"פאקינג גאונה": קייט בלאנשט משחקת 12 דמויות במקביל
הומלס, אלמנה, מנכ"לית, עקרת בית, פועל בניין ומגישת חדשות - את הדמויות האלה ואחרות מגלמת השחקנית ההוליוודית על מסכי ענק, במסגרת המיצב המרהיב "מניפסטו" שנחת במוזיאון ישראל. "לפעמים היה לנו רק טייק אחד או שניים, וכל הדמויות פשוט יצאו ממנה", מספר האמן יוליאן רוזפלדט, ומודה שאפילו חשש בתחילה לעבוד עם בלאנשט
הומלס מעורער צועק מילות תוכחה לחלל האוויר במבנה נטוש, מנכ"לית יאפית נושאת דברי ברכה באירוע חברה בדירה מפוארת, אלמנה מכובדת מספידה את המת מעל ארונו, מורה דידקטית נותנת הנחיות לילדי יסודי לקראת מבחן – 12 דמויות מובחנות ו-13 מסכים מרכיבים את "מניפסטו", המיצב הענק של האמן הגרמני יוליאן רוזפלדט שמציג כעת במוזיאון ישראל בירושלים. כל אחד מהמסכים מתמקד בדמות אחרת (כולל פרולוג קצר ללא דמות), ועל אף ההבדלים התהומיים ביניהם, לכולם יש כמה דברים בולטים במשותף.
הדבר הראשון המשותף הוא כל המילים שיוצאות לדמויות השונות מהפה אינן קשורות במישרין לסיטואציה המתוארת, אלא מורכבות מקולאז' של מניפסטים שכתבו הוגים ואמנים לאורך המאה העשרים - כל סרטון מתמקד בתנועה אמנותית אחרת – מהסוריאליזם עד "דוגמה 95" של לארס פון טרייר. הדבר השני המשותף לכל הדמויות הוא שאת כולן מגלמת קייט בלנאשט.
.jpg "\"כל הדמויות פשוט יצאו ממנה\". מתוך \"מניפסטו\" (©JulianRosefeldt)")
"היא פשוט כל כך מוכשרת, עוצר נשימה לראות מה היא מסוגלת לייצר מאפס", אומר רוזפלדט בראיון במוזיאון. "לפעמים היה לנו רק טייק אחד או שניים, וכל הדמויות האלה פשוט יצאו ממנה. יש לה המון הומור, שזה עוזר מאוד. זו הייתה עבודה קשה כי היו לנו רק 11 יום לצלם הכל. רק כדי לתת מושג איזה פאקינג גאונה האישה הזו, צילמנו חלקים מהסרטון של ההומלס בבוקר – ואת יכולה לתאר לעצמך שרק האיפור לזה לקח שלוש שעות – ובאותו יום, בערב, צילמנו סרטון עם מגישת החדשות, עם מראה אחר לחלוטין, שיניים מזוייפות אחרות, ואיפור אחר. יש לה 13 מבטאים שונים. היא יכולה לדבר על החלק הזה יותר טוב ממני, אבל היא תמיד כל כך צנועה לגבי זה".
שיתוף הפעולה בין רוזנפלדט (54) לשחקנית זוכת האוסקר נוצר בכלל ביוזמתה. השניים הכירו כמה שנים טובות לפני "מניפסטו", דרך חבר משותף. היא הכירה כמה מעבודות הווידאו של רוזנפלדט, שמתמחה ביצירות קולנועיות מאוד, ואמרה כי היא תשמח לקחת חלק בפרויקט עתידי כזה. הרעיון ל"מניפסטו" התחיל לבעבע בו עם דמותה של בלאנשט כבר במוחו.
מה הפך אותה לאדם הנכון למימוש הפרויקט הזה, מבחינתך?
"קודם כל, מכיוון שנפגשנו דרך חבר משותף, אני יודע שהיא מאוד אוהבת אמנות ומתעניינת בה. היא אוספת יצירות, היא חברה של הרבה אנשים מהעולם הזה, וכשחשבתי מה אפשר יהיה לעשות איתה, היה לי די ברור שזה יהיה קשור לאמנות גם מבחינת התוכן.
"אבל גם כשחקנית היא מיוחדת מאוד. היא נדיבה נורא, מאוד סקרנית וחקרנית, מה שלפעמים חסר לי בשחקנים שאני עובד איתם, גם אם הם טכנית מאוד טובים ויודעים לתרגם את הבקשות שלך. אבל הם מפסיקים לחקור ולבדוק ברגע שהם מתחילים ממש לשחק, ועם קייט נראה היה שהיא תמיד עובדת על הדמות ובודקת אותה ומתנסה איתה, גם תוך כדי ההופעה שלה. וזה מה שהופך אותה לכזו שחקנית מופלאה".
ואולם, הוא מתוודה, היו גם חששות וחסרונות בעבודה עם כוכבת הוליוודית בקליבר שלה. "לא בזמן העבודה עצמה", הוא מדגיש, "זה היה תענוג" – אבל כן במיזוג בין שחקנית מפורסמת כל כך לבין עולם האמנות הסנובי והמתנשא. "כשהיא אמרה לי, 'תגיד לי אם אתה רוצה לשתף איתי פעולה פעם', כמובן שמיד אמרתי 'בטח', אבל בראש שלי היה החלק שאמר 'היא כזו מדהימה, אבל...'. וה'אבל', שהגיע מיד, היה '...אבל אני אצטרך ללבוש מעיל עבה מהקור שינשב אליי מקהילת האמנות'. מהרגע הראשון יכולתי לראות שיהיו אלה שיגידו 'למה היית צריך לקחת כוכבת הוליוודית?', 'היא תאפיל על הפרויקט שלך', דברים כאלה. ולמרות שידעתי שזה יבוא, עדיין בחרתי ללכת על זה, כי היתרונות היו כל כך הרבה יותר גדולים.
"אני מבין שיש אנשים שיחשבו שהנוכחות שלה מאפילה על הטקסטים שבמוקד, אבל שני הדברים יכולים להתקיים במקביל – אפשר להתרשם מהאיכויות שלה, אבל גם לשכוח מזה ולהיטמע לחלוטין בדמויות שהיא מגלמת, כי היא מתרגמת אותן כל כך יפה".
מקהלה של דמויות ומניפסטים
וכך, כשנכנסים לחלל החשוך שבו מוצג "מניפסטו", פניה של בלאנשט – הגם שלא תמיד הם ניתנים לזיהוי – נשקפים אל הצופים מכל עבר. בליל של מלל מתערבב מכל כיוון, אך בעבודת סאונד מדוקדקת, כשעומדים מול כל מסך בנפרד, המילים שנאמרות ברורות מאוד. "אני בעד אמנות הזיעה שנוצרת בין רגליים משוכלות", היא אומרת כאם שמרנית הנושאת תפילה לפני ארוחת ערב בסרטון על פופ-ארט (בהשתתפות בעלה וילדיה האמיתיים); "דאדא הוא עדיין חרא", היא מטיחה בקהל האבלים בעת הלוויה בסרטון על הדאדא; "שום דבר אינו מקורי. גנוב מכל מקום שמהדהד כהשראה או מצית את הדמיון שלך", היא מנחה את תלמידי היסודי לקראת בוחן בסרט על מניפסטים קולנועיים.
"יש למניפסטים אנרגיה מרתקת", מסביר רוזנפלדט את משיכתו לנושא. "הם תמיד מנסים להיפרד מהעבר, אבל הם לא מאוד מתעניינים בעתיד – הם מאוד ממוקדים בעכשיו, בהווה, ועל זה הם מדברים. הכרתי חלק מהם בתקופת הלימודים שלי, וכשהתחלתי לקרוא אותם שוב עניין אותי הפוטנציאל האנרגטי שיש בהם, כמו גם מה שהם עשו לי כשקראתי אותם – ומה שהם עושים לקהל עכשיו. חשבתי שיהיה מעניין לבדוק באיזו רמה לטקסטים האלה עוד יש משמעות ואם הם עדיין נושאים בחובם 'מתכונים' שאפשר להשתמש בהם בימינו.
"מבחינת תוכן, הרבה מהם התבררו ככושלים, אפילו אבסורדיים ומשונים, אבל אני חושב שהם עדיין מלמדים אותנו על זמננו. גם אם לא מסכימים ומזדהים עם כל מה שנאמר שם, וגם אם הכישלון של חלקם בולט במיוחד בפרספקטיבה עכשווית, זה לא מאוד משנה כי לכל אחד מהם יש הקריאה הזו לכל צופה או מאזין, 'אתה יכול להוביל את השינוי, לגייס את החברה'. כולם מאוד מאמינים בכוח שלהם, או של היחיד, להוביל לשינוי חברתי ואינדווידואלי. זה קצת פנטזיונרי אולי, אבל אני עדיין מאוד מאמין באנרגיה הזו".
האיתור, הבחירה והחיבור של הטקסטים השונים לקח לרוזפלדט כמעט חצי שנה, ובמקביל החל לעבוד מול בלאנשט על רשימת דמויות. "יש כל כך הרבה סיטואציות שבהן אדם משוחח עם עצמו, או נמצא במצב שהוא נושא מונולוג, או פונה לקהל קשוב. בשלב מסויים היו לי 50 דמויות ברשימה. ואז יחד עם קייט צמצמנו אותה", הוא מספר. בחלק מהסרטים הטקסטים מרגישים מנוגדים לחלוטין לסיטואציה עד כדי אבסורד (כמו האם שמנבלת את הפה כחלק מברכה לפני הסעודה בסרטון על הפופ-ארט), בחלק מהמקרים הוא ניסה לשלב את המניפסטים – שנכתבו במאה שעברה – בסיטואציות עכשוויות, ובמקרים אחרים יצר ניגוד רעיוני בין האידיאולוגיה שמתוארת בטקסטים למציאות. מלבד הפרולוג, הסרטונים כולם זהים באורכם, ובשלב מסוים, לקראת הסוף, אף מסתנכרנים: הדמות של בלאנשט מישירה מבט למצלמה, ומתחילה לדבר בטון מתכתי המשתנה מסרט לסרט, כך שנוצרת כמו מקהלה הרמונית טורדת שלווה.
"רציתי לשנות את הנימה של רוב המניפסטים", הוא מסביר. "אם קוראים את הטקסטים המקוריים, נוטים לראות בהם מעין הכרזות בומבסטיות ומלאות כעס ועוצמה. אנחנו סטינו מהקו הזה. אני לא קורא אותם כטקסטים עתירי ביטחון ועוצמה אלא להפך. אני רואה בהם טקסטים שמלאים בחוסר ביטחון של דור צעיר. כשאתה חסר ביטחון בגיל הזה, כמו שכולנו זוכרים מעצמנו, אתה צועק חזק יותר, מעמיד פנים שאתה מאוד משוכנע בכל מה שאתה אומר, אבל למעשה זה סימן לחוסר ביטחון ופגיעות משמעותיים. אז כדי לשקף גם את הקריאה שלי של הטקסטים, עם הפגיעות שבה והשבריריות שלה, הפכנו אותם למונולוגים פנימיים. וכשפתאום סופגים אותם כך, הם נהיים ניתוח רגיש יותר ויפה יותר של התקופה, לא רק משהו אגרסיבי וזועם שדורש התנתקות או השתנות".
"גם ציור מופשט יכול להיות פוליטי"
רוזפלדט נולד במינכן ובהכשרתו הוא אדריכל. לעולם האמנות הגיע די במקרה, לפני כמעט כ-25 שנה. הוא מתמחה בעבודות וידאו אותן הוא מכנה "מיצבים קולנועיים" – כיוון שהן ניזונות מעולם הקולנוע, הן בתוכן והן בשיטת העשייה והטכנולוגיה שלהן. "לעתים קרובות שואלים אותי מתי אעשה סרט משלי, אבל אני עדיין מרגיש שיש לי הרבה לחקור בעולם האמנות. אם אמצא משהו שלדעתי ידרוש את הפורמט של 90 דקות לינאריות, אלך על זה. בסופו של דבר זו אותה עבודה שאני עושה גם היום, אותן טכניקות ומכשור, רק בקונטקסט אחר. מה שכן יכול לעניין אותי בפורמט של 90 דקות זה האלמנט הנרטיבי, וגם הקהל, שהוא אחר לחלוטין".
"מניפסטו" צולם בסוף 2014, הוצג לראשונה ב-2015, בברלין ובאוסטרליה, וזכה להצלחה אדירה. בהמשך, לקראת פסטיבל סאנדנס, אף עובד לגרסה קולנועית 'שגרתית' יותר – הסרטונים חוברו ונערכו יחדיו לסרט באורך 90 דקות. מאז, העבודה מסתובבת בעולם בשתי גרסאותיה. זו הפעם הראשונה שבה המיצב מרובה הערוצים מציג בארץ, אך הסרט הוקרן בעבר – בין היתר בפסטיבל ירושלים. רוזפלדט עצמו ביקר בישראל פעמים רבות בעבר, לראשונה כתייר לפני 25 שנה.
אתה תופס את העבודות שלך כפוליטיות? כי נדמה שיש בהן פן אקטואלי וביקורתי סמוי, אבל הן לא פוליטיות במובהק.
"תלוי איך מדמיינים משהו פוליטי במובהק. אני אדם מאוד פוליטי, זה מעסיק אותי ואני חושב על זה הרבה, חשוב לי להיות מעורב במה שקורה. השאלה שלך נעוצה בזה שהרבה יצירות פוליטיות נראות כמו עיתונות, תיעוד ישיר, הפצת מידע. האמן מתנהג כמו עיתונאי, אבל העיתונאים עושים את זה יותר טוב. עבורי אמנות פוליטית היא יותר מלתת דימויים ישירים של פליטים בסירה. גם ציור מופשט יכול להיות פוליטי מאוד. המהות של 'מניפסטו' היא לא התוכן של כל סרטון או טקסט, אלא החוויה מהיצירה, ההזמנה של הצופה לראות את עצמו או עצמה כיישות פוליטית וכך, באופן עקיף, גם לקחת חלק פעיל בפוליטיקה. מחשבה פוליטית היא מחשבה ביקורתית. פוליטיקה היא לא רק תוכן, היא צורת התנהלות והתנהגות בעולם. אחת הבעיות הגדולות עם הפופוליסטים ששולטים היום היא שהם לא באמת פוליטיים. הם חושבים שהם פוליטיים אבל הם לא".
לפנייה לכתב/ת 
.jpg "©JulianRosefeldt")
