אוזי אוסבורן בישראל: אגדה על הבמה
להיט אחר להיט, צווחה אחר צווחה - אוזי אוסבורן נתן את כל כולו בהופעה בלתי נשכחת שמצילה את קיץ ההופעות השחון עם מקסימום אנרגיה ומינימום עכבות. "ככל שאתם בטירוף - גם אני", זעק וסיפק את הסחורה
"תזכרו", אומר אוזי אוסבורן לקהילת המטאל הישראלית ונספחיה שבאו לראות אותו על במת הלייב פארק בראשון לציון אמש (א'). "ככל שאתם בטירוף, כך גם אני", הוא מצהיר רגע אחרי Bark at the Moon שפותח את הערב, ושנייה לפני Mr. Crowley העוקב - מתוך אלבום הבכורה שלו Blizzard of Ozz, שסימן אותו כאומן סולו שמסוגל לסחוב קריירה בזכות עצמו - אחרי שנים רבות כחלק מההרכב בלאק סאבאת'.
וכן, נראה שסנדק המטאל מתכוון למה שהוא אומר. בריאיון שקיים עם כותב שורות אלה לקראת הופעתו השנייה בישראל, סיפר אוסבורן על חוויותיו מהראשונה - ושיתף זכרונות על אנרגיה מיוחדת, אותו טירוף עליו הוא מדבר, מהקהל היושב בציון בסתיו 2010. מתברר שגם בגיל 69, כשמאחוריו כמה עשורים טובים של סמים, אלכוהול, עוד סמים ורוקנ'רול, הזכרונות הטובים במיוחד - נחקקים.
כי אוסבורן מצפה ממי שבא לראותו בסיבוב הפרידה שלו מהבמות שנקרא No More Tours (על משקל השיר האלמותי No More Tears), לקיים את החלק שהוא עצמו מביא לעסקה. וזה אומר מקסימום אנרגיה - מינימום עכבות.
עוד ביקורות בערוץ המוזיקה:
רינגו סטאר בישראל: לא הנוסטלגיה שציפינו לה
א-הא בישראל: כבשו את הקהל בלי להתחנף
דון מקלין בהופעה: הקהל קיבל את מה שרצה
מבלי להתפלפל יותר מדי, אוזי אוסבורן הוא תופעה. תגידו מה שתגידו על מי שבשני העשורים האחרונים מתפקד, לפחות עבור תקשורת המיינסטרים האמריקנית, כאושיית ריאליטי מגמגמת ולא מחוברת לקרקע - על הבמה מדובר בשד מסוג אחר. מהסוג שמתפעל קהל, מזיע את חייו תחת ירח הקיץ הישראלי, מתנועע ממש כפי שעשה לפני 40 שנה בהופעות של בלאק סאבאת', ובעיקר - וזה החשוב מכל, נשמע כאילו בכל הנוגע למיתרי קולו - הזמן קפא מלכת.
I Don’t Know, Suicide Solution, No More Tears - אחד אחד מלהיטיו נורים בשמי ראשון לציון, מייצגים נאמנה את השנים הראשונות של קריירת הסולו של מי שנחשב כאבי הרוק הכבד, האיש שכחלק מהשבת השחורה שלו המציא ז'אנר שלם, שחי ופועם עד היום.
אגב סאבאת', גם תקופת הקריירה שלו כחלק מההרכב מקבלת את הכבוד הראוי לה בסטליסט האחיד של סיבוב הפרידה. טור שכולו חגיגת ניצחון של קריירה ענפה, סיפור מהאגדות על אדם שלא בדיוק נמצא בקו השפיות אבל ליבו במקום הנכון, וחתיכת קול שסולנים צעירים ממנו בהרבה יכולים רק לחלום עליו.
Fairies Wear Boot ו-War Pigs היו הבאים בתור, בביצועים שעוד ייזכרו כאן לדורות - כולם מייצגים נאמנה את תחילת הדרך של אוזי, בלהקה שבה הכול התחיל ואליה שב לפני שנים לא רבות, בסגירת מעגל מהסוג שלהקות מסוגה חייבות לעצמן כמסיבת סיום.
"תעשו לי עוד טובה אחת, תצעקו כמה שיותר חזק 'עוד שיר אחד'", הוא צווח עם תום ביצוע מצוין ל- Crazy Train, מחליף את הסדר בנוהל האומן היורד מהבמה לפני ההדרן. לאחר המתנה לקריאות הקהל הוא עולה בחזרה לבמה ומבטיח לא לעזוב כל כך מהר, ואת אותו "עוד שיר אחד" הוא יצרח גם בסופו של Mama I’m Coming Home. את הערב הוא מסיים, כמתבקש, עם Paranoid - אולי השיר המזוהה ביותר עימו, נפרד מהקהל במילות תודה (שנדמות כנות במיוחד. בהופעה שקיים לאחרונה בפראג הן לא נאמרו) וחותם את אחת ההופעות המוצלחות בקיץ השחון הזה.
אלה לא השנים הטובות של רוק הגיטרות. את רעמות הגיטרה החליף המחשב, ואת הפרסונות האקסצנטריות שהפכו פרפורמרים לגדולים מהחיים, החליפו סולנים מתוחכמים יותר, מודעים לעצמם יתר על המידה, ובואו נודה בכך - קטנים מהחיים והרבה פחות מהנים.
אוסבורן הוא שריד של עולם הולך ונעלם. ניצול כמעט אחרון של תקופה שבה אומן הוגדר על ידי טירופו, כשהוא נישא על אדי הפסיכוזה והדיסטורשן. כמוהו גם זאק וויילד, הגיטריסט ששב אל אוזי מן הכפור, ואחראי באותה המידה על הביצועים המדויקים בהופעה הנהדרת הזו.
זו הייתה כנראה ההזדמנות האחרונה לראות טיפוסים כאלה בפעולה, אגדות מהלכות בזמנים שזועקים נואשות לכאלה. אם יש דרך לסכם רכבת הרים של קריירה - אוזי אוסבורן ושות' שכללו אותה לשלמות.
