כשג'ייסון בלנד נכנס לכלא האמריקאי, הוא החליט להפוך את הגוף שלו לגלריה של אנטישמיות ועליונות לבנה, כולל צלב קרס הכרחי על זרועו הימנית. "אין הרבה תקווה בכלא, וחוסר תקווה תמיד גורר אחריו שנאה", הוא סיפר לכתב ה־Springfield News Leader, "אז העברתי את הזמן בלשנוא את הכל ואת כולם, ובלקעקע את זה".
רק אחרי שהשתחרר מהכלא והפך לאבא, הצליח בלנד להשתחרר מהשנאה שאחזה בו. הוא נגמל מסמים, ביטל את חברותו במפלגה הנאצית האמריקאית והתחיל לפקוד את הכנסייה העירונית דרך קבע. השלב הבא היה להיפטר מהקעקועים, שכל הזמן הזכירו לו את גלגולו הקודם והאפל.
ג'סטין פליטווד הוא מקעקע נחשב בספרינגפילד. לפני חצי שנה הוא כתב סטטוס בעמוד הפייסבוק שלו שבו הציע לכסות בחינם קעקועים גזעניים ואנטישמיים. הסטטוס שותף היטב, ובלנד קפץ על ההזדמנות. "אני לא רוצה שבתי הקטנה תגדל ותשאל אותי מה זאת גאווה לבנה", אמר והצביע על הקעקוע שלו. "אני גם לא רוצה שאנשים שמגיעים לכנסייה שלי ואינם לבנים ייעלבו ממני וממי שהייתי פעם. הייתי שמח לכסות את קעקועי השנאה בקעקועים חדשים שדרכם אוכל להודות לישו על המתנה שנתן לי, על הילדים שלי.
"עד עכשיו לא היה לי את הכסף הדרוש כדי לעשות את זה", הודה. "אני צריך לפרנס משפחה של שש נפשות, ולכסות את הקעקועים הגדולים האלה היה עולה לי אלפי דולרים שאין לי".
פליטווד, שהסכים לקעקע את בלנד בחינם, הודה שהופתע מכמות הפניות הגדולה שזרמה אליו. "לא חשבתי שזה עד כדי כך יתפוס", סיפר. "אני לא איזה אקטיביסט ואני לא הולך להציף את וושינגטון או משהו כזה, אבל זאת הייתה הזדמנות עבורי לתרום במשהו שאני מאמין בו. וכשדיברתי עם אנשים שפנו אליי גם הבנתי עד כמה ההזדמנות הזאת באמת גדולה ומשמעותית עבורם".
הטכניקה שמציע פליטווד לבעלי קעקועים גזעניים ואנטישמיים באמריקה נקראת "קעקוע קאבר". מדובר ביצירה של קעקוע חדש שמתלבש על הישן או "בולע" אותו בתוכו עד שהקעקוע המקורי כמעט לא נראה לעין. אבל לא רק ניאו־נאצים שהתנקו, התפכחו וגילו את ישו נעזרים בה. יותר ויותר אנשים מעדיפים לכסות את העקרב המביך או את הפיה האידיוטית שעשו בגיל 15 בקעקוע חדש ומעודכן יותר, כזה שיבייש אותם פחות ואולי אף יחזיר להם את החשק להסתובב בחוץ עם חולצה קצרה.
מצחיק לחשוב על כל הדברים שהגניבו אותנו בתיכון ולהבין כמה עלובים הם נראים ממרומי גיל 30. קחו למשל את להקת המטאל האיומה ההיא שפוסטרים שלה מילאו לכם את הקירות, או את התספורת המחרידה שהעבירה אתכם שנתיים מהחיים, שלא לדבר על הטי־שירט עם הדחקה הצולעת שהיום אפילו לא הייתם מסיידים איתה את הבית. טוב לדעת שכל אלה נעלמו והתפיידו מחיינו. רק שקעקועים לא נעלמים. הם חקוקים בעור ומאיימים להביך אותנו כל הדרך לקבר. במובן הזה קעקועי קאבר הם לא פחות מאמנות הצלתם של אנשים בוגרים מהמתבגרים המביכים שהיו פעם, או במקרה של בלנד - מהפשיסטים המביכים שהם היו.
שי כספי בן ה־48 הוא דוגמה למתבגר שבגר שכזה. "את הקעקועים שלי התחלתי בגיל 14, עם 50 שקל ומכתב מאמא", הוא מספר. החוק הישראלי שנוסח ב־2002 מאפשר לקטינים שגילם צעיר מ־16 להתקעקע בליווי אחד מהוריהם, שחותם בפני מבצע הקעקוע על הסכמתו לביצוע הפעולה הגורלית. "זה היה בסטודיו ישן בתל אביב, ובחור בשם עופר קעקע לי פרפר על הכתף. כמובן שאמא שלי כתבה לו מכתב אישור. בגיל 21 קעקעתי תוכי, ואחר כך עשיתי גם כריש ועוד כמה קעקועים".
את התוכי, הפרפר והכריש החליט כספי להחליף בקעקוע חדש בסגנון יפני מסורתי, של דרקון ענק שמתחיל בחזה, עובר דרך הכתף וממשיך עד פרק כף היד. "בהתחלה אהבתי אותם מאוד", מעיד כספי על קעקועיו הישנים. "אני עדיין אוהב אותם. לכל קעקוע יש סיפור מאחוריו, אבל החלטתי שאני רוצה עבודה גדולה שתכסה אותם ותתאים יותר לטעם שלי היום".
על תהליך העבודה הוא מספר: "אני והמקעקע התחלנו בזה שהסכמנו שהקעקוע החדש צריך להיבנות עליי ולא להיראות כמו כל מיני מדבקות, כמו שהיה נהוג פעם. הבאתי כל מיני תמונות של דברים שאהבתי ואז התחלנו לבנות את זה - שמנו על הגוף, מדדנו, הדבקנו, הסרנו, שינינו. סך הכול לקח לנו שישה סשנים של שש שעות כל אחד. זו תרפיית כאב אמיתית שאני מתגעגע אליה כבר, ובא לי עוד פעם".
לשי שלושה ילדים בגילאי 20, 19 ו־9 וחצי. הגדולים כבר מקועקעים. "לאיתי כבר יש אחד על הכתף ואחד על היד, ולרון יש על הכתף ועל היד ועל החזה וזה לא נגמר. הוא אפילו אמר לי לאחרונה שהוא רוצה להיות מקעקע. אני רק מקווה שהם עשו בחירות נכונות, שהם לא הולכים להתחרט עליהן בעתיד".
"קאברים מתחלקים לשלוש נישות", אומר המקעקע הוותיק אבי וענונו מסטודיו "פסיכו" המיתולוגי שיחגוג השנה 25 שנה. "יש את זאת שעשתה שחף בגיל 16 ובא לה עכשיו דובדבן או לוכד חלומות, ואז מכניסים את השחף בתוך העיגול והכול בסדר. אלה אנשים שעשו משהו בגיל 14 ומתחרטים עליו בגיל 20 כי נמאס להם, וסבבה. ישנם הכיסויים של אלה שעשו להם עבודה מגעילה, לא טובה. צריך לזכור שיש הבדל בין איך שהקעקוע נראה כשסיימת אותו, ובין איך שייראה אחרי כמה שנים. יש עכשיו למשל טרנד של כתמי המים העדינים האלה — אז הכל טוב ויפה בתמונה הראשונית, אבל לך לים חמש שנים, וזה ייראה כאילו הרביצו לך וכל היד שלך עכשיו שטפי דם.
"הנישה השלישית זה הרציניים — אנשים שעשו קעקוע גדול, למשל שרוול על כל היד, ועכשיו רוצים שתציירי להם עליו שרוול חדש. לפעמים הם ממש בבעיה — היו לי מקועקעים רציניים, אנשים שכל הגוף שלהם קעקועים, והם לא היו מוכנים להראות לי את הקעקוע מרוב בושה. בן אדם עם שתי ידיים שטיפלתי לו ביד אחת, בינתיים עטף את היד השנייה עם נייר טואלט. ממה אתה מתבייש? במקרה כזה המטרה העליונה מבחינתי היא שהקעקוע החדש לא יצרח 'קאבר אפ', כי החלק של כיסוי הקעקוע הישן הוא תמיד החלק המכוער בקעקוע. זה כמו בור חנוק, עמוק וכהה.
"בכל כיסוי של קעקוע גדול או שרוול צריך להביא בחשבון שהחלק שעולה על הקעקוע ייצא מגעיל. ככה אנחנו מתחילים את העבודה. אבל זה גם אומר שאנחנו צריכים שהחצי השני של הקעקוע ייצא פצצות. צייר טוב יודע איך לכוון את העין של הצופה, והוא יכול לעשות את זה דרך קונטרסט, למשל. אז חלק גדול מהכיסוי הוא האשליה האופטית שאתה מייצר. יש לך את ה'גועל' במרכאות, כשהדבר שליד ה'גועל' חייב להיות מרהיב ולמשוך אליו את העין".
אבי סבור שלא כל מקעקע יכול להתמודד עם עבודות קאבר רציניות. "בקאברים מאתגרים צריך אינטליגנציה. זה הרבה־הרבה תחכום של לחלץ את חתיכות העור הנקיות שהיו ולצייר איתן משהו חדש. יש דרך להתחכם עם דברים ברמה מסוימת, ואני גם אומר שכל בעיה שמגיעה — יש לה פתרון, כמו במתמטיקה. אולי יהיה קשה למצוא אותו, אבל יש לה פתרון, והרבה פעמים גם לא רק אחד".
דוגמה לפתרון יצירתי? "אני עובד עכשיו על כיסוי של איזה פיניקס שהזנב מכסה. אז אני מנסה לראות איך לייצר רווח בין הנוצות של הזנב כדי שהוא לא ייראה כמו גוש. כלומר, איך להשתמש בעור הנקי שכן יש לי בשביל הרווחים האלה. זה לבוא ולתקוף את הבעיה בראש פתוח מכל מיני כיוונים".
למקעקעת עדי מרצדס חזות (34) מסטודיו "קלאב אינק" לקח זמן ארוך עד שאזרה אומץ לעשות קעקועי קאבר.
"בהתחלה התרחקתי מקאברים כי אמרתי שאני לא רוצה להיכנס לזה כל עוד אני לא מיומנת לגמרי", היא מודה. אז היא התחילה בקטן, והקאבר הראשון שעשתה היה מלבן שחור. "הגיעה אליי בחורה צעירה עם מילה ברוסית שהייתה מקועקעת לה על פרק כף היד והיא רצתה לכסות את זה במלבן שחור. אמרתי לה, 'בואי נעשה משהו קצת יותר מעניין כמו עלה או משהו עדין אחר, ונשאיר את זה יפה', אבל היא לא רצתה. כמובן שלקעקע מלבן שחור על ציור ישן זה הרבה יותר קל מאשר לתכנן קאבר חדש".
אחרי טבילת האש כבר הגיעו אליה עשרות אנשים שביקשו לכסות את הקעקוע הישן שלהם ביצירה חדשה. "הקעקוע שהיה לי הכי כיף לעשות זה בחור שהיה רשום לו פסוק מהתנ"ך על היד, והוא אמר לי, 'תעשי מה שאת רוצה'. ממש התלהבתי שהוא סמך עליי ככה. עשיתי לו זאב גדול שמתלפף לו על היד עם שושנים. כשאנשים פתוחים ונותנים לך יד חופשית, זה הדבר הכי כיף שיכול לקרות למקעקע".
קרה לך שמישהו רצה ממך קאבר שלא יכולת לעשות לו?
"כן, בטח. באה אליי מישהי עם אריה על השכמה ורצתה לכסות אותו בקעקוע שהוא רק קווים בלי צבע - לא יכול לקרות".
מה את עושה במקרה כזה?
"צריך להסביר לאנשים שלפעמים אין ברירה אלא לצאת מהרעיון שהם היו נעולים עליו. אני נעזרת היום המון באייפד, שמאפשר לי לצלם את הבנאדם ולעשות סקיצה מהירה בלייב, כלומר לצייר על הקעקוע הנוכחי שלו ולהראות לו איך זה יכול להיראות".
לעדי עצמה יש קאבר על קאבר על קאבר, כלומר קעקוע שהיא כבר כיסתה שלוש פעמים. "בגיל 14 ביקשתי מהקוסמטיקאית שלי, שהייתה מקעקעת עם איפור קבוע, שתצייר לי גרביל על הגב. היא עשתה את זה וזה יצא מזעזע. ואז, בגיל 17 בערך הייתי ממש גותית, וציירתי בשיעור אמנות איזה שד סובל כזה. ואז אמרתי לעצמי, 'יואו, זה חייב להיות עליי', והלכתי למקעקע בתל אביב כדי שיקעקע את השד על הגרביל הישן שלי. היום אני כבר לא שם, אז לפני שנתיים עשיתי על זה פרח, חלק מעבודת גב יפנית שנמצאת בשלבים כרגע ותכסה בהמשך עוד כמה קעקועים קטנים שעשיתי בגיל 18".
"הרבה יותר כיף לי לקעקע משהו חדש משלי ולהתמודד עם דף חדש מאשר עם טעויות שאנשים אחרים עשו", אומר המקעקע אביב רוטשס (41) מסטודיו "ספרינג טאטו". לדבריו, כל קאבר מציב בפני המקעקע אתגרים ייחודיים. "אין קאבר אחד שדומה לשני", הוא אומר. "כל פעם זה סרט אחר, אתגר אחר וכאב ראש אחר".
ולמרות זאת, אביב כמעט תמיד ינסה להציע לפונים אליו פתרונות. "אני מסתכל על זה כעל מצווה לפעמים, כי אם בן אדם נמצא במצוקה והקעקוע שלו באמת־באמת רע והוא כן ניתן לתיקון, אז ברור שאעזור לו".
אביב מספר ששליש מהקעקועים שהוא נדרש לעשות הם קאברים, אבל לא כל קעקוע אכן ניתן להצלה. "כל העניין של קעקועים זה פשרות ואילוצים. קעקוע קאבר בדרך כלל מתבטא בגודל גדול יותר, בצבעים גדולים יותר והוא גס יותר. האידיאל מבחינתי הוא ציור חדש שיהיה גדול פי שלושה מהישן. הבעיה היא שזה מרתיע הרבה אנשים, כי לא בא להם משהו גדול, זה כבד עליהם. אז אני אומר להם, 'תקשיבו, אין לי איך לפתור לכם את זה בצורה יעילה אם לא נגדיל את זה פי שניים לפחות. אנשים צריכים להבין שהסיכוי שתמצא דוגמה שתתיישב לך בול ברמת הכיסוי על הדוגמה הישנה מאוד נמוך. הגישה האישית שלי היא 'תחיה עם הטעויות שעשית, לטוב ולרע'. אני גם אוהב שהקעקוע מזדקן איתך, מתיישן איתך ונראה זקן כמוך. זה בסדר גמור מבחינתי".
גם אבי וענונו מחזיק בגישה זהה. "אם הקעקוע עשוי טוב, אז כמו כל יצירה הוא מחובר לתאריך", הוא אומר. "אם משהו היה נכון לגבייך בגיל 14 והיום את משהו אחר, זה לא אומר שצריך למחוק את זה. אין צורך למחוק כל רגע, זה לא מהות הקעקוע".
מי שלא רוצה לכסות את הטוויטי הכעור שעשה פעם באילת (או בכלא) בקעקוע חדש ומעודכן יותר, יכול כמובן להיעזר בכל אחת מהשיטות האחרות והכואבות להסרת קעקועים, ביניהן שיוף העור — שיטה עתיקה שגורמת לעור להתקלף ולדמם, ועשויה להכאיב וגם לא תמיד יעילה; ניתוח להסרת הקעקוע שמהווה פעילות כירורגית של חיתוך העור המקועקע ותפירתו; או להסיר את השרץ בעזרת קרן לייזר חמה. "לעשות קעקועים זה קל, אבל להוריד אותם קשה מאוד", אמר בריאיון עבר ל־Ynet פרופסור ירון הר־שי, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבתי החולים "כרמל" ו"לין". לדבריו, ההסרה תלויה בטכניקה שבה נעשה הקעקוע. "במכונה הפיגמנט מוחדר בדרך כלל לעומק קבוע בעור, אבל בקעקוע ידני יכולים להיות עומקים שונים", הוא אומר. "ככל שהפיגמנט עמוק יותר או שהוא נעשה בשטח גדול יותר ויש לו מספר צבעים רב יותר, כך קשה יותר להסיר אותו".
אביב רוטשס טוען שלמרות הסיכונים, הסרת קעקועים בלייזר היא עדיין השיטה המומלצת ביותר, ושלא פעם המקעקע עצמו מייעץ למתעניינים בעבודת קאבר להסיר בלייזר לפחות חלק מהקעקוע הישן, ורק אחר כך לכסות הכל בחדש. "ראיתי תוצאות מדהימות, לכן אני בהחלט ממליץ להסיר את הקעקוע הישן חלקית בלייזר. אחרי טשטוש בלייזר זה הרבה יותר בהיר ממה שזה היה, ומגוון האופציות שאני יכול להציע גדול יותר".
המקעקעת הצעירה טל פולוק מסטודיו "קלאב אינק" בתל אביב מספרת שהסירה לאחרונה קעקוע ישן שעשתה בעזרת לייזר, ובקרוב יסיים בן זוגה, המקעקע פאש פולוק, לכסות את מה שנותר ממנו בקעקוע חדש. "היה לי שם קעקוע של נערת פין־אפ שאוחזת במכונת קעקועים, ומי שקעקעה לי את זה היא מקעקעת מאוד נחשבת מאוקראינה שהגיעה לארץ לכנס קעקועים. נורא אהבתי את העבודות שלה, אבל הציור שבחרתי לא התארגן טוב לקעקוע. מה שהכי עצבן אותי זה שהידיים שלי מנומשות, ויצא שלאישה מהציור היה נמש בדיוק באמצע הפנים. המקעקעת גם קלטה את זה ונהייתה חיוורת, ואני הייתי כזה, 'אלה החיים שלי עכשיו!'. וכולם קלטו את זה ונבהלו. ואז היא התחילה להעמיס מלא דיו לבן על הפרצוף, וזה היה נורא.
"חייתי עם זה בשלום איזה שנה וקצת, ואז עשיתי קעקוע ביד השנייה. זה אולי נשמע שטחי, אבל בתמונות את מתחילה לראות את ההבדלים בין הקעקועים ולהתעצבן, אז בסוף עשיתי לייזר. לא הצלחתי למחוק את כולו כי היו בו קצת צבעים שיותר קשה להסיר כמו ורוד, אבל השחור עף בסבבה לגמרי".
ומה לגבי קעקועים שנעשים עכשיו ועתידים לדרוש קאברים בעתיד? "היו כמה פעמים שאמרתי למישהו 'לא'", אומר אבי וענונו. "אני מקעקע שמבין את מקומו. בא אליי לקוח, הוא הקובע. לכן, כשלקוח אומר לי, 'אבי, תעשה מה שאתה רוצה', אני בכלל משתגע. מה זה תעשה מה שאתה רוצה? בא לי לקעקע לך את היטלר רוכב על טיל קסאם ומכין דגם של פיראט. רוצה? ברור שלא. אז אני אשאל איזה סגנון עושה לו את זה, ואכין לו משהו שהוא ייצא איתו מבסוט. ואם בא בן אדם ורוצה משהו לא נכון, אז עם הסבר הוא יבין. הוא לא יהיה ראש בקיר".
המקעקע מיקי פיינגולד (38) מ"קלאב אינק" קעקע בעבר טבעת נישואים על האצבע שלו. זה היה לפני כמה שנים, כשעוד היה אופטימי והאמין באהבה לנצח. היום הוא חכם יותר, פסימי יותר, וכפי שבטח הבנתם, גרוש למדי. אלא שאת הקעקוע של הטבעת הוא מסרב לכסות. "אני לא רואה טעם", הוא אומר. "אם אקעקע משהו באזור וזה יצטרך כיסוי אז אני אכסה, אבל ככה אני לא רואה סיבה לכסות.
"זה אמנם מזכיר לי הכל, את כל התקופות. אבל לא התגרשתי בכעס, אז אני בסדר עם זה. מה שכן, כשמגיעים אליי אנשים ומבקשים לקעקע את השמות של בני הזוג שלהם, אני מראה להם את קעקוע הטבעת שלי ואומר להם: 'אם תוכלו לחיות עם זה אחרי שתיפרדו אז סבבה, אבל שום דבר לא לנצח'. אני גם תמיד אציע שבמקום שם, אקעקע ציור משותף. אני אומר להם, 'בואו נעשה לכם משהו שתוכלו לחיות איתו גם בנפרד".
יצא לך לקעקע קעקוע זוגי כזה פעם?
"יצא לי לעשות פעם אחת קעקוע זוגי, ואחרי חודש הם נפרדו. אני יודע את זה כי היא באה אליי אחר כך ושאלה אותי מה אפשר לעשות עם זה ואיך לכסות".
