נטע, מאחורייך: המנצח האמיתי של האירוויזיון

עולם המוזיקה עבר לא מעט שינויים בעשור האחרון, ולא רק כאלה שקשורים לצריכה. כבר שנים שהקרדיט, ההכרה והתהילה, שהיו מנת חלקם הכמעט בלעדית של הזמרים, נחלקים בינם לבין הכותבים והמפיקים של היצירות. בעידן של מודעות אסתטית גבוהה, זה אך הגיוני שהאחראים על עיצוב השיר סגנונית יזכו לכבוד הראוי להם - מג'ורדי של סטטיק ובן אל ועד דורון מדלי של Toy. באשר לאחרון, ובכן הוא הפך עם הזמן לשם נרדף לכתיבה אירוויזיונית מוצלחת. השנה הצטרך אליו גם סתיו בגר, מי שהיה אמון על הפקת השיר של נטע ברזילי, ומילא תפקיד לא פחות חשוב בזכייה.

המנצח הגדול של האירוויזיון(צילום: איציק בירן)

אבל כל אלה, לפחות במונחי השתתפות ישראלית בתחרות הזמר האירופית, הם יורשי עצר. השם המזוהה ביותר בארץ עם אירוויזיונים במשך שנים רבות היה קובי אשרת ולא בכדי, אשרת השתתף בלא פחות מחמש מהדורות של התחרות: עם "הללויה" ב-1979, "עולה עולה" של יזהר כהן ב-1985, "הופה הולה" של הבטלנים ב-1987, "כאן" של אורנה ומשה דץ ב-1991, ושנה לאחר מכן עם השיר "זה רק ספורט" שביצעה דפנה דקל. לכל אחד מהם העניק אופי מוזיקלי שאחראי במידה רבה על הפיכתו לשיר פופולרי - בין שניצח בתחרות ובין שהפך לקלאסיקה ישראלית. המנצח הגדול של האירוויזיון? יתכן שזו הגדרה מתאימה.

עוד בערוץ המוזיקה:

גידי גוב: "פעם אנשים לקחו אחריות. פישלת? תתפטר"

כישפה, רצחה והוצאה להורג: סיפורה של הזמרת מונה פאנדי

שו האדה: מה עובר על שינייד אוקונור?

מראשית התחרות ועד המאה ה-21, תפקידו של המנצח באירוויזיון היה חשוב מאין כמוהו. לצד הנציגות על הבמה, כל מדינה הייתה שולחת לאירוויזיון גם מנצח וזה היה מוביל תזמורת מקומית בעת הביצוע. במקרה של ישראל שמו של אשרת נקשר בתפקיד, משום שהופקד על מלאכת הניצוח חמש פעמים.

"'הללויה', למשל, נכתב -1978 ללהקת הכל עובר חביבי ולא התקבל לקדם", הוא מספר. "זו הייתה השנה ש'אבניניבי' התקבל ו'הללויה' לא. אם שניהם היו מתקבלים לקדם אז היה צריך לבחור ביניהם. זה ממש כאילו מישהו אמר 'חכה שנה'. שנה אחרי זה שלחתי את השיר שוב והוא התקבל, אבל שלומית אהרון החליטה פתאום שהיא לא תשתתף בו, כי חודש לפני כן היא התחשמלה באיזו הופעה. בקיצור לא עזר כלום. עלינו אליה לרגל והיא פשוט לא הסכימה, אז נשארתי עם שיר בלי להקה. ואז שלמה צח, שהיה המנהל של גלי עטרי ושמע את השיר, פנה אלי ואמר 'בוא תקים להקה סביב גלי'. והדבר הראשון שהם עשו זה לזכות בקדם האירוויזיון. קיבצתי אותם ממש שבועיים לפני הקדם. אחר כך הם גם זכו בתחרות עצמה".

למה הוא לא התקבל בפעם הראשונה?

"עד כמה שהבנתי זיקו גרציאני וצדי צרפתי היו בצוות השופטים והם החליטו שהוא לא מספיק טוב".

איך שלומית הגיבה לזכייה?

"בערב הקדם ב-1979 היא הופיעה עם הכל עובר חביבי בירושלים. התארחנו אצלם מאחורי הקלעים והם היו אבלים וחפויי ראש כי הם הבינו שהם פספסו הזדמנות גדולה".

הוא נולד ב-1944 כיעקב ונטורה והחל את דרכו בעולם המוזיקה כששירת בלהקת פיקוד צפון. אחרי קריירה קצרה בקדמת הבמה, באמצע שנות ה-70 החל לעבוד עם מוזיקאים כמו גבי שושן, גלי עטרי, עוזי פוקס, ירדנה ארזי ואחרים, והלחין למילותיה של שמרית אור את השיר "הללויה", ועוד שלל שירים אחרים שבוצעו בקדם האירוויזיון. מאז הפך אשרת לאחד המלחינים המוכרים בארץ, והוסיף לעבוד עם אמנים רבים, בהם קורין אלאל, דנה אינטרנשיונל, בועז שרעבי ואחרים. כפי שהייתם מצפים ממי שראה יותר אירוויזיונים מכל אחד אחר בארץ, מורשת הקרב של אשרת ארוכה ומפוארת וכוללת גם את "עולה עולה" שביצע יזהר כהן ב-1985. השיר הגיע רק למקום החמישי בתחרות עצמה אך לצד המבצע שלו, הפך מזוהה עם נציגות ישראלית באירוויזיון, וגם הוא כמעט ולא הגיע לתחרות.

אשרת בצעירותו עם הזמרת רותי נבון(צילום: חנוך גינוסר)

"כתבתי שיר לפסטיגל שאני אפילו לא זוכר את שמו, אבל המנגינה שלו הייתה זו של 'עולה עולה'", הוא נזכר. "כבר הקלטנו את השיר עם יזהר, ואז שלמה צח שמע אותו ואמר 'בשום פנים ואופן, חבל לבזבז אותו על פסטיגל. זה שיר לאירוויזיון. הוא הלך למיקי פלד שהיה אמון על הפסטיגל וקנה ממנו את הזכויות לשיר. אני לא זוכר אפילו על מה היה השיר המקורי, כתבתי לו שיר על פיטר פן או משהו כזה. זה מעולם לא בוצע". ממש כמו Toy, גם "עולה עולה" נחשב לפייבוריט לניצחון בתחרות באוסלו, אבל הגיע לבסוף רק למקום החמישי. "קרתה לנו תקלה טכנית עם המיקרופונים ובנוסף לכול התברר שדחפו אותנו לבמה צדדית במקום הבמה המרכזית. פדיחה, מה שנקרא, וכל התקלות האלה הורידו אותנו בדירוג. אבל זה בעיקרון כמו שאהוד מנור כתב על התחרות הזו - 'זה רק ספורט'".

האמרה המפורסמת הפכה ב-1992 לשיר שהלחין אשרת למילותיו של מנור. ההברקה שם, לטענתו, הייתה כתיבת השיר בסגנון לטיני. "ב-'זה רק ספורט' לקחתי את השיר לכיוון לטיני, של שני מתופפים עומדים על יד דפנה דקל. חשבנו לטיני גם ברמת ההעמדה. ברגע שהשיר מוקלט והבנת מה הכיוון המוזיקלי שלו, זה מכתיב את ההעמדה, הכוריאוגרפיה, הכול. בשנת 1992 זמרים כמו ריקי מרטין הביאו הרבה שירים בנופך הזה וחשבתי לעצמי שבאירוויזיון עוד לא היה דבר כזה, תזמורת גדולה שמנגנת צבע לטיני עם הרבה כלי הקשה".

אשרת עם יזהר ומשפחתו לאחר אירוויזיון 1985(צילום: שאול גולן)

כפי שהבנתם, אשרת זוקף את הצלחת השיר לעיבוד. זו יכולה להרים ולהפיל שיר ולפעמים אפילו לנבא טרנדים. במקרה של "כאן" ששרו אורנה ומשה דץ, הבחירה בגוון המזרחי של השיר הייתה נחשבת כמעט יוצאת דופן בנוף התחרות, בטח בימים בהם הז'אנר עוד לא זכה לתהודה ולהצלחה של העשור וחצי האחרונים.

"ב-1991 פנה אליי יהודה טלית עם שיר שכתב עוזי חיטמן ז"ל עבור הדצים. ביקשו ממני שאפיק אותו, ועוזי כתב את השיר הזה ממש אחרת, כמו שיר רעש. הייתי צריך לקחת אותו ולהפוך אותו לשיר שמוזיקלית יעבוד באירוויזיון. אז בהפקה נתתי קצת קטע בדואי, קצת מזרחי ותפקידים לשמונה כלי הקשה שונים. במקור הוא היה הרבה יותר איטי, שיר שקט ממש. ואני הייתי צריך להביא אותו למקום בו הוא צריך להיות - שיר שמשתתף בתחרות וצריך להיות מספיק עוצמתי ומגוון בשביל לעניין. הוספנו לו פראזות ים תיכוניות, תזמורת שלמה מנגנת יחד את אותה המנגינה זה דבר שבדרך כלל קורה בתזמורות מזרחיות. ניסיתי למצוא דבר שלא היה שם קודם. כשהגענו לתחרות המנצח האיטלקי אמר לי שאצלם העיבוד הזה זכה במקום הראשון".

טיפול דומה עברו גם הבטלנים, נתן דטנר ואבי קושניר והשיר "הופה הולה", שכתב זהר לסקוב. "ב-1987 שוב פנה אלי יהודה טלית שהוא רוצה להפיק שיר עם שני שחקני תיאטרון", הוא מספר על "הופה הולה", במקור שיר שנכתב במטרה לקדם מופע בידור חדש של צמד השחקנים הצעירים קושניר ודטנר. "שלחו לי את השיר אבל הבעיה הייתה למצוא לו את העיבוד הנכון. באותו זמן שידרו בטלוויזיה את הסרט 'האחים בלוז' וזה נתן לי את הרעיון. מיכה לוינסון יצר את הכוריאוגרפיה לשיר לפי הסרט. באירוויזיון לא היו רגילים לדברים קומיים וזה התקבל יפה.

"כל הגישה של השיר הייתה שונה לחלוטין, זה לא היה סתם שיר", הוא אומר. "היו בו המון נונסנס ושטויות והעובדה ששניהם היו שחקנים עזרה מאוד להגיש אותו כמו שצריך. יכול להיות ששני אנשים אחרים לא יכלו לבצע אותו ככה, אבל עם קושניר ודטנר יכולת ללכת לאן שאתה רוצה. השיר המקורי היה נורא שונה. לקחנו את זה לכיוון אמריקני מאוד, בכל הקשור לתזמור. דרך זה הם יכלו לבטא את כישוריהם כשחקנים".

קלאסיקה ישראלית נוספת שהוא חתום על הלחנתה היא כמובן "נסיך החלומות" ("ולטינו" בפי העם). "'ולנטינו' נכתב במקור לאירוויזיון אבל לא התקבל כי הוועדה באותה שנה החליטה שישראל לא צריכה לשלוח שיר עם נופך בינלאומי", הוא מספר. "ב-1977 כתבתי את השיר הזה לאילנית, וצחי שמעוני שהיה יו"ר הוועדה סירב לשלוח את השיר. 'ישראל לא יכולה לשלוח שיר שלא מבטא את התרבות שלה', הוא אמר. חבל מאוד, כי לדעתי היה לו סיכוי גדול לזכות". 

אשרת סיים את דרכו באירוויזיונים ב-1992. בשנים שעברו מאז, התחרות השתנתה לא מעט. בין היתר היא התרחקה מהפורמט הקלאסי של עיבודים מתוזמרים ומנציגים ששרו בשפתם, עברה לשירה שמרביתה באנגלית. עבור אשרת, אדם שלחם חוקו הוא שרביט המנצחים, היה זה הזמן להמשיך הלאה.

"זו הייתה תחרות קטנה פעם, 20 מדינות, לא כמו היום. כל מדינה הייתה צריכה לשיר בשפתה, לא כמו עכשיו שאתה לא יודע מי מאיפה וכולם שרים באנגלית. כל היופי היה בריבוי התרבויות שהגיעו. כל ארץ הגיעה עם הצוות המוזיקלי והצבע המוזיקלי שלה. כל מדינה והמעבד והמנצח שלה. זו הייתה תחרות של שירים ולא של טלוויזיה כמו שזה עכשיו. הייתה תזמורת גדולה שניגנה לייב, זו לא הייתה הפקה טלוויזיונית. עכשיו זה סוג של ריאליטי, לא תחרות של שירים. אני לא מתרחק מזה, זה פשוט לא מעניין אותי כמוזיקאי. לנצח היה קטע מרגש ואין אותו יותר. שים לב שבשנים האחרונות אף שיר מאלה שזכו לא נשאר בתודעה. על 'הללויה' אני מקבל תמלוגים עד היום".

איכשהו דווקא עכשיו המון קרדיט ניתן גם לאנשים שמאחורי השירים.

"תשמע בסופו של דבר זה ברור לגמרי שמי שמביא את השיר לקדמת הבמה מקבל את הקרדיט. אבל התפקיד של המנצח והמעבד הוא חשוב מאין כמותו. הוא נותן לזמרים את הדרך הכי טובה להביע את עצמם, ההפקה המוזיקלית היא נכונה כדי שלשיר יהיה אפיל. אפילו ב'הללויה', פעמוני הכנסייה ששמתי שם קסמו לעולם הנוצרי, הם עשו דבר מאוד חשוב בשיר. החוכמה היא לחבר את כל הגורמים האלה למקשה אחת - דבר עוצמתי עם ראש חץ חזק מאוד".

אם בכל זאת היית נדרש "לטפל" בשיר לאירוויזיון, לאיזה כיוון היית לוקח אותו השנה? מה היית עושה עם Toy?

הדרישות היום שונות לגמרי, הכול אלקטרוני ואין כמעט כלי נגינה אמיתיים. אז הייתי צריך להפיק אותו כמו שעשינו ינון יהל ואני עם הגרסה החדשה של 'הללויה' שהקלטנו השנה עם גלי עטרי ועדן בן זקן. הייתי מפיק אותו בצורה עכשווית, דאנסית. פעם כמעט לא הייתה אפשרות להשתמש בכלים אלקטרוניים. אמנם היו סינתיסייזרים, אבל כל העבודה עם מחשבים לא הייתה קיימת בכלל, היית חייב לכתוב עם תזמורת חיה וזה מראש הכתיב איזשהו כיוון. אני מקווה שיחזירו את זה, כי השירים נדחקו הצידה".