"שערורייה אנגלית למדי": בראבו
עם בימוי מבריק וממזרי, יו גרנט בתפקיד ראשי וסיפור שהתואר "מטורף" לא עושה עמו חסד, המיני סדרה "שערורייה אנגלית למדי" היא חתיכת ממתק עסיסי שלא תרצו להחמיץ
היה היה פוליטיקאי אנגלי בשם ג'רמי ת'ורפ, חבר פרלמנט שהנהיג את המפלגה הליברלית בארצו. אלגנטי, שנון, חלקלק ורב קסם, ג'רמי ת'ורפ גם היה הומוסקסואל בארון. עמוק, עמוק בארון, ולא בכדי: עד 1967, הומוסקסואליות הייתה אסורה על פי החוק בבריטניה. בכל מקרה, בתחילת שנות ה-60, בעודו מטפס את דרכו במעלה המנגנון המפלגתי, ניהל ת'ורפ מערכת יחסים עם אחד, נורמן ג'וסיפ – נווד עדין נפש ומעורער רגשית, צעיר ממנו משמעותית, שהתאהב בג'נטלמן הבוגר שלקח אותו למיטתו ופיתח בו תלות. כשת'ורפ חש שהוא מאבד שליטה במצב, הוא נפרד מג'וסיפ לשלום, וחשב שזהו זה. ובכן, זה לא היה זה, ועד מהרה ג'וסיפ – ששינה את שם משפחתו לסקוט – החל להטריד את מנוחתו של ת'ורפ, מגלה על מערכת יחסיהם לאמו ואז לאשתו הטרייה של הפוליטיקאי, ודורש שת'ורפ יוציא עבורו את תעודת הביטוח הלאומי שלו אשר תאפשר לו לעבוד. ת'ורפ, שהכחיש את מערכת היחסים ביניהם, סירב – ובסירובו נתן את האות לסאגה שנמשכה כמעט שני עשורים וכללה ניסיון לרצח, כלב מת, משפט פומבי שהפך לקרקס תקשורתי וגזר דין שערורייתי שייזכר לדיראון עולם.
האמת? לא ברור איך הסיפור המטורלל הזה, שרק הולך והופך לביזארי ולא ייאמן ככל שהוא מתקדם, לא קיבל טיפול טלוויזיוני עד היום. אבל אולי היה זה לטובה, שכן "שערורייה אנגלית למדי" – המיני סדרה שהפיק ה-BBC על אודות הפרשה המטורפת, שעולה ב-yes בשלישי הקרוב ב-22:00, ותמתין לכם גם ב-yes VOD– היא תענוג צרוף, מהזן שכנראה רק עכשיו, בעידן הפרימיום הטלוויזיוני הנוכחי, יכול היה לקרות באופן הזה. ואני מתכוון ספציפית לכך ש"שערורייה" מצאה את עצמה עם ליהוק מעורר קנאה, ובידיו של במאי בעל רקורד קולנועי מפואר – סטיבן פרירס, מי שאחראי ל"יחסים מסוכנים", "נאמנות גבוהה" ו"המלכה", בין רבים אחרים.
"מקצוען" זו לא מילה עבור הבמאי האקלקטי הזה, שניגש אל החומר האולטרה-עסיסי שסיפק לו התסריטאי ראסל טי.דייוויס (יוצרה של "הכי גאים שיש" החלוצית, שפה הסתמך על ספרו של ג'ון פרסטון) בעזוז, אנרגיה וממזריות כובשים. 3 פרקים בלבד מונה "שערורייה אנגלית למדי", אבל פרירס יגרום לכם לרצות שיהיו נוספים, ואיתו גם הקאסט הנפלא – במיוחד שני השחקנים המרכזיים, יו גרנט ובן ווישאו. ג'רמי ת'ורפ היה אדם מבריק וחסר מעצורים שלא בחל בכלום בכדי להסוות את חטאיו, וגרנט מגלם אותו עם כל תועפות הצ'ארם שהפכו אותו ליו גרנט, אבל מנתב אותם למקום אפל ואמביוולנטי יותר, כזה שעושה חסד עם הדמות המרתקת הזאת. סצנת הפיתוי הראשונה שלו את ג'וסיפ היא שיעור בסליזיות טורדת מנוחה. ווישאו מצידו פשוט אדיר כנורמן ג'וסיפ/סקוט, טוען דמות אובססיבית ופתטית ביסודה בחום, הזדקקות וכמיהה לחיים טובים יותר, ומצליח להפוך אותה לסימפטית ומעוררת הזדהות. תצוגות המשחק הללו בלבד היו מספיקות בכדי להמליץ לכם לצפות בדבר המשעשע, המטריד והנפלא הזה, שמרשים גם ברמת האנרגיה והביצוע, וששוב מדגים – למי שעוד זקוק לכך – את הריקבון המוסרי
העמוק של הפוליטיקה ומערכות הצדק. ג'רמי ת'ורפ אולי היה דוגמא גרוטסקית במיוחד לכך, אבל אופן התמודדותם של המוסדות עם מעשיו הם הגרוטסקה האמיתית פה.
ועוד משהו: גרנט וווישאו הם ההיילייטס של "שערורייה אנגלית למדי", ובצדק רב; אבל גם על קאסט המשנה יש מה לומר, וספציפית על אלכס ג'נינגס המגלם את פיטר ביסל – חבר מפלגתו של ת'ורפ וחברו הקרוב, המסייע בידיו ברקימת המזימה כנגד נורמן סקוט ובשלב מאוחר יותר חוצה את הקווים ומעיד כנגדו. ג'נינגס, מגדולי שחקני האופי בבריטניה, הוא שחקן תיאטרון סופר-מוערך שכבר זכה בשלושה פרסי אוליבייה היוקרתיים, וכבר שיתף פעולה עם סטיבן פרירס בעבר כשגילם את הנסיך צ'רלס ב"המלכה". אותי הוא קנה ב"הכתר", בתפקידו כאדוארד השמיני/הדוכס מווינדזור, המלך שוויתר על כתרו. פה, כחבר הפרלמנט התככן שמתישהו מבין את עומק הבור אליו נקלע, הוא פשוט סופרלטיבי, הרבה מכיוון ששוב – כמו בתפקידו כאדוארד - ג'נינגס מוצא את נקודת המפגש המדויקת שבין יהירות לשפלות רוח, חטא וחרטה עמוקה, ולקראת הסוף מצליח לנסוך בביסל אנושיות כמעט שוברת לב, כפי שהוא עושה עם אדוארד. בראבו.
הביקורת פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
