אוזי אוסבורן: "הייתם פסיכים, אקח את ההופעה בישראל לקבר"
נסיך האופל, אוזי אוסבורן חוזר לארץ אחרי שמונה שנים, לסיבוב ההופעות האחרון שלו. בריאיון ל-ynet הוא מסביר למה הוא יורד מהבמה, מסרב לדבר על הפעם ההיא שערף ליונה את הראש עם השיניים, ומודה: "לא חשבתי שאחיה עד היום"
"זה לא 'סיבוב הפרידה', זה סיבוב 'No More Tours'", מתעקש אוזי אוסבורן להסביר את ההבדל המהותי בין האופן בו הוא תופס את סיבוב ההופעות הנוכחי שלו - לבין הדרך בה שווק בארץ לקראת שובו לישראל (8 ביולי, בלייב פארק בראשון לציון). זהו הרגע היחיד בשיחת הטלפון בינינו, שמתקיימת בעודו שוהה בריו דה ז'נרו שבברזיל, בו הוא נשמע מוטרד, אפילו כועס. כלומר, עד השאלה על היונה שאת ראשה ערף בביס, אבל עוד נגיע לשם. בינתיים ג'ון מייקל אוסבורן - אוזי בשבילכם - מסרב שתקברו אותו בחיים.
"זה אומר שאני רוצה להאט קצת", הוא אומר. "אני רוצה לבלות יותר זמן עם אשתי והמשפחה שלי. אני לא עוצר, רק מאט קצת. השנה אני מציין 50 שנה - חמישה עשורים שאני בדרכים. אני באמת חייב קצת זמן עם המשפחה, ולא רק בטלפון".
לא תשתעמם מזה די מהר? אתה כל כך רגיל לזה, 50 שנה זו דרך חיים.
"אני לא חושב. יש לי נכדים ואני לא רואה אותם הרבה. אני אף פעם לא עם המשפחה שלי, אני כל הזמן בסיבובי הופעות".
אני מתאר לעצמי שהטורים שלך היום נראים שונה מאוד מהטורים בימי בלאק סאבאת'.
"ובכן, אני לא שותה אלכוהול יותר, אני לא מעשן סיגריות יותר ואני לא עושה סמים יותר. אז אני יותר מפוקס מבעבר. הרבה ממה שקרה בסיבובי הופעות מאוד מעורפל עבורי, כי הייתי כל כך שיכור כל הזמן. אבל אני כבר לא, אני הרבה יותר בשליטה היום".
כך זה נראה בשנות השבעים, בלאק סאבאת' מבצעים את Paranoid
איך אתה מעסיק את עצמך בזמן סיבובי הופעות?
"אני מתאמן, אני מצייר, אני בעיקר שומר על שקט, שומר על הקול שלי לקראת המופע".
אתה בטח זוכר יותר גם. זיכרונות מההופעה הקודמת שלך בישראל ב-2010?
"דווקא את הביקור הזה אני זוכר טוב מאוד. זה היה לילה נהדר והיה לנו כיף".
עוד בערוץ המוזיקה:
אוזי אוסבורן בפראג: פלא בפעולה
האגדות האורבניות של עולם המוזיקה
א-הא בישראל: "לנגן פה זה לא פוליטי"
רוצה לשתף?
"נחתתי, הופעתי וזהו. נחתי במלון לפני ההופעה. אבל אשתי שרון נסעה לבית לחם, או איך שלא קוראים למקום הזה. היא חצי יהודייה. אביה יהודי ואמא שלה הייתה קתולית. אבא שלה, חמי, היה מספר לי דברים על יהדות כל הזמן. והיא גם מלמדת אותי על כל מיני דברים בתרבות היהודית".
מה בכל זאת אתה זוכר מהביקור כאן?
"אני זוכר את ההופעה עצמה וזה היה לילה נהדר עבורי. זו הייתה אחת ההופעות שאקח איתי לקבר, כי הייתם פשוט פסיכים. ממש אשמח אם תוכלו לעשות את זה בשבילי שוב. ככל שהקהל יותר מטורף כך אני נהנה יותר בהופעה".
בהתחשב ברקורד הנרקוטי והאלכוהולי המרשים שלו ובעובדה שבדצמבר הקרוב הוא יחגוג 70 שנות טירוף - העובדה שאוזי אוסבורן זוכר משהו היא לא פחות מנס. מי שהמציא בשנות השבעים יחד עם חבריו ללהקת בלאק סאבאת' את ז'אנר המטאל, ידע גם להוביל בתחומי הפעילות הנלווית להם, כשבתקופות מסוימות צרך לא פחות מ-25 כדורי וייקודין ביום לצד עוד 42 תרופות מרשם אחרות. את הפרסונה הבימתית הקיצונית שלו, זו שהעניקה לו את הכינוי "נסיך האופל", הוא תחזק בשנים של הרס עצמי שהיו גורמות לכוכבי הרוק של היום להיראות כמו תיכוניסטים במחששה.
בימי השיא (או השפל) שלו הוא גורש מסאן אנטוניו שבטקסס לעשר שנים אחרי שהשתין על קירות האלאמו (וגם מגרמניה, אחרי שהתפשט והשתין בכוס של אחד ממארחיו); עילף את הכומר שלו אחרי שהגיש לו עוגה מלאה חשיש אפגני; התמודד עם עובדי שטן שהשתלטו על חדר המלון בו שהה; ואפילו סולק ממחנה הריכוז דכאו לאחר שביקר שם שיכור. גם לבית הלבן הוא הגיע שיכור ופרוע וגרם לג'ורג' בוש האב להצטער על ההזמנה, השתין על ניידת משטרה, גילח גבות של אורחים בביתו, והיה זורק חתיכות של בשר אל הקהל בהופעות שלו - בתגובה, הקהל החל לזרוק עליו חתיכות של חיות מתות.
והיה גם את הסיפור המפורסם ההוא על עטלף הצעצוע שנזרק אליו לבמה – או כך, לפחות, הוא חשב כשערף את ראשו בביס. זו לא עריפת הראש האכזרית היחידה ברפרטואר המפוקפק של אוסבורן, שבפגישה עם מנהלי מוזיקה בכירים, ערף את ראשה של יונה וירק אותה על השולחן אל מול עיניהם המשתאות של אנשי החליפות.
היום הוא מעדיף לשכוח מכל אלה, בהופעות שלו כבר אין חלקי גופות. ואם היה מנסה לנשוך היום ראש של בעל כנף סביר להנחיח שארגוני זכויות בעלי החיים היו גורמות לו להתחרט שלא מת ממנת יתר בסבנטיז. או אולי באייטיז - אחת התקופות היותר איומות עבורו מבחינה אישית, בה נעצר על שניסה לחנוק את שרון אשתו. מי שאחראית במידה רבה על כך שהוא עדיין כאן היום ועוד יכול לשיר. זה נכון שקשה להבין מה הוא אומר, ולפעמים צריך לפלס את הדרך בין המלמולים. אבל בכל הנוגע למוזיקה - הוא עדיין נשמע חיוני כמו בימיו הגדולים.
לאורך השנים היית פתוח מאוד לגבי השימוש שלך בסמים ואלכוהול. היה איזה רגע שסימן עבורך שעברת את הגבול?
"כל יום! כל יום עברתי את הגבול! אני כבר לא עובר את הגבול יותר. אני נהנה להיות פיכח ונקי מסמים היום".
מה שצפוי לנו בארץ בקרוב
אתה חושב שאלמלא שרון המצב היום היה שונה?
"בוודאי. לחלוטין. בלי אשתי הייתי יכול להיות הרבה יותר אמיד היום (צוחק). כן, היא באמת הצילה את חיי. בלי שרון לא הייתי פה, הייתי בארון מתים. באמת בורכתי בה, כי הייתי ילד ממש רע. אני אוהב אותה. שרון לא סבלה שהייתי חוזר הביתה שיכור, או שלא הייתי חוזר הביתה במשך מספר ימים. היא ניהלה מולי אהבה קשוחה".
יש משהו מהימים ההם שאתה מתחרט עליו במיוחד?
אנשים באים ושואלים אותי שאלות על התקופה ההיא, אבל באמת שאני לא זוכר הרבה ממה שהלך שם. האייטיז היו מעורפלות לחלוטין, הסבנטיז היו לא הרבה יותר ממוקדות מהן. באנו מרקע של מעמד פועלים ופתאום הפכנו סלבריטאים וכוכבי רוק. יצאנו לסיבובי הופעות ואז התחיל כל הסיפור הזה שמתלווה לתהילה - סמים, אלכוהול, נשים. זה פשוט הגיע עם התפקיד. לכולנו יש חרטות מהתקופה ההיא, אבל זה העבר שלי. זה הגורל שלי".
היום הוא היה מעדיף שנדבר על המורשת המוזיקלית האדירה שלו – והיא אכן כזו. איכשהו, בין התמוטטות נפשית אחת לשניה ובין רצף אירועים ביזאריים והנפילה לתהומות השאול של הנפש, הוא הצליח לייצר גוף יצירה ענק. מקלאסיקות הרוק הכבד של בלאק סאבאת' מזן War Pigs, Changes ו-Paranoid ועד להיטי ענק מקריירת הסולו שלו, כמו No More Tears, I Don't Want to Change the World ו-Crazy Train. איכשהו, ברכבת הטירוף המטורללת שלו, אוזי אוסבורן הספיק גם להפוך לסמל תרבות, אייקון ומוזיקאי ענק. אז מה אם יש דור שהכיר אותו בעיקר בזכות "האוסבורנס'" - ריאליטי הקאלט בו כיכב עם משפחתו.
בזמנו האשימו את סאבאת' אפילו בעבודת שטן.
"זה רוקנ'רול. בבסיסו זו מוזיקה שההורים שלך אוהבים לשנוא. לא רציתי להיות כמו ההורים של המעריצים שלנו. אבל אנחנו בסך הכל עשינו מוזיקה. איכשהו גם שרדנו את כל התלאות שזימן לנו סגנון החיים הזה".
No More Tears מקריירת הסולו שלו
מדהים לחשוב כמה הז'אנר עשה רעש פעם, ואיך השנים האחרונות כמעט קברו אותו. אתה חושב שיש להקה היום שיכול לצאת ממנה עוד אוזי אוסבורן?
"אני לא שומע להקות חדשות, רק מוזיקה קלאסית. מדי פעם מוזיקאים צעירים יגידו לי שהם הושפעו ממני ולפעמים אני גם אשמע את זה במוזיקה שלהם. בפעמים אחרות אני אשמע אותם ולא אזהה השפעות שלנו בכלל. אני לא יודע אם הייתי מצליח לפרוץ ככה היום, אבל גם אז לא ממש תכננתי את זה. העובדה שאני עדיין חי ונמצא בעמדה שאני נמצא בה, עדיין מופיע ואנשים אוהבים אותי, זה נהדר ובאמת לא משהו שחשבתי שיקרה. אני זוכר שכשיצא האלבום הראשון של בלאק סאבאת', המחשבה לא הייתה שאנחנו חלוצים או ממציאים פה איזשהו ז'אנר חדש. אני זוכר שחשבתי "אוקי, זה נחמד, זה יכול להחזיק מעמד שנתיים. והנה אנחנו 50 שנה אחרי. זה המון זמן".
זה באמת המון זמן. יש לך חשבון פייסבוק די פעיל. איך אתה עם מדיה חברתית?
"מה זה אומר?"
אינסטגרם, פייסבוק, טוויטר.
"אני לא יודע מה זה".
מה הסיפור הכי לא נכון שאי פעם סיפרו עליך?
"אולי זה עם העטלף. כשהייתי משתכר ועושה סמים אנשים יכלו לספר עליי דברים שאני בכלל לא זוכר שעשיתי. סביר להניח שיש בהם מן האמת".
אוקי, ניסיתי להימנע מזה אבל הזכרת את עניין העטלף. הייתה שם גם יונה?
"השאלה הבאה. אתה מתאר לעצמך כמה פעמים שאלו אותי את השאלה הזו? כולם חושבים שכל מה שאני עושה זה לנשוך ראשים של בעלי חיים מזוינים. אני גם שר לפעמים".
