"חברת הכנסת אורלי לוי - את הולכת? אין דבר, אני יודע שיש לך שלושה ילדים, וזה בסדר.
"אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, הסיבה שביקשתי להפנות את שימת לבה של הכנסת ולקיים דיון היא סדרה של שלושה אירועים שבהם הותקפו אנשי תקשורת בנסיבות בלתי ברורות, שלושתם באזור תל אביב, על רקע שכאמור איש לא יודע מהו, אבל ההצטברות של האירועים האלה היא אות מעורר דאגה וסכנה.
"רשימת חיסול" - בחזרה לפרשת דודו טופז:
"לתקשורת יש מקום מאוד חשוב בדמוקרטיה הישראלית. אנחנו יודעים את זה. היא מצד אחד הראי שמשקף את ההתרחשויות בחברה ובחיים שלנו פה, ומצד אחר היא גם המעצבת את המציאות ומשפיעה עליה מאוד-מאוד. אין דמוקרטיה בלי תקשורת חופשית. אין דמוקרטיה בלי חופש לעיתונות לכתוב, לפעול, לדווח, לגשת, להיות נגישה. אפילו הבית הזה, הבה נהיה כנים, נשען הרבה על תקשורת. הוא זקוק לתקשורת, והוא גם נשען, מקבל מהתקשורת אינפורמציה ותגובות. לכן, כל מעשה שיש בו משום השתקה של התקשורת הוא זעזוע בעיניי, זעזוע בדמוקרטיה הישראלית".
27 במאי, 2009. הדובר הוא חבר הכנסת נחמן שי, בדיון שנערך בעקבות שרשרת האירועים האלימים שהתרחשו במהלך ששת החודשים האחרונים - מהתקיפה של אבי ניר, דרך זו של בועז בן ציון ועד לתקיפה של שירה מרגלית, רק שבוע קודם לכן. התקיפה האחרונה, שהותירה את מרגלית מחוסרת הכרה לאחר שהוכתה מול עיניו של בנה הקטן, העלתה את הפרשה לראש סדר היום הציבורי - ונבחרי הציבור נדרשו לנושא. כהרגלם - הם לא פספסו שום הזדמנות לאבד פרופורציות.
"מכון אמריקני בשם Freedom House פרסם סקר לפני שבועות אחדים, והוא מדרג מדינות בעולם מבחינת חופש העיתונות", המשיך שי. "הוא הצביע על כך שהדירוג של ישראל הידרדר. הדירוג של ישראל בעקבות מבצע 'עופרת יצוקה' הידרדר. ב'עופרת יצוקה', כזכור לכם, גם ישראל הגבילה את חופש העיתונות. היא פגעה ביכולת של העיתונאים להגיע לעזה, להגיע למקום ההתרחשות ולעשות את עבודתם. זו סוגיה טיפה שונה, היא לא דומה לאירועים האלה, אבל יש מכנה משותף. המכנה המשותף הוא שהעיתונאים אינם יכולים לעשות את עבודתם. נדבר על עזה בהזדמנות אחרת. אני מדבר על עצם העובדה שמדינת ישראל, שכל כך רוצה להיות, ובצדק, במועדון של המדינות המובילות בעולם, בעצם העיתונאים בה – ישראלים או לא ישראלים – אינם יכולים לעשות את עבודתם כהלכה.
"לכן, אדוני השר לביטחון פנים, אני פונה אליך. אני מאוד מבקש שתנחה, באמצעות המפכ"ל כמובן, את משטרת מחוז תל אביב לתת לנושא הזה עדיפות גבוהה, כדי שסדרה של שלושה אירועים, ששלושתם נוגעים לאנשי תקשורת - כולם, אגב, מאותה סביבה, אולי זה נותן איזה פתח; אני לא בלש ולא איש חקירות, אני רק אומר את זה. אבל באופן עקרוני, שהמשטרה תדע שפגיעות מהסוג הזה, המשמעות שלהן מחוללת הדים ארוכים ורחבים, ויובן היטב שעיתונאים - כמובן, במסגרת החוק - חייבים לקבל את ההגנה המרבית".
נזכיר בהזדמנות זו את מה שנחמן שי לא ממש חידד במהלך דבריו הנוקבים על החשש לפגיעה בחופש העיתונות: אף אחד מהנתקפים לא היה עיתונאי. אבי ניר שימש מנכ"ל קשת; בועז בן ציון - סוכן בכיר בתעשיית הבידור, ושירה מרגלית - משנה למנכ"ל רשת. אנשי תקשורת? בהחלט. בכירים? ועוד איך. אבל לא בדיוק מהזן שחוזר הביתה עם פרס סוקולוב.
לנציגי הציבור זה לא הפריע, והבא להצטרף לחגיגה היה חבר הכנסת אופיר פינס-פז. "כולנו שמענו בזעזוע עמוק את דבר תקיפתה של שירה מרגלית", הוא אמר בפתח דבריו. "לא די שמכים עיתונאים ופוגעים בהם ומאיימים עליהם, הפושעים האלה לא בוחלים באמצעים, וגם פוגעים ללא היסוס בעיתונאיות, שזה הוספת פשע על פשע. אני חושב שההתקפה הברוטלית הזו על שירה מרגלית מצטרפת לשורה של מקרים, שמתחילים ליצור תופעה. יש גם הטוענים, אדוני השר (הכוונה לשר לביטחון פנים דאז, יצחק אהרונוביץ' - ר"ב), שיש קשר בין המקרים. אינני יודע, אני מקווה שהמשטרה יודעת. אני מקווה שהמשטרה עוסקת בזה במלוא תשומת הלב.
"במדינת ישראל כבר רצחו פוליטיקאים. ראש ממשלה נרצח בישראל. רצחו שופטים. לא נסכים שירצחו עיתונאים. והכתובת על הקיר, ואנחנו במדרון תלול. התופעה הזו חייבת להיפסק. עיתונאים שמרגישים מאוימים מתקשים למלא את תפקידם, ואין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית. ואין דמוקרטיה בלי עיתונות שמסוגלת לייצר תחקירים ולבחון ולבדוק ללא משוא פנים, ללא מורא. ולכן כולנו צריכים ביום הזה לזעוק את זעקת העיתונות החופשית, לגנות מכל וכל את התקיפה הזו ולגבות את העיתונות החופשית בישראל, שהיא, כאמור, נשמת אפה של הדמוקרטיה.
"אדוני השר, אני פונה אליך ומבקש, במסגרת תפקידך או יכולתך, לקבוע מדיניות למשטרת ישראל, לתבוע ממפכ"ל המשטרה להציב את הנושא הזה בעדיפות גבוהה בעבודת המשטרה. אגב, אני משוכנע, אדוני השר, שגם הקצונה הבכירה במשטרה חשה שיש צורך להגן על הדמוקרטיה ולמגר את התופעה הזו. אני גם משוכנע שאתה חש כך, אבל הדברים האלה צריכים גם להיות מיושמים, ואני מצפה שכל שרשרת התקיפות הזו תופסק לאלתר והתוקפים ייתפסו ויועמדו לדין".
וכך, בזה אחר זה, עלו חברי כנסת נוספים ונתנו דרור לחרדות ולתחושות שלהם. דב חנין דיבר על כך ש"הפרשה הזאת של התקיפות של אנשים בכירים במדיה הטלוויזיונית היא פרשה מאוד מטרידה. העובדה שהנושא הזה מתמשך על פני זמן מבלי שאנחנו שומעים מי אחראי לתקיפות האלה, מטרידה מאוד. ואני חושב שזה מייצר אווירה לא טובה במערכת שכבר היום היא מערכת שנתונה להרבה מאוד לחצים". אחמד טיבי טען ש"יש כאן ניסיון גם למנוע מהציבור לקבל דיווח אמת מהתקשורת על מה שמתרחש". השר אהרונוביץ' הבטיח ש"משטרת ישראל מתייחסת לחקירות עיתונאים בכל הרצינות והנחישות, תוך הבנה שאלימות כלפי אדם על רקע מילוי תפקידו הינה תופעה המחייבת מיגור מיידי".
נראה שבשלב הזה, הכנסת נסחפה אחרי העיסוק בפרשה שכבר הסעירה את הציבור. וגם אם אפליקציית וואטסאפ עדיין הייתה בחיתוליה (היא הושקה חודשים ספורים קודם לכן) - הרי שהשמועות הגיעו לכל מקום גם בלעדיה. ובשלב הזה, הרבה מהן כבר עסקו בדודו טופז.
למעשה, בבוקר אותו יום טופז כבר כיכב על שער "ידיעות אחרונות". דווח שם על כך שהוצא צו איסור פרסום על חקירת תקיפתה של שירה מרגלית. הכותרת: "דודו טופז והתקיפות", ולצידה תמונתו של הבדרן וגם ציטוט - "עברתי ליד ביתה באותו ערב, אבל שאני ארביץ? דיר באלק! אני בלחץ נפשי, מרוב שאני אומר 'לא' בסוף אשבר ואגיד 'כן'".
בידיעה עצמה דווח על "גל שמועות הקושר לכאורה בין דודו טופז לבין תקיפת ראשי ערוץ 2". טופז הדף את הטענות: "שמעתי את זה, אבל לא היה ולא נברא. הגיעו אליי גם השמועות. זה פשוט מטורף. אולי גם יגידו עוד מעט שרצחתי את ארלוזורוב".
הוא אף הרחיב לגבי יחסיו הטובים, לטענתו, עם הקורבנות: "עם שירה מרגלית נפגשתי לפני שמונה חודשים, נתתי לה רעיון לתוכנית טלוויזיה, היא אמרה שזה מדליק ושהיא תחזור אליי. בינתיים היא לא חזרה, אבל לא נראה לי שזו סיבה להכות אותה". לגבי אבי ניר, טופז טען כי הם "מאוד מיודדים" והתגאה בהודעה ששמר ובה ניר "אומר שאני איש מקסים". למחרת צוטטה הודעה שלדבריו ניר שלח לו, ובה כתב: "אתה משהו, חיבוק!". הוא סיפר שאף נקבעה לו פגישה עם ניר במשרדי קשת ב-4 ביוני: "אני חושב שהיא תתקיים, אלא אם כן אהיה באותו רגע בבית הסוהר".
ב-4 ביוני, אגב, טופז באמת היה כבר במעצר.
כפי שסיפרנו בפרקים הקודמים, שלושת הקורבנות של טופז נקבו בשמו בשלב כזה או אחר: בועז בן ציון בינואר, אבי ניר באפריל - אבל רק אחרי התקיפה של שירה מרגלית חלה התקדמות משמעותית בחקירה. "יום אחרי התקיפה של שירה מרגלית קיבלנו את המידע המודיעיני הראשוני", מספר סגן ניצב לשעבר נמרוד דניאל, שהיה אחראי על החקירה, וגם הוא מודה שהשמועות ששטפו את הארץ לא הגיעו משום מקום: הן הגיעו ישירות מהמשטרה. "זה היה תרגיל חקירה", הוא מאשר.
נחזור קצת אחורה: 26 במאי 2009. יום לפני הדיון הסוער בכנסת והכחשת השמועות על שער "ידיעות אחרונות". טופז בפארק הירקון. איתו אילן שושן, שמתעד אותו עבור הסרט התיעודי ששירה מרגלית אישרה את הפקתו (הפרטים בפרק 3, למי שלא זוכר). למקום מגיע גם כתב הפלילים של חברת החדשות גיא פלג (וגם צלם פפראצי של ynet).
הריאיון של גיא פלג עם דודו טופז
זהו ריאיון מוזר. כל הסיטואציה מוזרה. טופז שוכב על הדשא, משוחח עם כתב הפלילים שכורע ברך ומפנה אליו את המיקרופון, הודף את "השמועות שמתרוצצות כבר כמה ימים", כדברי המגישה יונית לוי. "מישהו אכזר, מטומטם, מפיץ שמועה", אומר טופז בריאיון. "אין לי שום קשר לכל המקרה הזה, אין לי מושג מי התחיל להפיץ את השמועה, המשטרה אפילו לא הרימה טלפון".
"אנחנו רמזנו לאחד מאנשי התקשורת שישנה אפשרות שדודו טופז מעורב", אומר דניאל. "זה הגיע אליו, והוא היה מאוד לחוץ. האזנו לטלפונים שלו. השתמשתי בתקשורת לקדם אינטרסים של החקירה. התקשורת הייתה מאוד לחוצה לקבל אינפורמציה על החקירה, הם רצו ללכת אליו ולראיין אותו - והלחץ הזה שהם יצרו מול דודו הלחיץ אותו, ולכן הוא דיבר. דודו לא היה זהיר בטלפון. ואם דודו לא היה מדבר בטלפון - לא היו ראיות. היה הרבה יותר קשה".
"קיבלתי שיחת טלפון ובה נאמר לי שמי שעומד מאחורי כל התקיפות האלה זה דודו טופז", משחזר גיא פלג. "נשמטה לי הלסת, לא ידעתי איך להתייחס לזה, אבל בערך חצי שעה אחרי זה קיבלתי טלפון מגורם במשטרה שאמר לי - 'אנחנו הולכים לעצור את דודו טופז בימים הקרובים', והוא נתן לי את הטיפ שטופז נמצא בפארק הירקון עם אילן שושן. אני הנחתי שיש חקירה סמויה, והתחלתי לחפש את דודו בפארק הירקון. היה לחץ גדול מאוד להשיג צוות ולצלם את זה מהרגע להרגע, ולא ידעתי אם הוא עומד להיעצר כל רגע. הייתי בתחושה שצריך להזדרז כי אני עלול לפספס - ואז פגשתי אותו בפארק הירקון. לא הבנתי איזה תפקיד משחק אילן שושן, אבל תוך כדי הריאיון אני גם מבין שאני סוג של דמות בסרט שלו - שהוא מצלם אותי מראיין את דודו.
"דודו שכב על הדשא. לא הבנתי מה הקטע שלו - הוא איש טלוויזיה, הוא מבין איך זה ייראה. מצד שני הוא בחר לענות לי על השאלות. הייתה התלבטות במערכת איך לשדר את זה. מצד אחד הייתה אינדקציה משני מקורות, ומצד שני לא ידענו אם באמת יש חקירה ומה מצבה. וזה שיש חקירה לא אומר שיש דבר וחצי דבר, ואם היא תבשיל למעצר ואם המעצר יניב משהו. אני זוכר שכל הזמן אמרנו - 'אסור להגזים', והדבר היחיד שיכולנו להגיד זה שדודו טופז הודף את השמועות".
גיא פלג לא משוכנע שהריאיון שלו היה סוג של "תרגיל חקירה", כפי שהגדיר זאת דניאל. "לא הרגשתי שהשתמשו בי", הוא מסכם, "גם לאורך כל השנים שחלפו מאז. אני מכיר את הפרקטיקה הזאת של המשטרה, אבל זה באמת פרט שלא דיברתי עליו עם נמרוד דניאל אף פעם".
