"המנצח": הסדרה שתגרום לכם לבכות מאושר
ליאור אשכנזי מגלם מוזיקאי מחונן שהופך למנצח של חבורת הזמר של אבא שלו - והתוצאה היא סדרה שמורכבת מחומרי הגלם המשובחים ביותר, מהתסריט ועד המשחק המרגש. "המנצח" היא חוויית צפייה קולנועית מכל הכיוונים
נח הוא המנצח. כלומר פסנתרן ישראלי שהמריא לקריירה מזהירה בחו"ל, נישא לגויה (שכנראה פיתתה אותו, לא ככה?) אבל אחרי עשרים שנה הוא מבריז ברגע האחרון מקונצרט שאמור היה לככב בו. מבלי לדבר עם איש הוא עולה על טיסה הביתה, לפתח תקווה, וצץ בבית הילדות שלו. הסיבה לצעד מתבררת בשליש האחרון של הפרק – בעיה רפואית מסתורית שגורמת לו להבזקים של ניתוק במהלכם הוא מתחרש לזמן קצר, ושמונעים ממנו לנגן מול קהל.
ביקורות נוספות:
"בואו לאכול איתי": מנה נוספת בבקשה
"המטבח המנצח": סוס מנצח עם סוכר
המנוסה מסיטואציה היא אומנם זאת שדוחפת את נוח (ליאור אשכנזי) לחזור לארץ, אבל כאן, באם המושבות, הוא פוגש בשרידי ההורים שלו – אמא שלו (ליאורה ריבלין), שהייתה זו שדחפה אותו לפרפקציוניזם מוזיקלי חונק, ואבא שלו (סר דב גליקמן), שהיה זה שניסה להעניק לו כמה רגעי ילדות והיום הוא שוהה במוסד כשהוא סובל מאלצהיימר.
נח חוזר לישון בחדר נעוריו, מגרד פצעים ישנים ביחסים עם שני ההורים שלו ומתמודד עם מטעני העבר. כחלק ממערכת היחסים המתחדשת שלו עם האחרון הוא מחליט לקחת על עצמו את משימת הניצוח על חבורת הזמר שאבא שלו חבר בה, ושהמנצח הקודם שלה שבק במפתיע באמצע חזרה.
אם "המנצח" (המשודרת ב-yes וב-STINGTV) הייתה תבשיל, היא הייתה גורמה. היא מורכבת מחומרי הגלם המשובחים ביותר מכל כיוון. כתב אותה אורי אלון (שיחד עם יהונתן אינדורסקי יצר את "שטיסל"), את התסריט ערך סייד קשוע (שערך גם את העונה השנייה והמוצלחת יותר של "שטיסל") ושלושת השחקנים המובילים שלה (ולא רק) הם יהלומים אחד אחד. ליאור אשכנזי בתפקיד יפהפה ומלא ניואנסים, לאורה ריבלין מצמררת בתפקיד האמא המאופקת וגליקמן נותן תצוגת משחק שתגרום לכם לבכות מאושר.
גם המעגל השני – נועה קולר, שי אביבי, אפרת בן צור ושירה האס, זורחים מסביבם וביניהם אפילו הליהוק המפתיע של דליק ווליניץ'. הנרטיב של הדור הצעיר (הבן של אביבי ובן צור שמתעתד לטוס ללימודים בארה"ב ושירה האס הפרחחית שבה הוא מתאהב) כתוב קצת פחות מוצלח אבל עדיין עובד. תוסיפו לזה את הבימוי הרגיש של אלון זינגמן (גם הוא מ"שטיסל") ותקבלו את הפנינה שהיא "המנצח", שיוצרת חוויית צפייה קולנועית בסלון שלכם, עד כדי כך שבכל פעם שיעלו כתוביות הסיום של הפרק תתהו איך קרה שהפסיקו לכם את הסרט באמצע. ובזה אלון מוכיח שהוא מסוגל לברוא סצנות נוגעות ללב גם בעולמות שאינם מתחום החרדים או הדתיים, בשאיפה לעוד הרבה מהמקום ממנו זה מגיע.
