הקאמבק של נב קמפבל: "הייתי צריכה הפסקה, לעשות שינוי"
היא פרצה לחיינו בתור נערה מתבגרת ב"שולחן לחמישה", הייתה הכוכבת של סרטי "צעקה" - ואז נעלמה. בריאיון ל-ynet לרגל תפקידה ב"גורד שחקים", נב קמפבל מסבירה מה עשתה בעשור האחרון ומדברת על הסיכוי של דוויין ג'ונסון לרוץ לנשיאות: "בימינו לא צריך הרבה כדי להיות נשיא". צפו
אם נב קמפבל מוכרת לכם מאיפשהו זה כנראה בגלל שעשיתם איתה היכרות טלוויזיונית מעמיקה בנעוריכם כג'וליה סאלינג'ר מהסדרה "שולחן לחמישה". ייתכן שאתם גם זוכרים אותה כסידני פרסקוט - הגיבורה היפה והתמימה של סדרת סרטי האימה "צעקה" מבית הבמאי ווס קרייבן. ואם במקרה היא נראית לכם מוכרת אבל אתם לא זוכרים מאיפה בדיוק, אז זה בגלל שהשחקנית בת ה-44 די נעלמה מהזירה בעשור האחרון. עכשיו כשהיא חוזרת בתור אשתו של דוויין ג'ונסון בסרט האקשן "גורד שחקים", היא נראית בשלה יותר, קשוחה יותר, ואלימה הרבה יותר.
"לקחתי הפסקה. התעייפתי מהסרטים שהוצעו לי, הוצעו לי המון סרטי אימה, ולא באמת הייתי מעוניינת לעשות אותם כי כבר השתתפתי בפרנצ'ייז אימה ממש טוב, אז לא נראה לי הגיוני לרדת ברמה", אומרת קמפבל בריאיון ל-ynet לרגל יציאת "גורד שחקים". "רציתי שינוי, אז עברתי לאנגליה, ועבדתי שם. לא נעלמתי. עשיתי תיאטרון, טלוויזיה, סרטים ודברים אחרים שם. אבל בשלב מסוים הסוכן שלי התקשר ושאל: 'אכפת לך בכלל מהפרופיל האמריקני שלך?', ואז אמרתי לעצמי שאני צריכה לעשות משהו בנוגע לזה. ואז ילדתי תינוק, והחלטתי להתמסר אליו לחלוטין בשנתיים הראשונות".
ביקורת סרט - "גורד שחקים": דה רוק מת לחיות
דוויין ג'ונסון בריאיון: "רק גל גדות הייתה יכולה לשחק בסרט הבא שלי"
ב"גורד שחקים", אותו ביים רוסון מרשל תורבר, קמפבל מגלמת את שרה סוייר, רופאה ואשת צבא לשעבר שנשואה לוויל (דוויין ג'ונסון) - איש אבטחה שאיבד את רגלו בפיצוץ, ונשכר לערוך בדיקת בטיחות בגורד שחקים הגדול והמשוכלל בעולם שהוקם בהונג קונג. המגדל נראה בטוח, אולם כנופיית פושעים אכזרית מצליחה להסתנן אליו ולהבעירו בלהבות, תוך כדי שהיא מנתקת את בני הזוג וילדיהם. לאורך הסרט ג'ונסון וגם קמפבל מככבים בסצנות אקשן מרהיבות ואף אלימות.
"גורד שחקים" הוא שובר קופות מושקע של אולפני לג'נדרי האמריקאים שנמצאים בבעלות סינית. העלילה מתרחשת בהונג קונג, ובצוות השחקנים ישנם כוכבים סינים ואסיאתים רבים. לכאורה מדובר בשיתוף פעולה אמריקני-סיני מוצלח באקלים פוליטי הפכפך על רקע "מלחמת הסחר" בין המדינות. קמפבל מצידה אומרת שזו עוד הוכחה לאפשרות לקרב מדינות דרך אמנות. "אני תמיד בעד שמדינות יתאחדו כדי לעשות אמנות", היא אומרת, "אנחנו יכולים לספר סיפורים ביחד כי הרבה מהסיפורים שלנו הם דומים. זה טוב לראות שבמקום להתבדל אחד מהשני, אפשר להתאחד יחדיו. אם אתה מצליח לגרום לתרבויות שונות לעשות זאת אחת עם השנייה, באמנות, אני חושבת שזו פלטפורמה טובה גם לתחומים אחרים"
