סוזן וגה: "לא הגיוני להחרים את ישראל"
הזמרת סוזן וגה, שביקרה כאן לא מעט ב-30 השנים האחרונות, מספרת על מקור יחסיה החמים עם ישראל, מתוודה שלא שמעה על נטע ברזילי ולא מוטרדת בשום צורה מה-BDS: "אני רוצה להופיע בישראל, במקום היפהפה הזה, עם כל ההיסטוריה העשירה שלו. זו מחויבותי כאמנית"
היום שבו הפכה סוזן וגה לאישה הראשונה אי פעם שחתמה את פסטיבל גלסטונברי זכור לה היטב – ולא רק מסיבות היסטוריות. השנה הייתה 1989, שנתיים אחרי שהוציאה את אלבום הפריצה האיקוני שלה Solitude Standing. שני השירים שפותחים אותו – Tom's Diner ו-Luka היו כבר להיטי ענק ברחבי העולם, ווגה האמריקנית הוזמנה להוות המופע המרכזי בפסטיבל הבריט האגדי. אבן דרך משמעותית בקריירה הדי קצרה שלה עד אז והישג גדול לזמרות באשר הן, שראו במשך שנים רק מוזיקאים גברים זוכים בעמדת המופע המרכזי הנחשקת. ולחשוב שכל זה כמעט לא קרה.
"זה היה עניין אישי לגמרי", היא מספרת בראיון טלפוני מביתה אשר בניו יורק. "אישה כלשהי התאהבה בבסיסט שלי (מייק ויסליה), שלא היה מעוניין בה חזרה. הכל הפך מוזר כשהיא השיגה שותף והשניים איימו שיפגעו בנו בבוקר יום ההופעה. הייתי אמורה להיות המופע המרכזי, האישה הראשונה לעשות זאת, ולא יכולתי לוותר על זה. רגע לפני שעליתי לבמה נציגים של הסקוטלנד יארד ביקשו שלא נופיע, כי הם תפסו את הבחורה אבל לא את השותף שלה. אמרתי להם שאני חייבת להופיע ואז הם חייבו אותי לשאול אפוד מגן מאחד השוטרים. קיימנו את המופע בסוף, והסיום המוזר של ההופעה ההיא היה שהיינו צריכים לקצר אותה ולרדת מהבמה מוקדם מהמתוכנן בגלל שעת עוצר. באזור ליד הבמה גדלו פרות ומסתבר שאחרי חצות המוזיקה מפריעה להן לישון. אז הורידו אותי מהבמה בגלל שהפרעתי לפרות - זאת הייתה הכותרת בעיתונים מהמופע שלי בגלסטונברי. אחרי זה הייתה לנו אבטחה שליוותה אותנו במשך שנה".
מנחם לדעת שהיא הופיעה במקומות מוזרים יותר מישראל. יחסיה ההדוקים של וגה עם ארץ הקודש החלו ב-1989, ומאז פקדה את מחוזותינו אחת לעשור. זה האחרון הביא אותה לפה יותר מבעבר, ואחרי שביקרה כאן לאחרונה ב-2015 היא תשוב אלינו השבוע בפעם השישית בקריירה הארוכה שלה, הפעם במצדה. איומים, כפי שניתן להבין מאנקדוטת הפתיחה, לא מרשימים אותה במיוחד. על שאלת החרם התרבותי על ישראל והאיומים מצד ה-BDS היא עונה באופן מחושב, מנומק והגיוני.
"זה תמיד כואב להתמודד עם השאלה הזו", היא אומרת. "אבל מצד שני אני באה לישראל כי אני רוצה לבוא. אני מאמינה בתרבות, תרבות יוצרת אנושיות. להחרים תרבות נראה לי, אישית, לא הגיוני. אני מבינה את הסיבה (לחרם), לא אכפת לי אם אחרים תומכים בו, אבל אני לא מזדהה איתו. אני רוצה להופיע בישראל, במקום היפהפה הזה ועם כל ההיסטוריה העשירה שלו, אני חושבת שזו מחויבותי כאמנית ואני מאמינה בכך. אני הולכת בעקבות המצפון שלי בדיוק כפי שאחרים תומכים ב-BDS. הם עושים זאת ואני מכבדת את זה. אני מסתכלת על תמונות של מצדה וזה נראה מקום יפהפה. בגלל זה אני באה. אני רוצה להופיע שם.
כשהאלבום הראשון שלי יצא ב-1985, ישראל הייתה אחד המקומות היחידים שהוא ממש הצליח בו", היא מסבירה את מקור חסד הנעורים שהיא שומרת. "אני אפילו לא זוכרת את המדינות האחרות שהוא הצליח בהן. אני רק זוכרת את ישראל ועוד מדינה אחת, ניו-זינלד או משהו. אז מההתחלה, כבר מהאלבום הראשון, היה לי קשר עם הקהל הישראלי. מאז הביקור הראשון שלי אני מבקרת שם כבר 30 שנה".
בביקור הקודם שלך בארץ ב-2015 הופעת עם התזמורת הסימפונית הישראלית. הפעם תופיעי עם סימפונט רעננה. יש בך צורך למצוא פרשנות חדשה לשירים שלך?
"לשינויים בעיבודים יש אספקט קולנועי, כך שהשירים נשמעים במידה מסוימת כמו פסקול לסרט. אני לא חושבת שזה משנה את הפרשנות של השירים כמו שזה מוסיף להם עומק רגשי ואני מוצאת את זה מדהים. הקול שלי כל כך פשוט וחלש, שאני מוצאת שלשיר עם ליווי כזה יוצר איזושהי אווירה אחרת".
אני מניח שאחרי שלושה עשורים יש גם צורך ברענון של חלק מהשירים.
"לא בדיוק, כי עבורי השירים האלה תמיד רלוונטיים. כשאני שרה אותם אני נכנסת לאותו מצב הרוח שהיתי שרויה בו כשכתבתי אותם. קח שיר כמו Caramel, למשל. זה שיר על תשוקות שהיו לי לפני 30 שנה ועדיין יש לי אותן. השירים שלא מרגישים לי רלוונטיים יותר נחתכים מהסט-ליסט. אבל שירים כמו Luka או Tom's Diner עדיין מאוד רלוונטיים עבורי ואני ממשיכה לשיר אותם. 'לוקה' עדיין נושא את הכאב והייסורים של ילד לבית הרוס ו'טום' הופך יותר ויותר לחגיגה ככל שהזמן עובר. זה הפך משיר על אדם שמרגיש מרוחק מהחברה בעודו אוכל ארוחת בוקר בדיינר למין להיט מסיבות שכולם שרים יחד את הפזמון שלו. לא מזמן ביצעתי אותו במופע צדקה בסנאט בוושינגטון מול סנטורים דמוקרטים ורפובליקנים וחשבתי שזה היה רגע יפה של אחדות. זה הפך לחגיגה של ממש. מטקסט על אדם בודד שאוכל ארוחת בוקר ומרגיש לא מחובר לעולם הוא הפך לרגע גדול במופע שלי, רגע של אחדות".
יחד איתך באותו אירוע יופיעו גם זמרות ישראליות כמו מרינה מקסימיליאן וריטה. יצא לך להכיר יוצרים ישראלים?
"עבדתי עם המתופף הישראלי יובל ליאון. הוא בא איתי לסיבובי הופעות מדי פעם. פגשתי גם את הזמרת הישראלית יעל דקלבאום כשהופענו יחד באיטליה. היא אמנית וכותבת שירים מעניינת ויש לה קול יפהפה".
תוהה אם שמעת על נטע ברזילי.
"אמממ.. לא".
היא הייתה הנציגה שלנו באירוויזיון האחרון. איכשהו בתוך כל החרם הזה היא גם ניצחה.
"אני לא עוקבת אחרי התחרות הזו, למען האמת".
לא מפתיע במיוחד. וגה, 59, מגיעה מדור אחר של יוצרים ומבצעים. כזה שהצליח להחדיר טקסטים מורכבים למצעדי פזמונים, בימים בהם נושאים חברתיים הפכו להמנוני ענק. עם כל הכבוד ל-Toy, את שמה בעולם הרוק והפולק האמריקני בנתה לעצמה מי שנחשבת לאחת היוצרות החשובות בתחומה, בזכות יכולת אבחנה נדירה וכישרון לתרגם אותה לכדי טקסטים מתוחכמים.
זה לא הקול של וגה שהפך אותה ליוצרת ענק, היא בעצמה מעידה שהיא לא זמרת של יכולות ווקאליות. אז, כשפרצה בסוף שנות ה-80 והפכה במהלך הניינטיז לאחת הזמרות החשובות והפופולאריות בתחומה, היכולת לספר סיפור היא זו שהפכה את שיריה לנכסי צאן ברזל בתרבות האמריקנית. יכולת שמבחינתה, אגב, לא אבדה לגמרי.
"זו לא אמנות שנעלמה. אנשים חייבים לספר סיפורים, זו הדרך שבה אנחנו מוצאים הגיון בחיינו", היא אומרת. "הרדיו שלך מכיל הרבה סיפורים על סקס, אהבה, יחסים ודברים כאלה. זה תמיד היה כך. אנשים מספרים את זה, גם אם לא מספרים את זה נכון. אולי במונחי מוזיקת פופ זו קצת אמנות שאבדה. אבל מוזיקאים שעושים פולק ממשיכים לספר סיפורים. אפילו אד שירן, כשאתה מקשיב לשירים שלו אתה רואה שיש בהם כמות נאה של סיפורת. הפרטים שעושים סיפור טוב נמצאים בשירים שלו ואפילו באלה של טיילור סוויפט".
אמרת לא מזמן בראיון שהגילטי פלז'ר שלך זה לרקוד בבית לבד לצלילי פופ עכשווי. את מי עוד את אוהבת, חוץ מטיילור סוויפט ואד שירן?
"אני אוהבת את אנדרסון פאאק, אני חושבת שהוא נהדר. תן לי להביט בטלפון שלי שנייה... אני מאזינה גם לברונו מארס, Elbow הם להקה מדהימה בעיני. אני גם ממש אוהבת את ריהאנה, וגם את ההפקה שלה. אני חושבת שהיא בחורה מאוד אינטליגנטית ואני אוהבת את נקודת המבט שלה. כשהיא יצאה עם דרייק, שניהם בדיוק הוציאו אלבום באותו הזמן שלאקס שלה, כריס בראון, יצא אחד. החלטתי להקשיב לכל האלבומים, להבין מי כתב על מי ולהחליט מי מהם הוציא את התקליט הכי טוב. האלבום של ריהאנה באמת היה הכי מוצלח".
טעם מפתיע. את מזהה את עצמך במוזיקאים צעירים?
"אתה יודע, אני אף פעם לא מניחה שמישהו מושפע ממני אלא אם הוא אומר את זה, וגם אז אני לא תמיד שומעת את זה. אני יודעת שאדל אמרה שהיא אוהבת
את המוזיקה שלי. אבל לאדל יש קול ענק ועצמתי והיא שרה על הרגשות שלה, ולי יש קול קטן ואני שרה על נושאים אינטלקטואליים ורעיונות. אני אוהבת אותה ויודעת שהיא מנתה אותי כהשפעה, אבל רוב הזמן אני פשוט לא שומעת את זה".
סוזן וגה תופיע מחר (26.9) בהיכל מצדה במסגרת פסטיבל התמר וב-27 בחודש במרכז הקונגרסים בחיפה.
