אוזי אוסבורן בפראג: פלא בפעולה
בסיבוב הפרידה שלו, אוזי אוסבורן מזמין את הקהל לעלות על רכבת הטירוף ועובר דרך הרגעים המצליחים ביותר בקריירה שלו. הוא כבר לא רוקר שנושך עטלפים, אבל עדיין יכול ללמד את הדור הצעיר שיעור או שניים
הייתם מצפים שהקהל הצ'כי חובב המטאל בפסטיבל "פראג רוקס" יגיב אל האנשים שמנגנים מולו על הבמה בהתאם לחשיבותם בז'אנר. זה לא שמחיאות הכפיים שקיבלו גיטריסט אירוסמית' ג'ו פרי או אפילו אליס קופר במופע החימום רווי הקאברים שלהם שפתח את הערב, לא היו סוערות. אבל לקריאות ההערצה האמיתיות זכה דווקא הצלע השלישית בלהקת ההוליווד ואמפיירז - השחקן ג'וני דפ, ששר לא רע ונראה טוב יותר מבתמונות שפורסמו לאחרונה. אבל עם כל הכבוד לכוכבי רוק, שחקני קולנוע תמיד יגנבו את ההצגה. לפחות עד המופע המרכזי של הערב, והסיבה האמיתית שקיבצה כמה עשרות אלפי מגודלי שיער ועמוסי קעקועים, בשטח הפתוח של שדה התעופה הישן "ליטנני", הסמוך לפראג.
אוזי אוסבורן הוא תופעת טבע, לא פחות. גם אם לעין הבלתי מזוינת הוא יכול להראות מטושטש לפרקים, ובראיונות קצת קשה להבין מה הוא ממלמל (הודות לשנים רבות של שתייה כבדה), על הבמה מדובר בחיה מסוג אחר. עטלף, אם תרצו, כמו זה בו נגס בתקרית הידועה לשמצה. אז לא, הוא כבר לא מתעלל בבעלי כנף על הבמה וטוב שכך, אבל זה לא הופך אותו לפחות מטאל.
את הסט הנוכחי של אוסבורן מרכיבות בעיקר קלאסיקות מהחלק הראשון של קריירת הסולו שלו. מי שמחפש יציאות נוסח Perry Mason הנהדר או כל שיר אחר מהדיסקוגרפיה פוסט 1991 של נסיך האופל, יתאכזב לגלות שהן לא שם. לא בסיבוב הזה לפחות, שמתרכז בעשור הראשון לפאזת היחיד של אוזי, לצד להיטי ענק אייקונים של להקתו בלאק סאבאת'.
עוד ביקורות בערוץ המוזיקה:
דון מקלין בישראל: הקהל קיבל את מה שרצה
חוזה קאררס בישראל: איך זקנו גיבורים
חוויה על חושית: המופע של לורי אנדרסון
הערב נפתח עם Bark at the Moon, מתוך האלבום בעל אותו שם מ-1983 ומשם גלש ישר ל-Mr. Crowley מאלבום הבכורה שלו Blizzard of Ozz. האלבום שיצא ב-1980 והוכיח שאוסבורן, אז בן 32, מסוגל לעמוד לבד בלי הלהקה שליוותה אותו במשך שנים רבות, זוכה לייצוג הולם בערב שכולו הצדעה לשנים שעיצבו את אוזי כזמר יחיד.
מאותו אלבום אוזי ביצע גם את Suicide Solution ,I Don't Know וכמובן Crazy Train - הסינגל הראשון שהוציא לבדו והפך למסמך שמתאר יותר מהכול את הקריירה המטורללת של האיש שלא אחת נחשד באי-שפיות. Crazy Train הוא השיר שסוגר את הסט לפני ההדרן, אבל הרבה לפני כן אוסבורן לוקח את הקהל הצ'כי לסיבוב על רכבת הטירוף שלו. זו, בניגוד להופעה הקודמת שלו בארץ ב-2010 במסגרת פסטיבל "אוזפסט", לא כוללת את תותח הקצף המפורסם. אולם אוסבורן, חודשים ספורים לפני שיחגוג 70, מוציא על הבמה יותר אנרגיות מלא מעט כוכבי פופ צעירים, שהיו יכולים ללמוד דבר או שניים מהאיש הזה אודות פרפורמנס.
על הבמה הוא נראה צעיר בהרבה מגילו. אולי מתבגרים יפה במטאל, אולי זו פונקציה של שיער ראש (ולאוזי יש כמויות ממנו). כן, יש שם גם כרס קטנה, אבל אפילו היא לא גורמת למי שבמובן מסוים המציא את הרוק הכבד (עם סאבאת') להיראות זקן, לא רלוונטי או ארכאי. במיוחד כששירים של להקת האם שלו, כמו War Pigs, Fairies Wear Boots וכמובן Paranoid - שחותם את הערב כמתבקש - עדיין מקשטים את הסט ליסט ומוציאים תגובה נלהבת ואמוציונלית מהקהל, כאילו לא עברו חמישה עשורים.
אוזי לא עושה את כל זה לבד. האקס פקטור בלהקה הנוכחית שלו הוא זאק וויילד, גיטריסט העל שעבד איתו במשך שנים רבות ושב להופיע עמו בקיץ שעבר. החיבור ווילד-אוסבורן תמיד הוליד ניצוצות - יש הטוענים כי וויילד במיטבו כאשר הוא חולק במה עם אוזי, וזה יותר מנכון. מדובר אולי באחד הגיטריסטים הווירטואוזים האחרונים בתחומו. אושיית מטאל לבושת קילט, שמרימה בכמה רמות את ההופעה של אוסבורן. זו נסמכת על להקת ליווי נהדרת ועוצמתית הכוללת את המתופף טומי קלופטוס (שניגן עם בלאק סאבאת' באיחוד האחרון שלהם וממשיך ללוות את אוזי). גם הוא מקבל את מנת תשומת הלב שלו, בקטע סולו תופים שנמשך דקות ארוכות ומזכיר שפעם הופעה חיה הייתה יותר מחבורה של אנשים המנגנים על במה ביצועים מדויקים של השירים שלהם ואומרים לילה טוב.
הוא לא מדבר הרבה בין שיר לשיר. שורה פה, מילה שם. בדרך כלל יכריז את שם השיר הבא, או יפציר בקהל "טו גו פאקינ' קרייזי". אך מינון הפאקינ' קרייזי שלו לא היה גבוה הפעם, והותיר מקום לשירים כמו Shot in the Dark. יתר השירים בהופעה הם ייצוג של אוזי אוסבורן הניינטיזי, כך No More Tears, האלבום הסופר מצליח שלו מ-1991, שולט בסט-ליסט ביד רמה. בערב שאורכו שעה ו-40 דקות מבוצעים מתוכו גם הקלאסיקה זוכת הגראמי I Don't Want to Change the World, Road to Nowhere, שיר הנושא של האלבום וגם Mama, I'm Coming Home בביצוע שאפשר אפילו להגיד עליו את המילה האיומה "מרגש".
אולי זה קשור לעובדה שבסופו של דבר, Blizzard ו-Tears הם האלבומים המצליחים ביותר של אוזי – הישג מרשים בהתחשב בעובדה שמפריד ביניהם עשור. אבל אולי יש כאן עוד משהו, בארץ משווק סיבוב ההופעות הנוכחי של סנדק המטאל כ-Farewell Tour, הזדמנות אחרונה לראות אייקון בפעולה. בעולם הוא דווקא זכה לשם No More Tours (השני), אבל המשמעות נשארת זהה: אם זהו אכן סיבוב הפרידה של אוזי מהבמות ומהקהל הנאמן שמחבק אותו כל כך הרבה שנים, ניכר שהמוזיקאי הבריטי הוותיק בוחר להיפרד גם מהחלק המפואר בקריירה שלו. זה שהניב לו את השירים החשובים ביותר והפך אותו לאגדה חיה, עוד בטרם לקח חלק בתוכניות ריאליטי משפחתיות.
זהו ערב מחווה של אומן ענק לעצמו ולקריירה המפוארת שבנה. מסע שראשיתו בתחילת שנות השבעים, ממשיך דרך האייטיז ומסתיים, לפחות לצרכי מופע זה, בתחילת שנות התשעים. אוזי אוסבורן כבר לא ישחרר להיטי רדיו, אלוהים יודע שרוק הגיטרות לא נמצא במקום בו היה כשהשבת השחורה שלו ייצרה צליל שגרם לאנשים לחשוב שהם עובדי שטן. והוא רחוק מאוד מהנרקומן הלא מאוזן בנפשו שהיה פעם.
רגע לפני שהוא מתחיל את העשור השמיני לחייו, אוזי אוסבורן הוא יותר אבא חביב היום מאשר נסיך אופל. אבל הוא ייצוג נהדר של זמנים שלא יהיו עוד, בהם הרוקנ'רול היה טריטוריה השייכת לענקים, טיפוסים שתרו את העולם שרו המנוני כוח ומסביבם זרחה הילה. היא עדיין שם, כשמסתכלים טוב, וסביר להניח שתישאר שם עד ההופעה בישראל. עבור רבים, לא רק חובבי מטאל, יתכן שזו באמת ההזדמנות האחרונה לראות פלא בפעולה.
אוזי אוסבורן יופיע ב-8 ביולי בלייב פארק בראשון לציון.
הכותב היה אורח הפקת המופע בפראג.
