בנקסי לא לבד: הקליפ שצולם על חומת ההפרדה
ביבי וטראמפ מככבים בקליפ של שרון עזריה שצולם על רקע אמנות הגרפיטי של חומת ההפרדה, מארבל מתאהבת שוב כמו בגיל 16, הילה רוח במסיבה מלכותית ונינט בהתקף חרדה. קליפר במהדורה נשית מקומית
הבחירות לרשויות המקומיות בארץ ובחירות האמצע בארצות הברית, נצבעו במידה רבה בידי כוח פוליטי נשי עולה. נכון, ההיקף בארץ צנוע בינתיים, ובארץ המובטחת נדמה שתנועות MeToo ו-Timesup תופסות תאוצה מהר יותר - אבל שנה אחרי שהחל הקמפיין כבר ברור שהמציאות לעולם לא תהיה כשהייתה. העובדה שיותר ויותר נשים הופכות חלק אינטגרלי ממנגנוני קבלת ההחלטות, לוקחות את הכוח לידיים, ומסרבות לשתוק נוכח עוולות והטרדות - היא סיבה מספיק טובה להקדיש מדור שלם למוזיקה האיכותית והמגוונת שיוצרות נשים, מקומיות.
שרון עזריה מפזזת על החומה
בנקסי לא לבד
מפתיע כמה מעט קליפים מצולמים בארץ מול גדר ההפרדה. זה לא שהיינו רוצים לראות אמנים מצלמים אותה שוב ושוב, אבל ההתעלמות ממנה מקבילה במידה רבה להיעדרם של שירי מחאה מהמוזיקה הישראלית. מי שהרימה את הכפפה והחליטה לצלם קליפ על רקע דמויותיהם של דונאלד טראמפ, בנימין נתניהו, נלסון מנדלה וגרפיטי של אמנים כמו בנקסי - היא שרון עזריה. הקליפ הוא תוצאה של הפעילות הישראלית-פלשתינית שבה עוסקת עזריה בשנים האחרונות והוא נובע מהסקרנות שלה לראות את הצד השני ואת אמנות הגרפיטי העולמית שמכסה את החומה. "בתקווה גדולה שיום אחד לא תהיה חומה והמעבר יהיה חופשי לכולם", היא אומרת.
השיר שמופיע כאן בבכורה מגיע מתוך אלבומה הרביעי שייצא בקרוב, ובו היא מציעה לפתור את הסכסוך באמצעות אהבה ולראות גם את הצד השני במשוואה. זו אולי לא הדרך הכי מקורית שקיימת וספק אם היא יכולה לעבוד, אבל שווה לנסות.
עוד קליפר:
הקליפ הישראלי שלקח שנה לעבוד עליו
מחזירים את הירח לשמיים: קליפים לקראת אינדינגב
קניה ווסט בוכה ומישל אובמה מנחמת: דונלד גלובר עושה זאת
אמנות נצחית
כמה ימים לפני שפירקה זוגיות של שלוש שנים, לורן נוימן כתבה את השיר Battle Wars שחוזה את הפרידה. היא שרה אותו בעדינות כמעט מצמררת, כשמאחוריה מסורת של נשים יוצרות כמו ג'וני מיטשל או סטיבי ניקס. ואגב ניקס, הקליפ של השיר אולי ייראה לכם במבט ראשון פשוט, אך למעשה הוא מצטט רגעים של אינטימיות זוגית מיצירות אמנות – כמו לדוגמה עטיפת האלבום של פליטווד מק, Rumors. חדי העין שביניכם יזהו גם יצירות של גוסטב קלימט, דיוויד הוקני, גרנט ווד, פרידה קאלו, ואפילו אנני לייבוביץ' ואינגמר ברגמן. "הרעיון היה לקחת יצירות אמנות מפורסמות המציגות דמויות במערכת יחסים ועוסקות במתח ביניהם ולפשט אותם לצורה בסיסית. קיווינו לנקות אותן מהספציפיות שלהם ולהפוך אותם להצהרה על נצחיות אמנותית כמשל לזוגיות ופרידה", מספרת לורן על הקליפ המקסים הזה.
אהבת נעוריי
קליפים שיכולים לספר סיפור במסגרת זמן של 3 דקות, לייצר רגש, להיראות טוב וגם לארוז את הכול במוזיקה שמתאימה לסיפור – ובכן, לא פשוט לייצר כאלו. אבל זה בדיוק מה שקורה בקליפ החדש של מארבל, שם הבמה של מוריה אור. התאהבות ראשונה, אהבה נכזבת, שברו של הקסם, ובסוף גם נחמה - כל אלה עטופים באריזה פופית חולמנית. "חזרתי לרגע להיות בת 16. הספייס הזה בזמן גרם לי לחזור הביתה, ויחד עם הצעדים, לכתוב את המילים של הבית הראשון", מספרת אור על השיר שיכול להחזיר כל אחד לרגע נוסטלגי בזמן, לאהבה ראשונה ולהתפכחות ממנה.
מלכה
הילה רוח הפכה בשנים האחרונות לאחת היוצרות המעניינות בארץ, והאלבום האחרון שלה "מוזיקה לפרסומות" רק ביסס את המעמד הזה. ובצדק, בטקסטים שלה היא מייצרת קפסולת זמן של הדור שלנו, ומצליחה במילים אישיות ובחוויות מוגדרות מאוד לדבר על מה שקורה לכל מי שמסביבה. הקליפ שלה ל"משפחת מלוכה" שצולם אצלה בבית, הוא פיסת סוריאליזם שאי אפשר להתיק ממנה את המבט והיא מגובה בצלילים מתכתיים מנסרים. נראה אתכם נמנעים מלראות את זה בלופ.
מחר אהיה יפה
"אין מקום לאישיות, ממחר חיצוניות", שרה שחר גוטמן בשיר "מחר אהיה יפה", והיא יפה כשהיא מתגלגלת בשדה חרציות וגופה צבוע, היא יפה כשהיא מקפצת ביער לקול החצוצרה של ספי ציזלינג וכשהיא טובלת בים. ובעיקר יפות מילותיה והשירה החודרת שלה. את אלבום הבכורה שלה הפיק יהוא ירון וכבר דובר כאן בעבר על מפיקים שטביעת האצבע שלהם נשמעת בבירור בהפקותיהם. כמו במוזיקה שלו, גם אצל גוטמן המילים מודגשות בכובד רציני והמוזיקה מנתרת מעליהן ויחד הם יוצרים שילוב מופלא. "מגיל צעיר ידעתי שאני רוצה להקליט אלבום. אהבתי מאוד את האלבומים של יהוא וגם את אלו שהפיק והחלטתי לפנות אליו. אין ספק שזכיתי במפיק רגיש ובחבר אמיתי", מספרת גוטמן על העבודה המשותפת.
מעגל הכאוס
נינט בדרך לאלבום חדש, ואת הקליפ האחרון שלה היא משחררת הרחק מגופי התקשורת הישראליים. אתר הבילבורד הקדיש כתבה ל-Self Destructive Mind, הקליפ שביים עבורה בן זוגה יוסי מזרחי (Joseph E. Shine) בו היא רוקדת, נקייה מאיפור, חשופה ופגיעה. לקליפ כבר היה במאי ותסריט אחר לחלוטין, אבל באמצע לילה נינט העירה את מזרחי ואמרה לו שיש לה תמונה ברורה של איך זה צריך להיראות "אני רואה את עצמי רוקדת את עצמי לדעת". בסופו של דבר מזרחי לקח את המושכות כתב וביים את הקליפ שמבטא מעין התקף חרדה.
מוזיקלית הקו דומה לאלבומה הקודם, ונדמה כי נינט מצליחה לשבת על משבצת שכמעט כבר לא קיימת במוזיקה היום – רוקרית גראנג'ית שעוסקת בהרס עצמי וכאב. אולי אלו רוחות קליפורניה (הבוערת בימים אלה), שלוקחות אותה צעד נוסף הרחק מהתעשייה הקטנה שבה צמחה ומהתדמית שבנתה לה. ואכן, השיר הזה מייצג עבורה את ההתחלה מאפס במקום חדש, את ההבנה שהשאירה חיים שלמים מאחור. "זה שיר שתופס רגע מאוד מסוים של מעגל הכאוס-השלמה-כאוס-הפנמה", היא מסבירה.
