אניה בוקשטיין: "לעשות קולנוע זה יותר קשה מהיריון"
השחקנית והזמרת שסימנה וי על עשרות תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה והוציאה שני אלבומים לא מסתירה שהמטרה הבאה נמצאת מעבר לים: "אני עובדת על זה קשה, היו לי הרבה כמעטים השנה". לרגל סרטה החדש "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה" היא מדברת גם על שכר שווה לנשים ("דורשת את מה שמגיע לי") ועל התפקיד הגדול הבא: "מקווה להיות אימא קולית". ריאיון
קשה להאמין, אבל אניה בוקשטיין מלווה אותנו על המסך כבר יותר משני עשורים. בגיל 12 היא כיכבה בתור ילדה בסרט "ארץ חדשה" של אורנה בן דור, שעליו הייתה גם מועמדת לפרס אופיר (השחקנית הכי צעירה עד כה), ואחרי הפסקה של כמעט עשור חזרה לקולנוע בסרטו של דובר קוסאשווילי "מתנה משמיים". משם היא המשיכה לתפקיד בדרמה היומית "השיר שלנו" ולעוד תפקידים קולנועיים משמעותיים כמו ב"הסודות" של אבי נשר ו"כלבת" של נבות פפושדו ואהרון קשלס. לפני שנתיים היא אף הגיעה לפרק של "משחקי הכס". בין לבין היא החלה לפתח את קריירת המוזיקה שלה ובימים אלה היא עובדת על אלבום נוסף. וכן, היא גם בהיריון ראשון, עם בת.
למרות כל העשייה הענפה הזאת, בוקשטיין (35) עדיין מרגישה שהתפקיד הקולנועי הגדול שלה עוד מחכה לה. "אני רוצה להאמין שהתפקיד הזה עוד לפניי. עשיתי דברים נהדרים וקיבלתי הזדמנויות מדהימות, אבל אני רוצה לקוות שהפנינה עוד מחכה לי", היא אומרת בריאיון ל-ynet.
בוקשטיין לא מסתירה שהיא מכוונת לחו"ל, ושהחוויה של "משחקי הכס" רק גרמה לה לשאוף יותר לעבודה מעבר לים. "אני עובדת על זה מאוד קשה והיו לי המון אכזבות בשנה האחרונה, קיבלתי הרבה כמעטים. אבל זה חלק מהעניין ואני רוצה להאמין שאם אמשיך להתמיד ולעשות את הכי טוב שאני יכולה גם משם יתחילו לבוא הזדמנויות. עובדה שזה קורה, כל ישראלי שמגיע לשם פותח דלת למי שבא אחריו, אנחנו כבר לא עוף מוזר, יש לנו מקום".
"אין לי מושג, קשה לדבר על משהו שעוד לא קרה. אבל אני מקווה להיות אינטואיטיבית ומחוברת לעצמי ולא לפעול מפאניקה. מצד שני, בגלל שאני מכירה את עצמי ואני אישה יוצרת, אני מקווה שהילדה תביא לי עוד צ'אקרה ועוד ברכה".
הריאיון מתקיים לרגל סרטה החדש של בוקשטיין, "המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה" של גלעד אמיליו שנקר שהצליח לגייס שורה של שחקניות מהשורה הראשונה - קרן מור, ליא קינג, חנה לסלאו ורזיה ישראלי - כמו גם שחקנים ותיקים כמו יפתח קליין, טוביה צפיר ואלכס אנסקי. הסרט, שיוצא מחר (ה') לאקרנים, שונה בנוף הקולנוע הישראלי - מדובר בפנטזיה על מועדון אקסקלוסיבי (או כת, תלוי איך מסתכלים על זה) של נשים שלא מאמינות באהבה ושבכל מפגש ביניהן הן מקריבות גברים. הסרט מסוגנן מאוד, עטוף בבגדים שחורים ותיאטרליים ועיצוב התפאורה מזכיר טירות באירופה.
אף שמדובר בסרט הביכורים של גלעד אמיליו שנקר, הדבר לא הרתיע את בוקשטיין שעבדה עם במאים ותיקים כמו אבי נשר. "אני נורא אוהבת לעבוד עם אנשים צעירים", היא אומרת. "גם עשיתי את 'כלבת' וזה היה הסרט הראשון של אהרון קשלס ונבות פפושדו ורק אתמול צילמתי משהו בהתנדבות. מה שגרם לי להרים את התסריט ולהגיד שאני הולכת על זה זו העובדה שאמיליו רעב ואמיץ והולך על משהו עד הסוף. זה העיף לי את הגג".
על דגלו של "מועדון הספרות" בסרט חרוט המוטו שאין דבר כזה אהבת אמת - וזה מה שגורם לגיבורות בו לחיות בבדידות ולהרוג מדי שבוע כמה גברים. בוקשטיין מצדה מספרת שגם לה היו תקופות שהיא התייאשה מהשאיפה לאהבה ולזוגיות. "לכל בחורה יש את זה, שהיא אומרת לעצמה 'וואי, מה קורה שם בחוץ'. הייתה לי תקופה מייאשת כזאת אבל בדרך כלל אחרי תקופות כאלה מגיע משהו טוב. אני מזכירה את זה לעצמי גם באהבה וגם בהצלחה - החיים מלאים בתקופות ובגלים".
נדיר לפגוש קאסט נשי כזה, איך הייתה האווירה על הסט?
"כיפית. קודם כל כי בשבילי זה כבוד לשחק עם נשים כאלה שוות, מוכשרות ומצחיקות. עיקר האינטרקציה שלי הייתה עם קרן (מור) אבל גם קצת עם ליאה (קניג) והשתדלתי לקחת מהן משהו, להסתכל וללמוד".
עם כל הניסיון שלך את עדיין לומדת?
ברור, זה חלק מהכיף. חלק מהעבודה הוא להביא את עצמך לידי ביטוי, אבל גם המפגש מול הפרטנר הוא תמיד מאוד מרגש. כשאתה פוגש מישהו קומי בבסיס שלו אז פתאום גם יוצאת לך קומיות. מבחינתי הדמות שלי קומית, וזה לא משהו שיוצא לי לעשות הרבה".
בסרט בוקשטיין מגלמת את לולה, החניכה המצטיינת במועדון. בזכות הכריזמה שלה היא מצליחה להביא את הגברים הכי שווים לטקס ההקרבה השבועי וזוכה להערכה רבה בעקבות כך. לעומתה, סופי (מור), מתקשה להביא גברים איכותיים שיקנו לה מקום של כבוד במועדון. מפגש עם יפתח קליין ישנה עבורה את המצב, אולם היא תצטרך לעמוד בדילמה - האם להאמין באהבה או להישאר נאמנה למועדון ולהקריב את הסיכוי שלה לזוגיות אמיתית.
את מרגישה שיש היום יותר תפקידים לנשים?
"כן, נפתחה צ'אקרה חזקה מאוד. זה מתחיל לקרות ולא כאופנה או כגל אלא כמשהו בסיסי שקיבל פתאום כוח. קודם כל יותר נשים כותבות ומפיקות ולכן באופן טבעי הן גם שמות את הנשים בפרונט, ויש גם גברים, כמו אמיליו למשל, ששם את הנשים מקדימה. זה נורא משמח וגם מאוד מסתדר עם הגיל שאני נמצאת בו - לא יודעת עד כמה הייתי מעריכה את זה לפני עשור. לא הייתי שם תודעתית".
כשמדברים על תפקידים נשיים בקולנוע, אי אפשר שלא לשאול על תנועת MeToo. להבדיל מהתעשייה הקולנועית בהוליווד, שבה נשים רבות יצאו והתלוננו נגד במאים ומפקידים, בארץ לא התפרץ גל דומה. "אני לא חוויתי פה חוויות רעות", היא אומרת, "אני אוהבת את הצוותים בישראל ויצא לי לעבוד עם אנשים טובים ומכבדים. אם כבר הייתי שמה דגש על משהו זה על השוויון בשכר, שם עוד יש לנו דרך לעשות".
יצא לך להיות בסיטואציה שבה היית צריכה להשוות את השכר שלך לשחקן שלצידך?
"ככל שאני יותר מתבגרת אני יותר ויותר שמה לב לזה ומקפידה על זה. אני פחות עסוקה בהשוואות כמו שאני דואגת להרוויח את מה שאני חושבת שמגיע לי".
כאמור, במקביל למשחק, בוקשטיין גם נמצאת עמוק בקריירה מוזיקלית כשמאחוריה שני אלבומים, "אניה בוקשטיין" ו"רוקדת" והשלישי בדרך. "תמיד שילבתי בין השניים, אלו שני שבילים של אותה הדרך", היא אומרת שכשנשאלת מה היא מעדיפה ומוסיפה: "בגלל שכתיבה והלחנה זה משהו שהתגבש אצלי בשנים האחרונות אז זה יותר חדש, בלתי אמצעי ומפחיד. אבל קולנוע זה קסם, אי אפשר להסביר את זה. זה ממכר. אני מניחה שהשלב הבא שלי אחרי שאוציא בקרוב עוד אלבום יהיה להתפתח כמפיקה וככותבת. אין לי ספק שאני אהיה יותר מעורבת ופחות תלויה".
אומרים שסרט זה כמו תינוק, עכשיו שאת בהיריון את מרגישה את זה?
"אני אגיד לך את האמת, לעשות קולנוע יכול להיות קשה מכל היריון. זה יכול להרגיש כמו חמישה הריונות רצופים. זה כל כך מורכב, אנשים לא מבינים את זה אבל זו אומנות שמקריבים למענה ולעשות סרט מוצלח זה די נדיר. 'המועדון של גברת ינקלובה', היה חתיכת תינוק שאמליו החזיק במשך שלוש שנים, זה היה היריון מאוד ארוך".
איזו אימא היית רוצה להיות?
"מה אני אגיד לך - אני מקווה שאני אהיה קולית. אני אביא קצת מהרוסיות בגלל המשמעת, אבל מקווה גם להיות קשובה ליצור שמגיע לעולם. אני חייבת להגיד שיש לי אימא כל כך מדהימה שאם אני אצליח להיות כמוה אז הצלחתי".
את מפחדת מהלידה עצמה?
"לא נראה לי שיש אישה שלא מפחדת לקראת לידה ראשונה, אבל אני משתדלת לא לחפור בזה. יש מספיק נשים בעולם שיולדות, אני לא אהיה הראשונה".
