גולן אזולאי: "בנות עדיין זוכרות אותי מ'השיר שלנו'"
לפני 17 שנה, בשיא ההצלחה שלו, הוא חזר בתשובה ועזב את הפריים טיים מבלי להסתכל לאחור. "החיים שלי מורכבים ועמוקים יותר עכשיו", אומר גולן אזולאי לרגל צאת הסרט "הבלתי רשמיים" בהשתתפותו, ופורס את חזון קירוב הלבבות שלו: "צריך להקים אוהלים, מעגלי שיח, שכל אחד יצעק מה מפריע לו - אבל לא כדי לצעוק, אלא כדי להתחבר"
אבל לדברי אזולאי (49) הוא לא באמת הלך לשום מקום, ובשנים האחרונות החליט להתמקד יותר במוזיקה. "אני בעיקר מופיע היום", הוא אומר בריאיון ל-ynet, "אבל אני גם משחק בטלוויזיה, ב'שבאבניקים' למשל". עתה הוא חוזר גם למסך הגדול בסרט "הבלתי רשמיים", שפותח היום (ה') את פסטיבל ירושלים ובמקביל ייצא לאקרנים ברחבי הארץ.
הסרט מבוסס על האירועים שהובילו להקמתה של מפלגת ש"ס, לאחר שלבן אדם אחד נמאס מהאפליה הבוטה בין אשכנזים ומזרחים בחברה החרדית והוא החליט להקים סיעה מוניציפלית משלו. מלבד אזולאי מככבים בו גם שולי רנד בתפקיד הקולנועי הראשון שלו מזה 14 שנה בתור יעקב כהן, מקים המפלגה, יואב לוי, אור לומברוזו ועוד. את הסרט ביים אלירן מלכה, יוצר "השבאבניקים".
בשנים האחרונות אתה עושה טלוויזיה. איך היה המעבר לקולנוע?
"קולנוע זה כיף. יש תחושה שיש זמן והיה גם צוות מעניין. היה לי מאוד כיף לעבוד עם שולי, אנחנו באים מאותה האסכולה בעצם - הוא למד כמה שנים מעליי בניסן נתיב, שנינו מוזיקאים ושנינו חזרנו בתשובה. אז יש איזה קו מקביל בינינו".
היית יכול להיות פוליטיקאי?
"הכי לא. אבל לפני כמה זמן פרסמתי פוסט בפייסבוק עם תמונה מהסרט וכתבתי שאני רץ לפוליטיקה. חשבתי שיבינו שזה חלק מהסרט. קיבלתי אלף לייקים ומאות תגובות - בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות על תמונה אחת. אמרו לי שכדאי לי ללכת, שחסרים פה פוליטיקיאים כמוך. חלק גם אמרו לי: אל תעז, אתה תמים, שלא תלכלך את עצמך. פתאום התחלתי לחשוב על זה ברצינות, אבל האמת שהנפש שלי עדינה מדי. צריך עור של פיל בשביל זה".
אין קשר ישיר בין מועצת הקולנוע לוועדה שמינתה מירי רגב, אולם תפקיד המועצה הוא לבחון את מסקנותיה של הוועדה ולהעביר חוות דעת לשרת התרבות. זו בסופו של דבר הובילה לתיקון האחרון של רגב. אזולאי טוען שלא התבאס מכך שהחוק נפל בסופו של דבר.
בשבועיים האחרונים הייתה הרבה ביקורת מצד יוצרי קולנוע על התיקון לחוק הקולנוע, איך הרגשת עם זה?
"הבנתי אותם, אבל גם יש צדק במה שהוועדה אמרה. לא עמדתי מאחורי כל ההמלצות שלה".
בתור מי שחי את הברנז'ה התל אביבית לפני עשרים שנה, ועתה מקיים אורח חיים דתי ומתגורר בירושלים, היה מעניין לשמוע את דעתו של אזולאי על חוק הפונדקאות שמעורר סערה בימים האחרונים. "אני לא מבין בזה, אני רק מבין באהבת ישראל. צריך להיות רגישים לכל כיוון ולכל אוכלוסייה - כמו שצריכים להיות רגישים לשחקן שרוצה לשמור שבת ולעבוד בתיאטרון, דבר שלא הסתדר לי. מצד שני יש אנשים שיש להם צרכים מיוחדים וצריך להקשיב להם ולראות איך עונים על הצורך שלהם.
"אם את שואלת אותי אני לא בצד לא של הדתיים ולא של החילונים - אני חוזר בתשובה. אני בצד של כולנו, של עם ישראל. אנחנו משפחה ואנחנו צריכים להתחבר", הוא מוסיף.
מי שעוקב אחר הקריירה של אזולאי לא יופתע מהדברים שלו. בשנים האחרונות הוא מסתובב בארץ עם מופעים שכוללים מוזיקה עם סיפורים אישיים, מין מסע שורשים שמקרב לבבות, האחרון שבהן הוא המופע שלו "אחי ישראלי" בתיאטרון פסיק בירושלים. "אלה מופעים שהשירים הם לא העיקר, אלא חלק ממכלול".
מתי התחלת להופיע לראשונה?
"ב-2009 יצא האלבום הראשון שלי ואז בעצם התחלתי את הדרך הזאת אל הבמה. היה בזה הרבה פחד. להיות זמר שמשחק בסרט זה יותר קל מלהיות שחקן. אני גם יודע שלשולי היו הרבה חששות כאלה בהתחלה: איך זה יתקבל, האם אני זמר או לא? לדעתי בסופו של דבר אני פשוט יוצר".
"חיפשתי משהו שירפא את הנפש שלי. הרגשתי שהיא מורכבת ורגישה מדי. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שאני אסתובב עם הנפש הזאת מבלי שיהיה לה תיקון. הגעתי ללימוד בשיטת ימימה אחרי שנולדה לי בת ואשתי ואני התחלנו להתרחק. תמיד חשבתי ששחקן עובר תהליכים עם עצמו, שהוא עמוק כזה - חלק מזה נכון, אבל הרבה פעמים לא באמת נוגעים בשורש הבעיות ובדברים שמנהלים אותך. אני רציתי לגעת בשורש, והלימוד הזה הוא תיקון הנפש".
אתה מגדיר את עצמך כחרדי?
"אני לא אוהב הגדרות. כבר 17 שנה שאני לומד את שיטת ימימה והכיוון שלי הוא לא להיות חרדי. הלימוד הזה חיבר אותי לפנימיות שלי, לעצמי, לאשתי ולעשייה".
מה בנוגע לסממנים חיצוניים שנוספים לתהליך?
"זה תהליך שקרה לאט. הרבה זמן לא שמתי כיפה על הראש, הייתי עם קסקט. לא רציתי את ההגדרה הזאת וחשבתי מה יגידו עליי - כן דתי, לא דתי. באיזשהו שלב הרגשתי שזה לא מספיק ישר מצידי ושאני צריך להיות נאמן למה שאני מאמין. את הזקן גידלתי להצגה שעשיתי על הרב שלמה קרליבך ואחרי זה כבר היה לי קשה להוריד אותו".
"אני יכול לקצר אותו, אבל להוריד יהיה לי מאוד קשה. פעם אחת הסוכנת שלי שאלה אותי מה יהיה עם תפקידים. אמרתי לה שיהיה בסדר. שבוע אחרי התקשר אליי הבמאי עמיקם קובנר ועשינו ביחד את 'חוות בודדים', סרט קצר שזכה בכמה פסטיבילים".
אבל גם עם כיפה וזקן, הרבה אנשים מזהים אותו ברחוב בעיקר מתפקידיו ב"טירונות" ו"נויורק". "בנות בעיקר מזהות אותי מ'השיר שלנו'
ומ'השמינייה'", הוא מוסיף.
מה בעצם הגבול שלך מבחינת תפקידים?
"אני לא עושה סצנות אינטימיות. יצא לי לוותר על כמה תפקידים כאלה".
יוצא לך להתגעגע לחיים של פעם?
"אני לא מרגיש שאני חי חיים אחרים היום, זה לא שיש עולם קודם. יש לי עולם בוגר יותר, עמוק יותר ומורכב יותר - וגם בו יש התמודדויות. וגם אז היו לי התמודדויות. זה לא שהכול היה ורוד".
