"כבר כיוונתי רובה לראש שלי - ואז ניסיתי את הסם הזה"
כמו חיילים רבים, גם מייקל קולי לקה בפוסט-טראומה אחרי שירותו הצבאי בעיראק ובאפגניסטן. קוקטייל התרופות הפסיכיאטריות שקיבל לא עזר לו, והוא כבר שקל לשים קץ לחייו. אז הגיעה הצעה מפתיעה ששינתה את חייו: לשתות את צמח האיוואסקה הקדום. סרט תיעודי חדש, "מהלם למורא", שיוקרן בפסטיבל קולנוע רוחני, מספר את סיפורו. ריאיון
מייקל קולי היה בן 20 כשראה את אסון התאומים ממסך הטלוויזיה בביתה של אחותו בקליפורניה, וכמו אמריקנים צעירים רבים באותה תקופה, החליט להתגייס לצבא כדי להגן על המדינה שלו. שירותו הצבאי נמשך 12 שנה, הוא השתתף במלחמות בעיראק ובאפגניסטן בתור חבלן, שירת שנתיים בגרמניה בתור שוטר צבאי ונשלח לשנה בקוריאה. אבל זה לא הסיפור על השירות הצבאי שלו, אלא על מה שקרה אחרי. עם שחרורו מהצבא על סעיפים רפואיים, קולי אובחן כלוקה בפוסט טראומה. היו לו בעיות זעם קשות אותן השליך על אשתו וילדיו, וכל רעש קטן הקפיץ אותו וגרם לו להתקפי חרדה קשים. כמות התרופות שנטל כדי להתמודד עם בעיות נפשיות הלכה וגדלה, וכמו משוחררים רבים הוא כבר ראה את הסוף בקצה המנהרה ותכנן לשים קץ לחייו (לפני נתונים של המשרד לחיילים משוחררים בארצות הברית, בכל יום מתאבדים 22 חיילים משוחררים).
קולי הוא אחד המשתתפים בסרט התיעודי "מהלם למורא" (From Shock to Awe) שיוקרן בפסטיבל קולנוע רוחני בסוף השבוע הבא בסינמטק תל אביב (27-25 באוקטובר). הפסטיבל מתקיים זו השנה ה-12 ובמסגרתו מוקרנים סרטים על חקר הנפש, רוחניות, תזונה בריאה ועוד. במרכז הסרט שני חיילים משוחררים, קולי ומאט קאה, שניהם סובלים מהלם קרב שמשפיע על היומיום שלהם ומונע מהם לחיות חיים רגילים. אף שהם מעולם לא התנסו בסמים מלבד קנאביס רפואי, הם החליטו להשתתף בטקס איוואסקה (סם הזייתי) קדום במטרה לרפא את עצמם. הסרט של לוק קוטה מתעד את התהליך שהם עברו - מחיילים מפוחדים עם נטיות התאבדותיות ועד לקיחת הסם, מה שלטענתם שינה את חייהם. אל הטקס קולי הגיע לאחר שדיבר עם חבר, חייל משוחרר בעצמו, שנסע לפרו כדי להשתתף בטקס. הוא המליץ לו על החווייה וקישר אותו לבמאי הסרט, שחיפש חיילים משוחררים שעוד לא התנסו בסם.
בשנים האחרונות השיח על ריפוי בעיות נפשיות באמצעות סמים פסיכדליים תופס יותר ויותר תאוצה. במקום תרופות פסיכיאטריות, על שלל תופעות הלוואי שלהן, אנשים פונים לדרכים פחות קונבנציונליות בחיפוש אחר פתרון לנפש הדואבת שלהם. בשנות ה-70, לפני שסמים אלו הוצאו מחוץ לחוק, בוצעו ניסויים רפואיים רבים ב-LSD באנשים שחוו טראומות, בין השאר גם בניצולי שואה (ק.צטניק היה אחד המשתתפים המפורסמים בניסוי), וכיום גם בישראל יש כמה מרכזים רפואיים בהם מטפלים בפוסט-טראומה בעזרת MDMA.
שימוש לא נכון בצמח האיוואסקה עשוי להיות מסוכן ולא חוקי (ואין בכתבה זו כל המלצה להשתמש בו), ולצד זאת - הוא נחשב בעיני רבים לצמח הזייתי מרפא. מדובר בצמח קדום משנה תודעה מדרום אמריקה, אותו שותים בקבוצה קטנה של אנשים בטקס בהנחיית שאמאן. בסיומו משתתפים רבים מדווחים על חוויות של הארה והקלה, חיבור מחדש לעצמם ותובנות משמעותיות אותן הם לוקחים לכל החיים.
כאמור, מלבד קנאביס רפואי שהקל על התקפי הזעם שלו, קולי מעולם לא השתמש בסמים, ובכל זאת לא היה קשה לשכנע אותו להשתתף בטקס. "באותה תקופה הייתי מאוד התאבדותי", הוא אומר בריאיון ל-ynet לרגל הקרנת הסרט בישראל. "הבנתי שקנאביס עוזר לי לעבור את היומיום, אבל זה כבר לא הספיק לי. הייתי בנקודה שבה ישבתי עם הרובה מכוון לראש שלי ובכיתי. לא היה לי מה להפסיד. ניסיתי כל כך הרבה דברים אחרים, למה שאני לא אנסה את זה?".
הדברים האחרים שקולי ניסה היו תרופות פסיכיאטריות רבות, שאומנם השתיקו את הזעם שבו, אבל גם סגרו אותו לחלוטין והשרו עליו תחושת נמנום תמידית. את התרופות החל לקחת במהלך השירות הצבאי, וכל הזמן הגדילו לו את המינון. "הייתי קר לחלוטין, לא הרגשתי כלום. זה עזר לי לעבור את השירות הצבאי אבל לא הבנתי את ההשלכות של זה עד שהשתחררתי וקלטתי שאני לא יודע להתמודד עם העולם האזרחי. לא ידעתי איך לתקשר עם אנשים, איך לדבר עם הילדים שלי או עם אשתי".
אם לפני חמש שנים היו אומרים לך שתיקח סמים פסיכדליים, איך היית מגיב?
"הייתי צוחק להם בפרצוף. הייתי אדם אחר לחלוטין אז. שירתי בתור שוטר צבאי, היינו מקבלים סיפוק מלמצוא גרם של גראס אצל חיילים. מעולם לא עישנתי סמים. הייתי בטוח שקנאביס, MDMA, LSD הם כל מה שרע בחברה שלנו. לא הייתה בי את ההבנה שהדברים האלה יכולים להציל את העולם שלנו. הם פותחים לנו את הלב וחושפים אותנו לבסיס של האנושיות שלנו".
אתה יכול לתאר מה קורה במהלך טריפ?
"זה כל כך עוצמתי. זה באמת שינה את החיים שלי - את כל מה שחשבתי שאני יודע עד הנקודה ההיא. זה העלים לי את כל המחסומים. זה איפשר לי להבין את מהות הקיום שלי. הבנתי שאני לא נמצא פה בטעות, שיש לי מטרה. אני לא אומר שהכול תמיד טוב עכשיו ושהפכתי לאדם מושלם ומאושר, יש לי בחיים עליות ומורדות וקשיים, כמו לכל אדם אחר".
איך אתה מסביר את זה שיש צמח שמייצר חוויה כה חזקה עבור כל כך הרבה אנשים?
"לצמחים יש ידע, יש להם אינטלגנציה משלהם. לכל הדברים החיים יש - בשלבים שונים וברמות משתנות. העובדה היא שלגוף שלנו יש קולטנים שמאפשרים לנו לחוות את הצמח הזה ולהגיע למידע ולידע שלפני כן לא חווינו. הצמחים האלה בעצם מעבירים לנו את האינטליגנציה שלהם".
קולי דואג להגיד שזו לא תרופה חד פעמית ושהוא עצמו התנסה בכמה טקסי איוואסקה. "אחרי הטקס מתחילה העבודה. מישהו יכול להגיד 'וואו, זה היה מדהים' ולחזור לחיים הרגילים שלו, או שהוא יכול להגיד, 'וואו, אני לא יכול לשכוח את מה שחוויתי, אני לא יכול להתעלם מזה'".
לדבריו של קולי חלק מהתחושות קשורות לכך שבמהלך הטריפ האגו נעלם. "כשאנחנו נולדים החברה אומרת לנו מי אנחנו. אנחנו מקבלים שם ומאותו רגע אנחנו בונים את עצמנו ואת הזהות שלנו עם השם הזה. אנחנו מגדירים את עצמנו לפי מה שאנחנו עושים ולפי הדברים שאנחנו אוהבים. אבל כשאני יושב בטקס כל הדברים האלה נעלמים. אני מסוגל לצאת מהאגו שלי ולהבין מה הבסיס שלי כבן אדם, לשאול באמת מה הדברים שחשובים לי".
אחרי הטקס קולי שם לעצמו למטרה להפיץ את צמח האיוואסקה לציבור. "אחרי הטקסים הראשונים שאלתי את עצמי 'איך אני מביא את זה לעוד חיילים משוחררים?'. ולא רק לחיילים, אלא גם לאנשים שחוו טראומה. כי כולנו חווינו טראומות כאלה ואחרות. כולנו חווינו דברים בחיים שעיצבו אותנו כבני אדם וגרמו לנו לשים את המגננות שאנחנו שמים על עצמנו".
"אני לא יכול להגיד שזו תרופה לכולם", מבהיר קולי. "יש אנשים שזה לא עובד עבורם, יש אנשים שבכלל לא צריכים את זה ויש אנשים שזה לא מתאים להם. הכרתי חברים ששתו שלוש כוסות וכלום לא קרה. לפעמים האגו שלנו כל כך חזק ואנחנו יכולים לשלוט בצמח ולמנוע ממנו לעבוד. זה קרה לי בטקס הראשון, עד שלא הביאו לי חיזוק ישבתי ולא הרגשתי כלום. רק כאבה לי הבטן".
כיום קולי נחשב עדיין לנכה צבאי, ולטענתו יש לו את העבודה הכי טובה בעולם - עקר בית לשלושת ילדיו. גם אשתו ברוק, בעצמה לוחמת משוחררת עם טראומות וקשיים משלה, משתתפת בסרט. היא בחרה שלא לנסות איוואסקה, אבל עברה טיפול ב-MDMA שעזר לה להחלים.
קולי לא כועס על הצבא, אלא מודה לו. "החוויות האלה עיצבו את מי שאני היום. אני משתמש בזה כסיפור שיכול לעזור לאנשים אחרים בטראומה. בגלל זה כל מה שעברתי היה שווה את זה".
ומה לגבי מלחמה באופן כללי, דעתך השתנתה?
"התגייסתי מתוך פטריוטיזם, מתוך כוונה לעשות טוב. אבל במהלך השירות שלי לא עשינו דברים טובים, ראיתי כל כך הרבה כאב והרס, לא רק של לוחמים, אלא גם של אזרחים - ילדים קטנים, נשים וגברים. אנשים שהם בדיוק כמוני, שכל מה שהם רוצים זה יום נחמד. אנחנו חושבים שההבדלים בינינו כל כך גדולים אז אנחנו יוצאים להרוג, אבל אין סיבה שנהרוג אחד את השני, אין סיבה שמיליוני אנשים יחיו ברעב בעולם".
ואכן, אחד הרגעים המרגשים בסרט הוא כשקולי נמצא בטריפ ולא מפסיק למשוך את יד ימין שלו לכיוון לא ברור. לאחר מכן במפגש הקבוצתי שבו המשתתפים חולקים את חוויותיהם הוא מסביר שזאת היד שאיתה הוא היה יורה. "הוצאתי ממנה את כל ההרג. מעכשיו היד הזאת לא תהרוג לעולם, היא רק תאהב". אפשר להיות סקפטיים לגבי האיוואסקה והטיפול עצמו, אבל אי אפשר להישאר אדישים לרגע הזה בסרט.
כשהכול נמצא תחת ההגדרה 'סמים', איך אפשר להבדיל בין אלה שהורגים, כמו הירואין או קריסטל מת', לבין אלה שעשויים לעזור?
"כל דבר יכול להיות סם, זה תלוי בהקשר ובכמות שלו. אבל אני חושב שאנחנו כחברה לא מסתכלים על זה נכון. במקום טוב ורע אנחנו צריכים להבין למה האנושות מחפשת את הדברים האלה. למה מישהו משתמש בהירואין, למה מישהו צריך מת'? מה הם מנסים למנוע מעצמם להרגיש? בזה אנחנו צריכים להתמקד, בלרפא את שורש הבעיה".
אבל חלק מהסמים שדיברנו עליהם, אנשים לוקחים במסיבות ולא רק כאמצעי ריפוי.
"זה נכון. אבל לא צריך להסתכל על זה כ'אני לוקח MDMA כי החיים שלי משעממים ואפורים ובלי זה אין לי כלום', אלא 'אני לוקח MDMA כדי להבין שיש יותר מהחיים המשעממים והאפורים שלי'. צריך להסתכל על זה ככה ואז לשאול איך אני מביא את החוויה של הסם לחיים שלי ולמה אני מרשה לחיים שלי לא להיות כיפיים. אלה הרי החיים שלי ואני חי בגוף הזה רק פעם אחת".
הרבה אנשים מפחדים ממשני תודעה.
"אז שלא יקחו. אם זה מרגיש למישהו לא נכון, שלא יעשה את זה. זה הקול הפנימי שלהם שמדבר, ועליהם להקשיב לו. אבל יש כאלה שאומרים שהם מפחדים ובכל זאת מרגישים שזה משהו שהם צריכים לחוות ולעבור, זה משהו אחר".
