ב־24 במארס 1975 נטל סילבסטר סטאלון, שחקן צעיר ומרושש שניסה לפרוץ בכל מחיר, ואפילו הופיע בסרטי פורנו, את 40 הדולר האחרונים שנותרו לו ורכש כרטיס לבית קולנוע בפילדלפיה, שבו הציגו בשידור חי את קרב האגרוף בין אלוף העולם המיתולוגי, מוחמד עלי, לבין צ'אק וֶופּנֶר, מתאגרף לבן אנונימי שהתפרנס מהפצה של משקאות אלכוהוליים. על הנייר, עלי היה אמור להביס בקלות את וופנר, שהיה אז בן 36. אבל וופנר הצליח לשרוד על הרגליים 14 סיבובים,
וכמעט ניצח את עלי וגרם לסנסציה עולמית. וופנר לא הסתפק בכך - בסיבוב התשיעי הוא אפילו הצליח להפיל את עלי לקרשים כאשר שיגר אגרוף מושלם לחזהו של אלוף העולם שאיבד את שיווי משקלו. בכל הקריירה שלו עלי הופל ככה רק ארבע פעמים.
רק בסיבוב ה־15 והאחרון וופנר הוכנע על ידי גדול המתאגרפים בכל הזמנים. המאבק ההירואי, העיקש, הנחוש והמדמם הזה של וופנר הרשים את סטאלון, והוא ננעל בדירתו המרופטת במשך שלושה ימים ולילות וכתב את התסריט של "רוקי". לנגד עיניו עמדה דמותו של וופנר, כמושא ההשראה לרוקי בלבואה. ימים אחדים אחר כך הוא כבר הצליח למכור את התסריט.
ב־1976 יצא "רוקי" למסכים, כבש את העולם, ניתץ קופות, זכה בשלושה אוסקרים והפך את סטאלון לכוכב־על. דמותו של רוקי בלבואה הפכה לאחת המפורסמות בתולדות הקולנוע וגרפה במצטבר, עם שלל סרטי ההמשך, מעל למיליארד דולר.
"יום אחד קיבלתי טלפון מאחד המפיקים שסיפר לי שסטאלון כתב תסריט בשם 'רוקי', ושאני שימשתי לו השראה", מספר וופנר בריאיון טלפוני שערכתי איתו מביתו בניו־ג'רזי. "מאחר שהיה מדובר בסרט עם תקציב מצומצם, אף אחד לא טרח להציע לי כסף. סטאלון גם לא שיתף אותי בכתיבת התסריט - הוא פשוט שאב עליי מידע מהעיתונות. רק כשצפיתי ברוקי הבנתי שהוא לקח הרבה פרטים מחיי ופשוט השתמש בהם".
מה למשל?
"גם אני, כמו רוקי, הייתי 'מתאגרף מועדונים' - מתאגרף ברמה מקומית וללא זכיות משמעותיות, וגם לי היה מאמן עיוור למחצה. גם אני הייתי בחור לבן שקיבל הזדמנות של פעם בחיים להילחם מול אלוף עולם שחור. כמו רוקי, הצלחתי לשרוד 15 סיבובים. וכמובן - הריצה המפורסמת במעלה ובמורד המדרגות התלולות, בהן רוקי מותח את זרועותיו בתנועת ניצחון לעבר השמיים. זה גם שלי. גם בסרטי ההמשך סטאלון הכניס פרטים מחיי".
אמרת פעם בריאיון שרוקי בלבואה מטומטם, ואתה לעומת זאת חכם. למה רוקי מטומטם בעיניך?
"הדמות של הבחור בסרט לא הייתה חכמה במיוחד, אבל אני תמיד הייתי חכם. בכל מקרה, חשבתי שהסרט נהדר ושסטאלון היה צריך לזכות גם באוסקר על השחקן המצטיין. חבל שהוא לא זכה. לפחות רוקי זכה בפרס הסרט הטוב ביותר".
וופנר היום מפויס יותר כשהוא מדבר על סטאלון, אבל במשך שנים ארוכות המיליארדים שהכניסה סדרת הסרטים של רוקי וההצלחה הגדולה שלה גרמו לו לזעם שהלך והצטבר עד שהגיע לנקודת רתיחה. וופנר ראה בעיניים כלות איך הסיפור האמיתי שלו נשכח, בזמן שרוקי הופך למותג בינלאומי שאין ילד שלא מכיר. הוא פנה מספר פעמים לסטאלון כדי שיפצה אותו על השימוש בסיפור חייו - אך נדחה. סטאלון לא היה כפוי טובה לגמרי, ודווקא ניסה לשלב את וופנר בתעשיית "רוקי". "הייתי אמור לשחק תפקיד גדול ב'רוקי 2'", מגלה וופנר. "סטאלון קרא לי לפילדלפיה ונבחנתי לתפקיד פעמיים - ופשוט לא עשיתי את זה טוב. אני לא שחקן, והאודישן לא היה טוב, ולכן לא קיבלתי את התפקיד". השמועות טענו שוופנר סבל מבעיות סמים, ולכן לא הצליח לצלוח את האודישן ואיש לא רצה להסתכן ולהעסיק אותו.
ב־2003 וופנר החליט שנמאס לו לחכות שסטאלון יזרוק לכיוונו כמה גרושים והגיש נגדו תביעה לבית המשפט בגין השימוש בשמו ובסיפור חייו. וופנר דרש 15 מיליון דולר פיצויים, ואנתוני מנגו, עורך דינו, הכריז אז ש"סטאלון לא נתן לצ'אק כלום בתמורה לסרטים, למרות שהרווחים נאמדים ביותר ממיליארד דולר. סטאלון הבטיח שהוא ייתן משהו לצ'אק, אבל כל מה שהוא נתן הן הבטחות סרק, כדי להרגיע אותו".
בסופו של דבר השניים הגיעו להסדר, ואילו וופנר התחייב לשמור בסוד את גודל הפיצוי. "הגענו להסכם הדדי, אבל הסכום לא היה גדול", הוא מודה עכשיו. "היום הכול בסדר בינינו, חזרנו להיות חברים".
בשלישי הקרוב וופנר יחגוג 80, והוא מתכנן לעשות מסיבה, "אליה אזמין את ילדיי ואת החברים. אני מעדיף להיות צעיר, אבל להזדקן זה חלק מהחיים. עדיף להזדקן מלא להזדקן - כי אם אתה לא מזדקן זה אומר שעזבת את העולם צעיר. הרבה מתאגרפים סובלים מדמנציה וממחלות שקשורות למוח. אני לא. לפני שנה הייתה לי בעיה קטנה עם סרטן, אבל התאוששתי".
הביוגרפיה של וופנר משופעת בחומרים דרמטיים: עליות ונפילות, אכזבות והישגים ואהבות גדולות מהחיים. דווקא בשנים האחרונות, אחרי שנים של שכחה, הסיפור של וופנר זכה לככב בכמה סרטים. לפני שנתיים הוצג בפסטיבל ונציה הסרט "רוקי: הסיפור האמיתי", שבו ליב שרייבר גילם את וופנר. בימים אלה מוצג בבתי הקולנוע בארה"ב סרט עלילתי בשם The Brawler, המתמקד בקרב האגדי של וופנר (אותו מגלם זאק מקגוון) מול מוחמד עלי. הסרט הטוב ביותר על וופנר זמין ב־VOD של yes דוקו - "וופנר: רוקי האמיתי", שמציג בצורה נוגעת ללב את סיפורו של המתאגרף.
וופנר נולד ב־1939 בניו־יורק וגודל על ידי סבתו ואמו. עד גיל 13 גר במחסן פחם, שהוסב לחדר ילדים. להתאגרף הוא למד כשנלחם בנערי כנופיות, ברחובות הזועמים של העיר באיון, ניו־ג'רזי. "זאת הייתה עיר קשוחה, אז היית חייב להיות קצת קשוח כדי לשרוד".
The Brawler
וופנר התגייס למארינס, שם החל להתאגרף בצורה רצינית. הוא הפך לאלוף של אחד הבסיסים, וזכה להערכה אחרי שהציל שלושה טייסים ממטוסים שעלו באש. כשהשתחרר עבד כשומר לילה וכמוכר משקאות אלכוהוליים, וב־1964 פתח גם בקריירת אגרוף. במהלך השנים זכה לכינוי "המדמם מבאיון", "בגלל שתמיד נחתכתי בזירה. היו לי 320 תפרים מעל העיניים. אחרי הקרב בו הפסדתי לסוני ליסטון תפרו לי 72 תפרים בפניי".
היה קשה להתנהל בעולם שבו כיכבו בעיקר מתאגרפים אפרו־אמריקאים?
"לא באמת. קיבלתי את ההזדמנויות שקיבלתי משום שהייתי לבן. היות שכל המתאבקים הגדולים היו שחורים, האמרגנים של מוחמד עלי חיפשו בחור לבן, ואני הייתי הבחור".
במהלך הקריירה שלו השתתף וופנר ב־51 קרבות ("הפעמון היה מצלצל ואני הייתי זורק את עצמי לקרב. הגודל שלי והעובדה שרצתי לעברם הפחידה לא אחת את יריביי"), וניצח ב־35. אבל מכל הקרבות הוא ייזכר בזכות זה המיתולוגי מול מוחמד עלי. "לקראת הקרב עם עלי הייתי כמובן האנדרדוג", אומר וופנר. "אחרי המאבק הקשה שלו עם ג'ורג' פורמן בזאיר, עלי חיפש יריב שהוא יכול לשחוט ללא מאמץ. ההימורים היו 30 ל־1 לטובתו. המועמדות שלי נחשבה לבדיחה. עלי לעג לי: 'מישהו כמוך אמור לייצג את אמריקה הלבנה?'. הוא לא העריך אותי בכלל".
וופנר, שקיבל 100 אלף דולר עבור הקרב, התאמן במשך שמונה שבועות בהרי הקטסקיל. לעומת זאת, עלי שתוגמל במיליון וחצי דולר לא טרח להקדיש את מרצו לאימונים. כשוופנר נשאל האם יצליח לשרוד מול אלוף העולם הרברבן, השיב: "אם שרדתי את המארינס, אני יכול לשרוד את עלי". בערב לפני הקרב הוא שכב במיטה עם פיליס, רעייתו השנייה, ואמר לה: "גם אם לא אזכה, אני רוצה להוכיח שאני שייך לעולם הזה". סטאלון השתמש בשורה הזאת בסרט "רוקי".
וופנר כאמור הצליח לשרוד, עד הסיבוב ה־15, למרות שאפו נשבר והוא ספג מהלומות חזקות מעל עיניו. "הייתי בכושר מצוין. זאת הפעם הראשונה שהיה לי מאמן במשרה מלאה, ושהתאמנתי כל כך הרבה. נכנסתי לכושר שיא, בגלל שידעתי שזה עומד להיות קרב קשה. 19 שניות לפני סיום הסיבוב חטפתי אגרוף בפרצוף ונפלתי על החבלים. למרות שהייתי מותש, קמתי על רגליי, אבל השופט הפסיק את הקרב והכריז על נוקאאוט טכני, בגלל שנראיתי מותש. כל פעם שמוחמד עלי החטיף לי אגרוף לפנים חשבתי: וואו, מדהים, מוחמד עלי הוא זה שמכה בי".
עלי בעל הלשון המושחזת ונטולת המעצורים, ששמר על תוארו, פחות התרשם: "וופנר נלחם בצורה מכוערת. הוא נאבק בי כמו אישה". זה לא מנע מהשניים להתיידד. "הייתי חבר קרוב של עלי ואהבתי אותו", מספר וופנר. "שמרנו על קשר והשתתפנו יחד באירועים והתרמות. הוא היה אדם דגול. נסעתי להלוויה שלו יחד עם אלופים רבים אחרים, ובירכנו אותו בדרכו האחרונה".
אחרי שתלה את הכפפות, וופנר הגיע שוב לכותרות, הפעם בנסיבות לא מחמיאות: ב־1985 הוא נשלח לעשר שנות מאסר אחרי ששוטר סמוי תפס אותו עם משלוח קוקאין. העונש קוצר בסופו של דבר. "הישיבה בכלא לא הייתה דבר נורא, יצא לי לנוח", מתמצת וופנר את החוויה. "אם אתה בחור קשוח, אף אחד בכלא לא מטריד אותך. עשיתי טעות ושילמתי עליה. כבר 30 שנה שלא נגעתי בשום סוג של סמים. אני גם לא שותה אלכוהול בשש השנים האחרונות".
על מה אתה מתחרט?
"על זה שהסתובבתי עם האנשים הלא נכונים, למדתי את הלקח מאז".
