כוכב הרשת והפעיל החברתי סמיון גרפמן זוכר את היום הראשון שלו בכלא במדינת ניו-יורק. לשם נשלח לאחר שהורשע ב-2009 במעורבות ברשת הלבנת הון, בהונאת ביטוח והעלמת מס של מיליוני דולרים. השופט גזר עליו שנת מאסר כשהוא משאיר מאחוריו נכסים בשווי מיליוני דולרים שאותם הרוויח בזמן קצר מאז היגר לתפוח הגדול.
"נכנסתי לחדר עם שתי מיטות. מולי אסיר שיושב כבר 22 שנה לאחר שנשפט פעמיים למאסר עולם. הסתכל עליי כאילו נפלתי מהחלל. באותו לילה הזמנתי לו שעון חדש, נעליים. שמתי אלף דולר בחשבון שלו והזמנתי לו המון אוכל. הוא הפך לשומר הראש שלי".
סמיון גרפמן מדבר על הכול
נשמע שעברת קורס הכנה.
"בחמש השנים מהרגע שה-FBI זימן אותי לחקירה עד הכניסה לכלא ראיתי כל סרט על כלא, קראתי ספרים על אסירים. חמש שנים הקפדתי לשחק פוקר כל יום".
כמה שעות מאוחר יותר, התחיל לממש את ההשקעה. "בלילה הראשון מצאתי את עצמי בשולחן ליד חמישה אנשים הכי חזקים בכלא ששיחקו קלפים. בהם האימאם, מנהיג האיטלקים, ראש הפנתרים השחורים, בחור שאחראי על הברחת הסמים לכלא ועוד איזה קרימינל. הם אמרו, 'אתה יודע שאתה מת בסוף היום אם אתה לא משלם'".
הישרדות VIP?
"בסוף הערב לקחתי את כל השולחן. פתאום הסתכלתי על אחד מהם, הר אדם, שלידו פתקים של בקשות אסירים, סיגריות ובולים. הבנתי שאני לא מתעורר חי מחר בבוקר. בכלא שני דברים אתה לא יכול: להפסיד או להרוויח".
נשמע כמו סצנה מסרט.
"הרבה יותר גרוע. אז אמרתי, 'חבר'ה, אני מבין שאתם לא מאורגנים. 25 אחוז מהכסף שהרווחתי יהפוך לבנק המשותף שלנו. היתר תחלקו שווה בשווה בלעדיי. הבנק ייתן הלוואות, יסגור פינות ונפריש לו כל שבוע חלק מהרווחים".
וזה עבד?
"בבוקר בא אליי האימאם הראשי ואמר, 'סמיון, עשית עלינו רושם, לא הכרנו איש לבן עם כאלו ביצים. היום בערב, 1,800 אנשים בחצר, ואתה מתאסלם מולם. זה כבוד גדול עבורנו'. אמרתי, 'אין בעיה. הוא הלך והגיע האיטלקי ואמר, 'סמיון, אני אח שלך. פתאום כולם חברים, אבל מחר הם ידקרו אותך אם לא תעשה מה שיגידו לך'".
מה עושים?
"לאימאם אתה לא יכול להגיד לא, אחרת אתה מת. בערב יצאתי לחצר וראיתי אותו מסתובב עם שני אנשים. אמרתי לו, 'אני חייב לשתף אותך, אני יהודי. ויהודים ומוסלמים זה אחים, משפחה. בנים לאותו אבא. אבל אם ניתן חיבוק ונשיקה מול כולם, נראה את הכוח של היהדות והאיסלאם'".
12 צפייה בגלריה
סמיון עם החברים מהכלא. פוקר מול האימאם ומבריח הסמים הראשי
(צילום: באדיבות סמיון גרפמן)
איך הגיב הבוס?
"הוא משך אותי, חיבק ונישק אותי בשפתיים. אמר, 'אתה אח שלי ומבחינתי אתה מוסלמי'. אמרתי לו, 'אתה אח שלי ומבחינתי אתה יהודי'".
בקיצור, שרדת כדי לספר.
"בכלא הקיפו אותי ארבעה שומרי ראש, אני הבנק! גם כמעט לא יצאתי לחצר, שם מתרחשות הרבה דקירות. כשהשתחררתי יצאתי מהבניין הגבוה, בכל החלונות הופיעו מאות אסירים והתחילו לצעוק, 'רא־שה, רא־שה', 1,800 אסירים שקוראים בשם החיבה שלי בכלא. זה היה מרגש".
קשה לדמיין מעבר גדול יותר ממשבצת נוכל מורשע שגורש מארה"ב, ללוחם צדק וזכויות אדם. אבל לגרפמן, מכוכבי הרשת הבולטים בישראל, שמחזיק כ-200 אלף עוקבים בפייסבוק, ובדף שלו מבקרים למעלה משני מיליון גולשים בחודש - זה הכי טבעי.
"כשאתה מגיע לבית חולים כדי שהרופא ירפא אותך, הפעולה כרוכה בכאב. החיים שלי עשו לי הרבה כאבים, אבל למדתי מקצוע", הוא מסביר. "לא משנה לאן אני נכנס - לעסק, למשרד ממשלתי - אני כמו סורק מגנטי, רואה איפה גונבים, איפה עושים קומבינה ומה מזויף. אני משתמש בידע הזה היום לעזור לאנשים ולתקן את ישראל. בזמן האחרון אנשים אומרים, 'טפו על המדינה שלנו'. זה גועל נפש".
משהו בכריזמה, בראש הערמומי והאנליטי שחושב אחרת, בעיניים הנוצצות, בקסם הלא-מוסבר - תכונות שבוודאי עזרו לו לשרוד בכלא - מהדהדות בסרטונים הוויראליים שלו שזוכים לעשרות אלפי שיתופים. שימוש בשפה בוטה, שילוב מטבעות לשון ("שבע שקל, בלאט!") ובעיקר אובססיה למאבקים חברתיים וצרכניים מול מפלצת הביורוקרטיה הישראלית, משכו גם את גיא לרר ו"הצינור" ברשת 13 שהעניק לו פינה קבועה בתוכנית. החודש גרפמן גם עלה על הרדאר של יוצרי "ארץ נהדרת" ודמותו כיכבה בפאנל ("לינק בביו") לאחר שהודיע כי הקים מפלגה בשם "ביטחון חברתי" שתתמודד בבחירות הקרובות.
מצד אחד הוא מספר סיפורים שאם הייתי מנסה למכור לנטפליקס, הייתי מואשם בחוסר אמינות. מצד שני הוא מאוד עקבי. מוכן גם לרדת לפרטי פרטים של הונאות מס, עד שאתה מרגיש קצת מבולבל ומותש. כך או כך, אין הרבה טיפוסים כמוהו, והוא כובש מהשנייה הראשונה.
אתה לא מתחרט על כל המעללים שלך? זה בטח לא תורם לתדמית שלך כאיש ציבור.
"כל עוד אתה בחיים, אל תתחרט על שום דבר. אלו היו זמנים יפים מאוד. מה ששינה אותי היה הכלא. מבין 1,800 אסירים אני הייתי עם חיוך אמיתי. יכולתי לברוח בכל דקה שרציתי. איך? נזכרתי בחיים לפני הכלא. למשל, המסיבות באחוזה של יו הפנר בקליפורניה, שם ביקרתי במשך שנתיים לאחר החקירות והגירושים. כל שישי-שבת הייתי מנסה לברוח אליו. אתה משלם כמה אלפי דולרים ונכנס למסיבה פרטית שיש בה 30-40 מוזמנים. אתה יכול לקנות מינוי שנתי בגובה 150 אלף דולר. אין משהו שלא קורה שם, אבל בקטע טוב".
שתף.
"הכל דיסקרטי, אתה מפקיד טלפונים. אין צלם שמצלם אותך. חותם מול עורך דין על סודיות. בהסכם המשפטי כתוב שבמקרה שאתה תפגע בפרטיות של מישהו, אתה מחויב לשלם על הנזק שייגרם לו. פוגש שם כוכבי היפ-הופ, שחקנים בסדר גודל של דיקפריו. איפה הם יכולים כבר לצאת ולהכיר אנשים אחרים. סמים לא היו שפוכים על השולחן, אולי היה חדר שסגרו בו את הדלת".
סקס?
"בוא נעזוב את זה".
נו.
"אתה פוגש את הבחורות הכי יפות בעולם. בחורה שאתה רואה על שער מגזין, פתאום יושבת לידך. גם הן באו להכיר אנשים. אולי תמצא כאן מישהו שהיא תצא איתו ותתחתן. היא לא תלך לדייט בקניון".
פגשת את הפנר?
"בטח, בן-אדם זהב. מדהים, גאון. בנה אימפריה. הרבה חושבים שהבחורות איתו בגלל הכסף. זה נכון. אבל לפני כסף, הן אוהבות אותו. צר לי שהוא מת. הוא נתן כרטיס כניסה להמון אנשים. חברות שעושות היום מיליארדים התחילו מרעיונות שהוא חילק במפגשים האלו. והוא לא רצה שותפות או קרדיט".
גרפמן (43) נולד באוקראינה. בן יחיד לאב מהנדס ומנהל מפעל לייצור נעליים ואם סטודנטית לרפואה שהפסיקה את לימודיה ועברה לעבוד איתו במפעל. "המפעל הכי גדול בעיר, לפני כן סבא שלי עמד בראשו. כשהוא נפטר, העמידו את הארון שלו בבית העירייה במשך שלושה ימים וכל העיר באה להיפרד ממנו". לאחר שהוריו התגרשו הוא גר עם אמו ונאלץ להתמודד עם גילויי אנטישמיות. "מגיל עשר הייתי מקבל מכות רצח בבית הספר. קראו לי 'ז'יד'. אמא אמרה, 'אל תכעס עליהם, זה מודעות שהם מביאים מהבית'".
מה עשית?
"הלכתי ללמוד קראטה. ובגיל 14 כבר נתתי מכות בחזרה".
כשהיה בן 15 עלה עם אמו וסבתו לישראל. השלושה התגוררו בבת-ים. "הארדקור. היינו חבורות קטנות של רוסים, יושבים בפארקים ומקבלים מכות. מזלזלים בבנות שלנו, מקללים אותן. הערות גזעניות. לא הבנתי מה קורה פה. נרשמתי ללימודי אגרוף תאילנדי והצטיינתי".
כדי לעזור בפרנסת הבית נעדר מבית הספר ועבד כ-18 שעות ביום בסופרמרקט, מבלי לחשוף את גילו האמיתי. "הבחורים הרוסים הגדולים ראו שאני מרים שקי ענק והרגליים שלי לא עומדות במשקל, ועזרו לי בסתר להרים את השק מאחור. הייתי לוקח שקית שוקו ופיתה ומחביא בכיס כדי לאכול. כשעלו על הגיל האמיתי שלי, הפסיקו להעסיק אותי".
ומה עם בית ספר?
"בתיכון הראשון אמרו שאני דפוק והעיפו אותי, ושום בית ספר לא רצה לקחת אותי. לבסוף נרשמתי ללימודי טכנאות שיניים באורט".
בצבא שירת כנהג תובלה ("הגעתי עד גיבוש טיס, אבל אמרו הסיווג שלך נמוך"). ערב אחד יישאר חרות אצלו בזיכרון. "פתאום בטלוויזיה אמרו שראש הממשלה נורה. קיבלתי שוק. מאוד אהבתי את רבין. אישיות, מנהיג, אבא. יצאתי לחצר וראיתי חצי מהבסיס רוקד ואומר, 'יש! הנאצי מת, ההיטלר מת'. אמרתי, אני לא מאמין שזה העם שלי. הזדעזעתי. זה העם הנבחר שאמא שלי סיפרה עליו. אמרתי שברגע שאני יוצא מהצבא, אני אעזוב את המדינה".
וסמיון אמר ועשה. "אבא שלי היגר לארה"ב עם אשתו החדשה לאחר שהמאפיה באוקראינה השתלטה על מפעלים. חצי מהחברים שלו או נרצחו או נעלמו". אבל מכשול אחד עמד בדרך לאמריקה. "חודש לפני שטסתי לישראל ב-90', באתי אליו ואמרתי, 'אבא, אנחנו עולים לישראל, תן לנו קצת כסף, 500 אלף דולר לקנות דירה בישראל'. הוא אמר, 'לך לחברים של אמא שלך, הם יקנו לכם דירה'. יצאתי מהמשרד שלו, מצאתי מוט ענק, ונתתי לו מכה בראש. שברתי לו את המשקפיים ואת האף".
השתגעת? כמעט הרגת את אבא שלך.
"לנו לא היה כסף, והוא היה אחד העשירים בעיר. אז בשבילו לתת 500 אלף דולר היה כמו שאני אתן היום 20 שקל".
אז איך פתאום מצאת את עצמך נוסע אליו אחרי הצבא?
"דודה שלי דיברה איתי וסיפרה שאבא הולך למות, היא אמרה, 'הוא מאוד חולה. זה לא אותו אדם שהכרת. תתפייסו. שמונה שנים לא דיברתם'. התקשרתי ואמרתי, 'אבא, אני רוצה לבוא אליך'. הוא בכה, אני בכיתי. יומיים לאחר מכן טסתי. מולי עמד בן-אדם שבשמונה שנים הזדקן ב-50 שנה. הוא סיפר שהוא ברח עם אשתו החדשה והילדה שלהם מאוקראינה, ומתוך כל עשרות המיליונים הצליח לקחת איתו רק 200 אלף דולר, והשקיע במפעל קטן לטקסטיל. למחרת בבוקר כבר התחלתי לעבוד כפועל ניקיון במפעל".
לא בדיוק החלום האמריקאי הגדול שלך.
"אבא ואמא שלי לימדו אותי שאם אתה רוצה להיות מנהל של עסק, אתה צריך לדעת את כל התפקידים. הבעיה הייתה אשתו של אבא שלי. בחורה זהב, אבל אנחנו כמעט באותו גיל. ואני ישראלי, חייל משוחרר, עם ניסיון חיים. יום אחד חזרתי הביתה, קור רצח, והיא כתבה מכתב על השולחן לאבא שאנחנו לא מסתדרים. תפסתי קריזה, לקחתי את התיק הקטן שלי ויצאתי משם בלי דולר בכיס.
"ישנתי שבוע בתחנת האוטובוס המרכזית של העיר. יצרתי קשר עם דודה שלי, שלחה אותי למשפחה בברוקלין. הם חיברו אותי למפעל שייצר חולצות לרשת וולמארט. התחלתי לעבוד בניקיון והתקדמתי לניהול. כשהם החליטו לפרוש קניתי את המפעל בתשלומים ב-150 אלף דולר. ביום הראשון העמדתי את 60 העובדים בשורה, ואמרתי, 'אתה מפוטר, אתה מפוטר'. 20 אנשים הלכו הביתה. שילמתי לפי תפוקה, והשכר שלהם קפץ. לאחר חצי שנה שכרתי כבר שלוש קומות, והעסקתי 200 עובדים. מ־20 אלף חולצות בשבוע ייצרתי 400 אלף", הוא מספר.
גרפמן, בחור רעב, עם חושים חדים, כבר הבנתם - לא עצר שם. התחנה הבאה: ציוד רפואי. מה שהתחיל כיוזמה מעניינת, נגמר במעצר. וככה הסיפור הזה התחיל: "הבנתי שזה שוק עם ביקוש מטורף: חגורת גב שעלות הייצור שלה כמה דולרים נמכרת ב-500 דולר, במימון חברת הביטוח הרפואי. אז השקעתי בפתיחת מכון להשכרת ציוד רפואי, אבל לא הבנתי למה אף אחד לא בא אליי. שכרתי חוקרים פרטיים. לאחר חודש הבנתי שזה קומבינה אחת גדולה".
כלומר?
"כולם משלמים מתחת לשולחן. רופאים שולחים אליך לקוחות ואתה מתחלק איתם חצי וחצי מתשלומים שהביטוח הרפואי מכסה עבור הציוד הרפואי. במקום לעבוד רק עם רופא אחד או שניים, פניתי להרבה רופאים. לא המצאתי כלום! הייתה לי מטרה למכור ולהשכיר ל-100 חולים בחודש ציוד רפואי, שעל כל אחד אתה מקבל מהביטוח הרפואי 1,700-2,000 דולר. 200 אלף דולר בחודש עם הוצאות אפסיות, משרד קטן ומזכירה. הציוד עלה אחוז אחד מכלל הרווחים! אחרי חצי שנה מכרתי 6,000 ערכות ציוד. בלעתי את כל הרופאים. הפכתי ליצרן ולמוכר הציוד הרפואי הגדול בניו-יורק.
"לא יכולתי לעמוד בביקוש וחיפשתי אפיקים נוספים. במפעל למטוסים ברוסיה ייצרו לי חגורות אורתופדיות. התחלתי לקנות ציוד רפואי מהסינים, כמו כיסאות גלגלים. אז הם עבדו רק במזומן, בלי צ'קים או העברות בנקאיות. הייתי חייב להפוך את הצ'קים למזומן, וגם לא לשלם מסים, כי זה לא משתלם".
נשמע קרימינלי ברמות.
"לסינים העברנו מזוודות עם כסף. הייתי צריך לאפסן את המזומנים בכמה דירות שונות. אפילו מתחת לרצפה. היו תקופה שנאלצנו לשכור שבע דירות בניו-יורק, רק בשביל לפזר את המזוודות. אתה לא רוצה עשרה מיליון בבית אחד".
לא פחדת?
"כשאתה בן 25 ועושה כמה מיליוני דולרים בשבוע, והכל במזומן, אתה חושב שתפסת את אלוהים בביצים. אתה יוצר מציאות. כל שבוע שילמתי למשטרה, לאיטלקים מהמאפיה ולאיגוד העובדים. דאגתי שהם ישתקו. אף אחד מהעובדים שלי לא היה חוקי. כל המערכת מושחתת ואתה חייב לשמן אותה. אם אתה משלם למשטרה, למה הם יבואו אליי?"
אבל יום אחד, כאמור, החגיגה נגמרה. "ב-2005 ה-FBI דפקו לי בדלת. הסתבר שהם ניהלו חקירה סמויה עליי במשך שנה, אפילו שתלו עשרה אחוז מהעובדים. נתנו לי ספר עם 500 עמודים ואמרו, 'תקרא עם העורך דין שלך. שיהיה לך זמן מחר תרים אלינו טלפון'".
עם תיק כזה של הונאת מס מטורפת יכלו לתפור אותך לעשרות שנים בכלא. מחשבות על בריחה, התאבדות?
"אני לא אחד שרוצה לברוח ולגור בצל, בפחד. בפגישה הם היו קשוחים, אמרו, 'נדרוש 100 שנים בכלא'. אמרתי, 'תתנו מה שאתם רוצים, אני פה'. ואז הם אמרו, 'קח מכשירי ציתות ותפליל אנשים - משטרה, איטלקים'. אמרתי, 'אני לא מוכן שיהרגו אותי'. הסכמתי רק לספר איך המערכת עובדת בלי לחשוף שמות. למחרת הם עצרו עשרה אנשים קרובים אליי, אף אחד לא דיבר".
ואז, אצל סמיון כמו אצל סמיון, התחולל טוויסט בעלילה. "נכנס למשרד החקירות בחור יפה עם חליפת ארמני ושעון רולקס. לי יש שעון רולקס ב-30 אלף דולר, לו ב-60 אלף. משובץ ביהלומים נוספים. אמר, 'אני מפירמת עורכי דין, שמייצגת את אחת מחברות הביטוח הגדולות באמריקה. אם אתה תעזור לנו למנוע את הפשעים האלו, עשרות המיליונים שהם רוצים ממך - אנחנו נשלם'. לי היו אז 20 מיליון, והמדינה דרשה הרבה יותר. הסכמתי, אבל בתנאי שלאחר שישלמו לי את החוב אקבל עשרה אחוזים מהסכום שייחסך להם מדי שנה בזכותי. הסכימו, חתמנו הסכם סודי והתחלתי לעבוד איתם. הם הקימו במנהטן מחלקה גדולה עם חוקרים. הייתי מגיע לשם מדי כמה שבועות, נתנו לי גישה לבתי חולים, רופאים, דוחות. הייתי חושף את השיטה והם היו בודקים".
איך הם מעסיקים נוכל בחברה חוקית?
"אז לפי החוק האמריקאי היה מותר להעסיק עבריינים לשעבר כדי להילחם בפשעים. הממסד לא הבין איך עובדת המערכת הקרימינלית. כדי להילחם בדראג-דילרס אתה צריך לעבוד עם אקס דראג-דילרס. כמה חודשים לאחר שחתמנו על ההסכם, הדמוקרטים שינו את החוק. אם היו עוצרים אותי מאוחר יותר, הייתי יושב כל החיים בכלא והם היו מפסידים מיליארדים".
לאחר ארבע שנים של עבודה משותפת שבהן מילא את חלקו בהסכם, והחברה שילמה את הקנס למדינה - שוב קרס העולם. "התהפכו עליי. אמרו, 'התרומה שלך נגמרה, אנחנו מחזירים אותך לבית המשפט'. התובעת אמרה לשופט, 'אני מבקשת עשר שנות מאסר. השופט הסתובב אליי ואמר, 'הידיים שלי קשורות, אני חייב לשים אותך בכלא לשנה, מתי אתה רוצה להתחיל את תקופת המאסר שלך?' אמרתי, 'היום!'. חמש שנים עברו מתחילת הסיפור הזה, הכל התפרק, רוצה לסיים את הגיהינום. מצצו לי את החיים, לקחו ממני את כל הכסף - לא יכול יותר'".
כעבור חודש הוא נכנס לכלא, הגיש בקשה לשחרור מוקדם ונענה. "בפועל לא שיחררו אותי עד היום האחרון, מערכת מושחתת. לפי החוק האמריקאי, אם אתה יושב שנה בכלא, הגרין-קארד שלך מת. גם החמצתי את ההלוויה של סבתא שלי".
החקירה פירקה גם את משפחתו. בשנת 2001 הוא התחתן עם אנה, אמריקאית, וביחד גידלו את בתה ועוד שני ילדים משותפים. "תמיד הייתה לי משיכה לנשים אפרו-אמריקאיות", הוא מספר, "כשהתחלתי לעבוד במפעל באתי בשש בבוקר והלכתי ב-12 בלילה. שמונה חודשים לא היו לי יחסי מין, אפילו לא עם עצמי. אחר כך יצאתי עם קרלטה, בחורה אפרו-אמריקאית, מלצרית בת 18 שהתחילה איתי. שבועיים לא ממש ניסיתי להוביל שיהיה לנו סקס, אחרי הרבה זמן בלי יחסים אתה לא יודע איך להתנהג.
"ערב אחד היא שתתה, ואני אחד שעד גיל 40 כמעט לא שתה אלכוהול, ופתאום הכל זורם. אבל החבר הקטן שלי לא שיתף פעולה. דופק על הדלת וכתוב 'סגור, תבוא שנה הבאה'. היא אמרה, 'אני נותנת ואתה לא לוקח?' נפגעתי, התחלתי לבכות. אמרתי, 'את לא יודעת איזה רגשות יש לי כלפייך'. התלבשתי ועזבתי. באותו ערב טסתי לפנסילבניה לאסוף צ'ק של 150 אלף דולר. משם לטוס חזרה לניו־יורק, לבוא ליהודי אחד שיפרוט לי למזומן עם עמלה של 3.25 אחוז. כסף ששימש למשכורות של כל העובדים. חוזר, והיא עומדת מחוץ לדלת עם זר ענק של רוזס וצ'יז קייק. באותו הלילה החבר שלי עבד כמו שצריך.
"אבל לאחר כמה שבועות הרגשתי שאני לא שולט בעצמי, האהבה אליה השתלטה עליי. אהבה חונקת. כשקרלטה ואני חזרנו מחופשה, התקשרתי אליה ואמרתי, 'הזנחתי עבודה, בואי ננסה לקחת הפסקה של חודש'. מאז לא ראיתי אותה בחיים".
ואז באה אנה. אפרו-אמריקאית, אם חד-הורית לילדה בת שנתיים. "היא הציעה שניפגש בבית קפה, וזה קרה. שלושה חודשים לאחר שהכרנו, מגדלי התאומים קרסו. הבנתי שכמה כסף שאני לא עושה, העולם הולך להתמוטט. התקשרתי לאנה ואמרתי, 'נשארו עוד חמש שנים עד סוף העולם, בואי נתחתן, נעשה ילדים, לסחוט את החיים'. היא הסכימה. נולדה לנו מאיה. נכנסה להיריון שוב אבל הוא נכשל והיא הפילה בחודש החמישי".
סמיון ואנה חיו את החיים. הרבה כסף, הוא מספר, דירות מפוארות בניו-יורק ובמיאמי, אירוח של עשרות חברים בסופי שבוע בבתי נופש בהרים, צי של יגואר, מרצדס וצוות של מטפלות, מבשלות ועובדים. זה היה נוח, אבל הקשר היה סוער.
"אנה היא ביסקסואל. אהבה בנות. זה לא הפריע לי, עד שהיא התחילה להביא בנות הביתה שגרו פה. זה פגע בתחושה המשפחתית. לאחר שנולד הילד השני שלנו, ניקולאי, היא התאהבה בבחורה בת 17, ששטפה לה את המוח שהיא לא צריכה אותי כדי להגשים את החלומות שלה להיות זמרת. ב-2005, עם תחילת החקירות, חזרנו מהבית שלנו בהרים והיא אמרה, 'אני רוצה להתגרש'. אמרה, 'אם לא תצא מהבית, לא יודעת מה אעשה'. משהו נדפק במוח. עזבתי. לא היה עם מי לדבר".
משם זה הלך והידרדר. אחרי השחרור מהכלא, סמיון חזר לישראל וניסה לחשב מסלול מחדש. "רציתי לגור בסין. מנסה ללמוד סינית, אבל לא הולך. הבנתי שאי-אפשר לקבל אזרחות, גם אם אתחתן עם סינית". מרושש לחלוטין קיבל הצעה מחבריו לעבור למוסקבה ונכנס לעסקי יבוא טלפונים סלולריים. הם סידרו לו דירה ורכב. ושם נחתה עליו מכה נוספת כשאשתו לשעבר ביקשה משמורת מלאה, ושינתק כל קשר מהילדים. "לאחר הגירושים היא קיבלה הרבה כסף, אבל תוך שנתיים ביזבזה הכל. היא פגשה גבר ולאחר שנה החליטו להתחתן. בסדר גמור! אבל אז ביקשו ממני שאצא מהחיים של הילדים. היא הגישה ניירת. לא חייתי בארה"ב, ישבתי בכלא. שינו להם את שמות המשפחה. הייתי בשוק".
לא הצלחת לשכנע אותם?
"יכולתי לעצור את זה, לא בצורה חוקית. יש לי עדיין חברים בארה"ב. אבל אמרתי, זאת אמא של הילדים שלי. אם היא קיבלה החלטה כל כך קשה לפגוע ביד שהאכילה אותה עד היום, אולי היא רואה משהו שאני לא רואה. אולי הגבר הזה מציל אותה. במשך כמה שנים לא ראיתי או דיברתי עם הילדים".
לפני כשנה התחולל הנס. בעקבות חידוש הקשר עם אשתו לשעבר, ביקש ממנה לשלוח את הילדים לביקור בארץ. לאחר שנים של סירוב הם התאחדו, כמובן מול המצלמות. לפני כמה חודשים פגש אותם שוב בוונציה. לחבורה הצטרפו אנה, אמו, חברו הקרוב היוטיובר דניס צ'רקוב (השניים גם צילמו עשרות סרטונים משותפים), וגם בת זוגו החדשה, אירה ובתה בת ה-16. "כל יום שאני מתעורר, אני מאוהב בה יותר. פעם ראשונה מאז הגירושים אני אומר לעצמי, 'יש מצב שאתחתן'".
יום שישי, קניון האופנה של גינדי בתל-אביב. מדי כמה דקות נעצרות נערות ומבקשות סלפי עם גרפמן. פתאום טלפון מתחנת רדיו שהוא אפילו לא זוכר את שמה. הוא מסביר מדוע הוא לא בוחל בקללות וגידופים בסרטונים. כי בעולם של סמיון הפוליטיקאים הם "חולדות", בנט "באגס באני", ואת התקשורת שחושפת בפני הילדים את פרשת הקוק של יובל המבולבל הוא רוצה למחוק. "פושקין כתב שקללות מאפשרות לעם הפשוט להחליף את הסכינים והמקלות במילים. בעיניו, זה הדבר התרבותי הכי הגדול שיכול לקרות לציוויליזציה. ברגע שהאדם המציא את הקללה הראשונה, הוא הניח את הנשק על האדמה".
השידור נמשך, והוא יורה ללא פחד. "לאחים עופר, הבעלים של מפעלי בזן יש מפעלים דומים באירופה, אבל הם מנהלים אותם בצורה שונה לגמרי. האוויר לא משקר. זה מסריח. אז למה אתם מחרבנים בבית שלכם?"
משפחת עופר, בנק הפועלים, טייקוני התקשורת. אפילו עיתונאים נזהרים בלשונם כשהם מתבטאים על המושכים בחוטים.
"קל להשתיק אנשים שצריכים לחזור לעבודה ולפרנס את המשפחות. לי לא יכולים לסגור את הדלתות. אם מחר לא אצליח לפרנס את עצמי, יש חברים שיתרמו לי. יש קהילה גדולה סביבי".
ולחשוב שהכל התחיל במקרה. "יום אחד ב-2015 הלכתי ברחוב במוסקבה, צילמתי את עצמי מדבר על הקור ושלחתי סרטון לחברים בווטסאפ. אחרי יומיים אני מבין שהוא הפך לוויראלי. כל החבר'ה שלי התאספו ואמרו לי במפגש, 'סמיון, תפסיק, אתה עושה בושות. ובטח אל תצלם את הפנים שלך'. הלכתי הביתה, קמתי בבוקר וצילמתי סרטון חדש".
למה זה היה לך כל כך חשוב?
"אלו סרטונים עם מוסר השכל. בכלא למדתי שיש לי כוח לשנות אנשים. פעמיים בשבוע הייתי מלמד אסירים מתמטיקה. לאחר חודשיים באו אליי שני חבר'ה כושים, שני מטר גובה, וגבעות של שרירים. אחד הסתכל עליי ובכה. אמר אני 17 שנה בכלא. לומד בגרות, ונכשל במתמטיקה. בזכותך עברתי את הבחינה האחרונה".
כששב לישראל, לא עזב את המצלמה. "נכנסתי לבנק, חיכיתי פאקינג שעה בתור והתחלתי לצלם, ושלחתי בווטסאפ לחבר". התוצאה: אחד מהסרטונים הקאלטיים שנוצרו כאן. שורה מייצגת: "אם בא אליכם מלאך של המוות ואתם רוצים למשוך את הזמן, קחו אותו לבנק הפועלים סניף 650 הוא יתאבד פה!"
כשהבין שכל סרטון שלו נצפה על ידי עשרות אלפי אנשים, וזוכה לאלפי שיתופים - פתח דף פייסבוק. אנשים שיתפו אותו בעוולות הממסד ובפשעי הביורוקרטיה.
המון אנשים מצלמים את עצמם, מה סוד הקסם שלך?
״לא יודע. 99 אחוז מהבעיות שאני פותר היום לאנשים, אני לא מצלם".
למשל?
"כתבה לי מישהי שהיא העבירה את הילדים שלה בית ספר, וביום הראשון ללימודים לא נתנו להם להיכנס - וחודש הם בבית. שלחתי ווטסאפ לראש העיר: 'זה סמיון, תחזור אליי בדחיפות'. חזר, ואמרתי לו, 'מה אלו השטויות האלו'. למחרת הילדים שלה היו בבית הספר".
מה מניע אותך?
"אני שואל למה במדינה שלנו הגענו למצב כמו הקומוניזם ברוסיה, שהביורוקרטיה שולטת. פה זה רוסיה! בשביל מה ברחנו משם. המדינה מושחתת מיסוד. זה מתחיל בחברי הכנסת ומסתיים בנהג המונית שאומר אם אשלם מסים לא אשרוד. ככה אתה מפיל מדינה".
גיא לרר סימן אותך כאחד המשפיעים ברשת הישראלית ונתן לך במה.
"עבורי הוא לעולם יהיה גיבור-על. הבאטמן שלי, הרובין הוד האמיתי. נתן לי חופש פעולה וכלים לנהל מאבק".
ומה אתה חושב על החיקוי ב'ארץ נהדרת'?
"אלופים, פשוט אלופים. ערן זרחוביץ עשה עבודה מעולה. בזכותו '7 שקל בלאט' הפך למותג. זה שלו, אני בכלל לא אמרתי את זה בסרטונים".
השבוע כבר העלה סמיון בחשבון האינסטגרם שטר של 7 שקלים עם תמונה בה הוא נראה מחזיק צייסר של וודקה. הצילום זכה לאלפי לייקים תוך שעות. בלאט.
ממה אתה מתקיים?
"אני עושה שני סרטוני פרסומות בחודש, שכל אחד מהם יכול להכניס לי בין 40 ל-100 אלף שקל בחודש. זו הפרנסה שלי היום".
עשית סרטון לגבינה של תנובה, החברה שהקפצת מחיר הקוטג' שלה הייתה אחד הקטליזטורים למחאה החברתית. התאגידים הגדולים הצליחו לקנות אותך?
"אני בחיים לא אעשה פרסום למוצר שאני לא מאמין או לא משתמש בו. את הגבינה הזאת של תנובה אני באמת מאוד אוהב".
אגב יוקר המחיה, טענות לשחיתות, כל זה קורה גם בזמן השלטון של נתניהו. זה לא מנע ממך להצטלם לסרטונים איתו.
"הצטלמנו לפני ראש השנה האזרחית. הוא מבחינתו קידם את עצמו כשהצטלם איתי. בשבילי היה חשוב להעביר מסר שזה לא סילבסטר, אלא נובי גוד. מבחינתי לקדם נושאים עקרוניים דרך צילום עם ראש הממשלה הנבחר - זה לגיטימי. עובדה: כולם אומרים נובי גוד. מושחת? את זה הפרקליטות תקבע".
עכשיו אתה רץ לבחירות, אתה באמת מאמין שתעבור את אחוז החסימה?
"אני עובר את אחוז החסימה בהליכה. תרשום: אקבל שבעה מנדטים. אין דבר שלקחתי לידיים ולא הצלחתי. עד סגירת הרשימות אני יושב בשקט, אחר כך אכנס באמא שלהם".
זה עדיין נראה מאבק ללא סיכוי.
"אתה רואה את המלחייה על השולחן? תיקח אותה הביתה. כדי שהכובע שתאכל בעוד חודשיים יהיה טעים".
פורסם לראשונה: 09:06, 17.02.19
