חזון מקורי או משיג קפיצת מדרגה ביכולת הבימוי של קרבות אדירי ממדים (תקציב ההפקה שהצטמצם בכמעט רבע בוודאי לא מסייע בכך). הקרב הגדול של מכות נגד מפלצות נשמר לחצי השעה האחרונה של הסרט, והוא ארוך ומתיש כפי שניתן לצפות. בהשוואה לסרט הראשון "המרד" מאבד נקודות בגזרת השחקנים, ממחזר את השטיק הקומי של המדענים, מפגין מידה רבה יותר של חנופה לקהל הסיני ולצופים פוטנציאלים בגיל הילדות. במילים אחרות "פסיפיק רים" נע מהניסיון (שלא צלח) לחזון מקורי לעבר המאפיינים של סדרת "הרובוטריקים" המתועבת בבימוי מייקל ביי.
במרכז נמצא ג'ק פנטקוסט (ג'ון בויגה) בנו של הגנרל פנטקוסט (אידריס אלבה) מהסרט הקודם. הדמות של ג'ק היא קלישאת האדם הצעיר שמתרחק מייעודו, מי שמעדיף עסקי סחר מפוקפקים בערים ההרוסות למחצה שבהן נמצאים שלדי הענק של המפלצות מהסרט הקודם. בלית ברירה הוא חוזר לכוחות הלוחמים למען הצלת האנושות מפני מתקפת הקאייג'ו הבאה. בויגה מקנה לדמות סוג של חן, מה שקשה קצת יותר לומר על המשחק של סקוט איסטווד בתפקיד נייט למברט – שותפו לשעבר של ג'ק (כזכור, הייגרים מופעלים באמצעות חיבור מנטלי בין שני מפעילים). הגנים הטובים של אבא איסטווד מבליחים בהבעות הפנים המשותפות לקלינט ולסקוט אבל הכריזמה של האב לא מופיעה אצל הבן.
צמד המדענים ד"ר ניוטון גייזלר (צ'ארלי דיי) ו-ד"ר הרמן גוטליב (ברן גורמן) ששימש כהפוגה קומית בסרט הקודם מופיעים גם כאן ויש להם, בעיקר לדמות אותה מגלם דיי, תפקיד גדול יותר אבל לא בהכרח מוצלח או מצחיק יותר. בנוסף ישנה דמות חדשה של נערה צעירה ומוכשרת בשם אמארה (קיילי ספאני). כמה מוכשרת? היא בונה "ייגר" בכוחות עצמה מחלקים שליקטה. אומנם ייגר קטן (כלומר, בגודל בית קטן) אבל נראה שמגמות הרובוטיקה בחטיבת הביניים האמריקנית עובדות שעות נוספות.
אומנם הפעם המפלצות מוארות בעוצמה רבה יותר אבל הן גם נראות מלאכותיות יותר. הן נעות במהירות גבוהה וכך גם קצב העריכה. כל זה מעניק להן (ולייגרים) תחושה מופחתת של נוכחות פיזית ומסה "ממשית". ההיבטים הקינטיים זוכים להשלמה באמצעות מוזיקה סוערת ורועשת המהווה מרכיב מרכזי בהפצצה האקוסטית של הסרט. יש תחושה של אקשן אלים, אך בה בעת "המרד" שומר על סטריליות. המוני האדם בערים החרבות נראים בורחים מפני הייגרים והקאייג'ו ושניות אחר כך נראה שהרחובות ריקים מאדם. כך אין צורך להרהר במאות אלפי הגופות שהיו אמורות להיערם ברחובות. מכלול בחירות זה תואם יותר את מתכונת סרטי הרובוטריקים מאשר את הסרט הקודם בסדרה. לפחות אין ניסיון להתחרות בוולגאריות בסרטיו של ביי.
הסרט הוא תוצר של אולפני לג'נדרי שהוקמו בארצות הברית אך נמכרו לקונגלומרט הסיני "וונדה גרופ" ב-2016. בהתאם לכך יוצרי הסרט נדרשים לשים את הקהל הסיני בראש מעייניהם. הדבר נכון הן לאתרי ההתרחשות, הן למספר המשמעותי של דמויות סיניות, ובהכרח גם להיותן חיוביות באופן גורף.
יש סיכוי לא רע שהסרט יצליח בסין, אבל ספק אם בשאר העולם הוא יזכה להצלחה דומה. גם הפרק האחרון והיחסית לא מאוד רווחי בסדרת הרובוטריקים רמז על עייפות של הקהל מסרטי רובוטים ענקיים ואין ל"המרד" איכויות המצדיקות שינוי מגמה. אבל אל דאגה, לג'נדרי הוא אולפן רחב אופקים שאינו מבסס את הפרויקטים שלו אך ורק על רובוטים ענקיים. אסור לשכוח שמוקד העניין האמיתי של האולפן הוא מפלצות ענק. בהתאם לכך לג'נדרי תוציא ביוני הקרוב את "עולם היורה: נפילת הממלכה", ובשנה הבאה את "גודזילה: מלך המפלצות".
