ג'וליה רוברטס: "אי אפשר לדעת אם 'אישה יפה' היה עובד היום"
30 שנה מאז שפרצה לחיינו, ג'וליה רוברטס מסתכלת אחורה על הקריירה שלה ולא מתחרטת על דבר. בריאיון לרגל סרטה החדש "בן חזר הביתה" היא מבקשת לא לשפוט את "אישה יפה" בראי של היום ומודה כי לפעמים העיסוק בתנועת MeToo מוגזם: "צריך להתמקד פחות בהבדלים בין גברים ונשים"
רוברטס, שפרצה אל חיינו כצעירה יפהפיה בת 21 ב"מיסטיק פיצה" (1988), כבשה את המסך ב"אישה יפה" (1990), עדכנה את עצמה כאישה בוגרת ומועצמת כיאה למילניום החדש ב"ארין ברוקוביץ'" (2000), והמשיכה לרגש גם בגרסה מרוככת ואימהית בדרמה המצליחה "פלא" (2017) ועכשיו גם בסרט "בן חזר הביתה", שיוצא לאקרנים השבוע. בסרט היא מגלמת את הולי, אימו של נער מכור לסמים (לוקאס הדג'ס), שחוזר הביתה במפתיע לתא המשפחתי המרוסק שהותיר מאחוריו. למרות החשדנות המתבקשת והספקות שמתעוררים בקרב בני המשפחה נוכח חזרתו, האם מרעיפה עליו חום, אהבה ומגננת יתר, שאמורים להרחיק אותו מהרואין ומאופיאטים נוספים, ולהשאיר אותו קרוב אליה. ובחיים.
"אני מנסה לא לשים את עצמי בנעליים הספציפיות של הדמות הזו, או להפוך את זה למשהו אישי", אומרת רוברטס בריאיון שהתקיים במסגרת פסטיבל טורונטו, ובו סיפרה על הצורך לקבוע חיץ בין חייה הפרטיים כאישה ואימא לילדים, לבין הדמות שלה בסרט. "בעבר עשיתי סרט שנקרא 'הסוד שבעיניים' שבו הבת של הדמות שלי נרצחה באכזריות. וההסכם שלי עם עצמי, כאימא לילדים קטנים, היה שטום הנקס לא יענוד את טבעת הנישואין שלו בסרט מכיוון שמדובר בחתונות שונות. אתה כורת הסכם עם עצמך שאתה לא מתחבר לזה כהורה. אתה כן מתחבר לזה בתור שחקן ויוצר ובהתאם למגוון הרגשות שלי כאימא, אבל לא בהתייחס לילדים שלי כי אז זה הופך למסובך ולא בטוח".
אחרי שנים רבות של כמה וכמה מערכות יחסים מוצלחות יותר או פחות, שכללו בין היתר נישואים קצרים לזמר הקאנטרי לייל לובט ואירוסין שבוטלו לקיפר סאת'רלנד, רוברטס הגיעה למנוחה ולנחלה בשנת 2000 לצדו של צלם הקולנוע דניאל מודר, אותו פגשה על הסט של הסרט "המקסיקני". השניים נישאו ב-2002 (מודר התגרש מאשתו הראשונה לרגל הזוגיות החדשה) ויש להם שלושה ילדים. אף שהיא מקפידה על תיחום ברור בין חייה המקצועיים לאלו הפרטיים, לוקאס הדג'ס וקתרין ניוטון שמגלמים את בנה ובתה הבוגרים ב"בן חזר הביתה" הוזמנו לביתה כדי לחלוק רגעים אינטימיים של משפחתיות חמימה כחלק מההכנות לצילומים.
רוברטס מצדה חולקת כי "הרגשתי קשר מיידי עם לוקאס וקתרין, הזמן שביליתי איתם בבית עם משפחתי היה בעל ערך עצום". עם זאת, היא מודה כי ללא ההדרכה של הבמאי פיטר הדג'ס, ספק אם הדינמיקה האישית שנוצרה הייתה מתגבשת על פי הצורך: "התסריט היה מאוד מהודק והתרחישים שבו היו מעוצבים באופן מובהק. הכול התרחש במהלך יממה אחת והתגבש היטב. איך זה עובד? אתה בוטח בעצמך ומתפלל שזה יצליח".
התסריט שכתב הדג'ס מצליח לאזן בין רגעי חסד של חמימות משפחתית, למרירות וחשדנות ועם לא מעט סצנות מתח מעיקות. רוברטס סבורה כי העושר של הסרט נובע מהשילוב של כל בני המשפחה כפקעת רגשית סביב גרעין היחסים המורכבים שעומדים במרכז: האם הדואגת הולי ובנה המעורער בן. וכך באים לידי ביטוי הציניות של האחות אייבי (ניוטון), חוסר האמון של הגבר שאיתו התחילה פרק ב' בחייה (קורטני ב. ואנס) והתמימות של שני הזאטוטים שהשניים הביאו לעולם. "התענגתי כל כך על הסיפור הזה, ועל כך שהוא עוסק במשפחה שלמה ולא רק באדם אחד או שניים מתוכה", היא מסבירה, "אתה צריך את כל חברי המשפחה בסיפור הזה על מנת להבין אותו ולראות אותו. אפילו הילדים הקטנים, כשאני משכיבה אותם לישון, והכלב נעלם, והילדה בוכה ומפוחדת. צריך להסתכל על זה מכל הצדדים כדי להעריך את הסיפור באמת, וזה קסם לי מאוד".
ועם זאת, הדמות שלך מניעה הכול. את חושבת שהניסיון שלך כשחקנית ותיקה ואימא תרמו לגיבוש הדמות הזאת?
"אני תמיד מחפשת לכסות שטח נוסף עבורי. אחד הדברים הנחמדים בתהליך ההזדקנות זה שיש לך נקודות מבט נוספות, דרך חדשה להעריך נושאים שונים".
ממרום גילה וניסיונה, היא יכולה להעריך מחדש גם את הסרטים בהם כיכבה בעבר, וכך במקרה של "אישה יפה", הדרמה הרומנטית שפילסה את דרכה למעמד של כוכבת על בהוליווד. בסרט ההוא גילמה רוברטס נערת ליווי צעירה ויפה המוזמנת לחדרו של מיליונר מבוגר ובודד (ריצ'רד גיר). מה שמתחיל כזוגיות ללילה בתשלום, הפך לרומן רומנטי בשכר גבוה, ולא רק כספי. "אישה יפה" של הבמאי גארי מרשל היה להיט קופתי עם יציאתו, אבל עם השנים נכתבו עליו אינספור מאמרים ביקורתיים בגנות היחס המלטף שלו לתעשיית המין ולסיפור הסינדרלה שבמרכזו. ספק גדול אם העלילה שלו הייתה עוברת היום, בייחוד בעידן MeToo.
אבל נראה היום שבלתי אפשרי להשאיר את MeToo בצד. כל מה שקורה בתרבות ובתקשורת נחווה מנקודת המבט הזאת.
"באופן אישי אני חושבת שאנחנו נסחפים בשיח הנוגע לנושאים של מגדר ושיוויון. מדי פעם יש לך את 'שנת האישה' וכולם מדברים על זה. במקרה שלי הייתי בת מזל ומלאת סיפוק מהקריירה שלי לאורך השנים ומהתפקידים שקיבלתי. לו רק נתמקד פחות בהבדל בין גברים ונשים, ונחגוג את 'שנת האמנים', או 'שנת היוצרים שעושים עבודה נהדרת' - בלי קשר למגדר. הלוואי והיינו חוגגים את הכישרון שלנו והתרומה שלנו לעולם במקום להתעסק האם מישהי עשתה עבודה טובה כאישה. כשאנחנו מתעקשים לעשות כך, אנחנו פועלים להרחבת הבעיה, כביכול מתוך המאמץ שלנו להתעלות מעליה".
