יפות ובוכות: המתבגרות העצובות בטלוויזיה
מברנדה של "בוורלי הילס" עד ג'ואי מ"דוסון קריק" והאנה מ"13 סיבות" - החופש הגדול הוא הזדמנות להיזכר בטינאייג'ריות הכי מלנכוליות שכיכבו על המסך שלנו. כולן חכמות, יפות, מוצלחות ומוכשרות, אז למה הן כל כך עצובות? דמותה של המתבגרת המיוסרת בטלוויזיה המיינסטרימית
קייטלין ראיין מ"דגראסי"
אלה מכם שגדלו בשלהי האייטיז-ראשית הניינטיז בוודאי עקבו באדיקות אחר עלילותיהם של המתבגרים מחטיבת הביניים ותיכון דגראסי. "דגראסי" הקנדית הייתה סדרה פורצת דרך במובנים רבים - מהעיסוק בהריון ובאיידס עד שאלות של זהות מינית שאפילו קייטלין, דמות שהיא התגלמות הסחיות במיטבה, התמודדה עמן (ומי שזוכר את אפיזודת ההתאהבות במורה מיס אייברי, יכול מבחינתנו להדליק משואה בשנה הבאה).
ים של דמעות: עם כל הכבוד לתסרוקת הפנקיסטית של ספייק ולתאומות התוססות הת'ר ואריקה, הדבר הכי מעניין בסדרה היה הרומן המתפתח בין קייטלין, הנערה היפה והמוצלחת של השכבה, לבין ג'ואי ג'רמיה, המוזיקאי השרמנטי, שאמנם מפשל לא מעט אבל כולו כוונות טובות. צפייה מחודשת בקטעים מתוך הסדרה (רוצו ליוטיוב ותודו לנו אחר כך) גרמה לנו לקלוט שקייטלין היא האבטיפוס של כל הנערות המיוסרות באשר הן בטלוויזיה המיינסטרימית; יפה וענוגה, מוכשרת ורהוטה, פופולרית וערכית, קרועה בין שני גברברים צעירים שונים בתכלית זה מזה, וכל כך כל כך עצובה.
למה נפלו פנייך, מתוקה? הרי יש דברים איומים יותר מלהיות יפה, מוצלחת ומחוזרת, לא כך? אמנם ויתרת על ג'ואי שהיה מאוהב בך עד הגג כי הוא היה יותר מדי ילדותי בשביל האג'נדות הבוגרות וההיפסטריות שלך, כדי לקחת סיכון ולצאת עם קלוד האנרכיסט המגניב - אבל אם תהיי כנה עם עצמך, זה היה די אובייס שברגע שתחליטי להיות קצת פחות חנונית הוא ינטוש את המערכה וישאיר אותך להתמודד עם הבלגן. במילים אחרות: בג'ואי גרמיה בחרת, שיברון לב מנעת.
מדד התוגה: 7 דמעות מתוך 10
ציטוט שאומר הכל: "לך יש הלהקה שלך, אני אוהבת פוליטיקה ואת איכות הסביבה. אתה מצחיק ומוחצן, ואני, ובכן, די משעממת".
ברנדה וולש מ"בוורלי הילס 90210"
ברנדה, האישה והפוני, היא דמות מעט חריגה ברשימה הזאת. אי אפשר לומר שהיא לגמרי מיוסרת, כי אחרי הכל היא הבת של סינדי וג'ים וולש, זוג ההורים העליז ביותר בקו מינסוטה־אל.איי. ובכל זאת, מה לא עבר על ברנדה שלנו? היא נאבקה על תחושת הערך העצמי שלה בין כל העשירות והיפות של השכונה שהיו יכולות להרשות לעצמן לקנות בגדי מעצבים בשגרה; דילן שבר לה את הלב בערך 7,692 פעמים ובגד בה עם קלי הבסטי; היא אכלה בשוגג מוח בפריז; והכי גרוע - נאלצה לבלות יותר מדי זמן לצדה של דונה מרטין. באמת שיש גבול לכמה בן אדם יכול לסבול!
ים של דמעות: המלחמה הכי גדולה בחיים של ברנדה (שנון דוהרטי) הייתה נגד עצמה - היא כל הזמן ניסתה להוכיח שהיא בוגרת ואחראית, אבל מצאה את עצמה פעם אחר פעם בכל מיני סיטואציות מטופשות, שבסופן ההורים היו צריכים לנחם אותה ולאסוף את השברים, וזה ביאס אותה. אפשר לומר שהדמות של ברנדה המשיכה את הקו החינוכי שנקטו בו יוצרי "דגראסי" עם דמותה של קייטלין - מתבגרת רגישה וטובת לב שנאמנה לעצמה ולאג'נדות שלה, ומתמודדת עם משברי גיל טיפוסיים כמו לב שבור והצורך להגדיר את עצמה מול הסביבה. רק שב"בוורלי" עשו את זה עם קצת יותר הומור ושמחת חיים. בכל זאת, אנחנו באמריקה פה, לא בקנדה.
מדד התוגה: 6 דמעות מתוך 10
ציטוט שאומר הכל: "האמת היא שהחברים שלי לא מבינים אותי בכלל".
ג'וליה סלינג'ר מ"שולחן לחמישה"
צפייה מחודשת ב"שולחן לחמישה" (שאפשר אגב לצפות בה גם היום, ותודה לנטפליקס הטובים והמתחשבים) היא כמו טיול בתוך ענן גשם סמיך ואפור. אוי, כמה שהחיים התאכזרו לילדי משפחת סלינג'ר, שאיבדו את הוריהם בתאונת דרכים טרגית ונאלצו להתבגר בן לילה. אגב, תודו שזה מפתיע שהסדרה שודרה בזמנו בערוץ הילדים. הרי אין כמו טראומה קלה ומנת דיכאון מרוכזת לפני השינה.
ים של דמעות: ג'וליה, בגילומה של נב קמפבל, הייתה ילדת סנדוויץ' קלאסית - נחבאת אל הכלים ומשתדלת לרצות מצד אחד, ונלחמת על הגדרתה העצמית מצד שני. וכשעושים את זה תוך כדי טיפול באחיך התינוק, ובכן, זה הרבה יותר קשה. הסתבכויות רומנטיות רבות עברו על הבחורה: עם ג'סטין ואז סם ואז גריפין (חיים שלנו) ואז נד, שלמרבה הצער גם היכה אותה.
ג'וליה הייתה המומחית מספר אחת בלהכניס ראש בריא למיטה חולה, והטוטליות שבה היא חוותה אתהעולם העיקה עליה וסיבכה אותה בצרות. בניית הדמות של ג'וליה התבססה במובנים רבים על המחוות של קמפבל שגילמה אותה, שעיניה הגדולות וקולה הרועד הפכו לסימן ההיכר שלה גם בסרטים כמו "צעקה" ו"משולש פראי". וזה גורם לנו לתהות אם יכול להיות שהבחורה פשוט משחקת את עצמה?
מדד התוגה: 10 דמעות מתוך 10
ציטוט שאומר הכל: "אני חושבת שאולי בכל זאת לא היינו צריכים להיפרד".
ג'ואי פוטר מ"דוסון קריק"
דוסון, ג'ואי, ג'ן ופייסי, ובהמשך גם אנדי וג'ק, הם הטינאייג'רים הכי רציניים בעיירה הציורית קייפסייד וכנראה בעולם כולו. הם היו אמנם רק בני 15 כשהסדרה החלה, אבל הדיאלוגים שלהם נשמעו כמו שיחה של בני גיל הזהב בבית אבות שחולקים את חוכמת החיים שצברו לאורך השנים. הכל היה קשה עבורם, הרה גורל ומלנכולי, אבל ג'ואי (קייטי הולמס), הנערה בעלת השיער הגולש וחצי החיוך, עלתה מעל כולם.
ים של דמעות: מכירים את אלה שאומרים שהם בטוח ייכשלו במבחן כי הם כאלה גרועים ולא יודעים את החומר ובסוף מקבלים 100 ? אז ג'ואי. לאורך כל הסדרה היא בסרט על עצמה שהיא לא כזאת מיוחדת, יפה או מעניינת, כשלצופים פשוט ברור שאין לזה כל קשר למציאות. גם היא, כמו קייטלין מ"דגראסי" וג'וליה מ"שולחן לחמישה", מצאה את עצמה מתחבטת בין כמה אהבות, אז כבר אפשר לומר שזה די ברור שמדובר במאפיין הבולט ביותר של הנערה המיוסרת בטלוויזיה.
אז מה גברת פוטר הצעירה הוסיפה למשוואה בעצם? את פקטור החפירה, כמובן. אם קייטלין הסתפקה במבטים נוגים למצלמה וג'וליה הביעה את התסכול שלה מהעולם באמצעות קולה הרועד, ג'ואי חפרה את עצמה לדעת. בעודה כלואה במשולש האהבהבים עם הבסטיז דוסון ופייסי, וכולם התנשקו, בגדו, נפרדו וחזרו, היא לא הפסיקה לדבר על זה, לנבור בפרטים ולפצוח בנאומים קורעי לב בנוסח "זה לא אתה, זה אני".
מדד התוגה: 9 דמעות מתוך 10
ציטוט שאומר הכל: "אתה יודע מה? זה רק מייקאפ וספריי לשיער, עוד מעט אני אחזור להיות פשוט ג'ואי, הנערה הגבוהה מדי שגרה בצד הלא נכון של הנחל".
רורי גילמור מ"בנות גילמור"
"בנות גילמור" הגדירה מחדש את יחסי האימהות־בנות בטלוויזיה האמריקאית. אם עד אז טינאייג'ריות נעו בין מרד בדמות האם לבין הזדקקות ילדותית אליה, רורי הייתה החברה הכי טובה של לורליי. הדיאלוגים שלהן זכורים בעיקר בזכות הפינג פונג רווי הפאנצ'ים הקומיים והיפוך התפקידים ביניהן, והיה ברור כבר מהפרק הראשון מי האופטימית מבין השתיים.
ים של דמעות: נתחיל בלהפנות את תשומת לבכם לאירוניה שבשיבוצה של רורי גילמור ברשימת הנערות המיוסרות בטלוויזיה, בהתחשב בדמות שאלכסיס בלדל מגלמת ב"סיפורה של שפחה". ניתן לכם לעכל את המידע הזה רגע ונחזור לענייננו. איימי שרמן־פלדינו, היוצרת של "בנות גילמור", אמרה בעבר על דמותה של רורי: "רציתי לעסוק בדמות של נערה שלא מתעניינת בבנים, לא כי היא סולדת מהם, אלא מכיוון שיש לה מטרות אקדמיות נעלות יותר. נערה שנוח לה בעור של עצמה, שאין לה צורך להיות פופולרית, שלא הייתה פופולרית - ושגם לא היה לה אכפת". ואכן, גילמור ג'וניור העבירה את ימיה בקריאת ספרים מתחת לעצים, עד שהגיע דין ושיבש לשרמן־פלדינו את התוכניות.
מאותו הרגע רורי הייתה קרועה בין הרגשות שלה לדין לחוסר הבשלות שלה לממש אותם, ואז בין דין לג'ס (היוש, רורי, ברור שהתשובה היא ג'ס!), ואז בין לוגן לג'ס, ואיפשהו בדרך היה גם טריסטן. כן, היא עדיין חלמה להיות עיתונאית ואפילו התקבלה לייל, אבל מה לעשות שבחיים אי אפשר רק להסתתר מאחורי מאמרים אקדמיים ושצריך גם לנהל מערכות יחסים? וזה היה האתגר שלה. לעומת לורליי, שלמדה באוניברסיטה של החיים, כמו שאומרים, והייתה בעלת אינטליגנציה רגשית מרשימה, רורי התקשתה להביע את אשר על לבה ויצרה לעצמה לא מעט כאב לב. היא אמנם המשיכה את הקו החפירתי של ידידתנו ג'ואי פוטר וניתחה כל סיטואציה עד מוות, אבל עשתה זאת עם הרבה יותר ציניות, מרמור והומור. וד"ש לאמילי/שלגלן.
מדד התוגה: 6 דמעות מתוך 10
ציטוט שאומר הכל: "אני ממש שונאת את כולם היום, כולל את עצמי".
"אליסון, אריה, ספנסר, האנה ואמילי מ"שקרניות קטנות"
מהעשור השני של שנות האלפיים אפשר להבחין בתפנית משמעותית בסדרות הנוער, כשליקום הפיקטיבי שלהן נכנס בהדרגה ממד המסתורין והפנטזיה עם סדרות כמו "שקרניות קטנות", "זאב צעיר" ו"יומני הערפד". במרכז "שקרניות קטנות" ארבע נערות שמתמודדות עם המוות של החברה הכי טובה שלהן (שבהמשך מתברר שהיא בחיים, שוקינג) ועם דמות מסתורית ששולחת להן הודעות מטרידות לסמארטפון, הורסת להן את החיים ולא מפסיקה לסכסך ביניהן.
ים של דמעות: בניגוד לשאר הנערות ברשימה, ההתמודדות העיקרית של הבנות ב"שקרניות" היא לא בענייני אהבה (על אף שגם מזה יש לא מעט) אלא בינן לבין עצמן. החברות שלהן היא זאת שעומדת בסכנה לאורך העלילה, וכל אחת מהדמויות מייצגת קושי אחר בגיל ההתבגרות - האנה מתמודדת עם הפרעות אכילה ואמילי עם יציאה מהארון, אריה נקלעת לרומן עם גבר בוגר, ספנסר נאבקת בפרפקציוניזם קיצוני ואליסון ברצון להיות אהודה בכל מחיר.
מדד התוגה: 6 דמעות מתוך 10
ציטוט שאומר הכל: "אני מתרסקת לא מעט, אבל זה סוג של תרפיה בשבילי" (ספנסר).
האנה בייקר מ"13 סיבות"
" 13 סיבות" של נטפליקס, בהפקתה של סלינה גומז, עוררה לא מעט מחלוקות. זו הפעם הראשונה שבה דמות של נערה שבוחרת להתאבד עומדת במרכזה של סדרת נוער. האנה היא לא קו עלילה צדדי, אלא הלב של כל הסיפור, ובדומה ל"שקרניות קטנות", גם בסיפור הזה יש מקום משמעותי למדיה ולהשלכותיה על החיים החברתיים.
ים של דמעות: אם בכל הסדרות הקודמות השורה התחתונה היא שאמנם יש בעיות בחיים וגיל ההתבגרות הוא מורכב והכל, אבל בסופו של דבר כולם מתבגרים ומוצאים את הדרך שהכי נכונה להם - אז להאנה זה פחות קרה. האנה, נערה יפה, מוכשרת, מודעת לעצמה ומוצלחת, התמודדה כמו רבים מבני גילה עם הטרדות מיניות, שיימינג, נטישה של החברים הכי טובים שלה ושיברון לב, אבל בניגוד אליהם החליטה לקחת את גורלה בידיה, להפסיק את הסבל ולהתאבד. או במילים אחרות: להתראות דמויות דידקטיות, שלום לחיים עצמם.
גם כאן המרכז הוא לא לבטי אהבה ראשונה, אלא האתגר שבלהתבגר בעידן של הרשתות החברתיות. אמנם יש כאלה שטוענים שצפייה ב־" 13 סיבות" היא סוג של מדריך להורים ולמורים לאיתור סימני מצוקה אצל מתבגרים, אבל בהשוואה לסדרות הנעורים ב־20 השנה האחרונות, די ברור שמדובר ביצירה פורצת דורך, שלא מתחנפת לצופיה ושהמצוקות בה הן אמיתיות לחלוטין ורחוקות מלהיות מופרכות.
מדד התוגה: 10 דמעות מתוך 10
ציטוט שאומר הכל: "רציתי שאנשים יסמכו עליי, על אף כל מה שהם שמעו. ויותר מזה, רציתי שהם יכירו אותי, ולא את הדברים שהם חשבו שהם יודעים עליי".
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס".
לפנייה לכתב/ת 
