לילה-לילה הייתה אמנית הקול יוספה זאוש מנסה להרדים את בתה ליבי, ובכל פעם מחדש התחוור לה עד כמה התינוקת לא מתחברת לכל הקונספט הקרוי שינה. שעות ארוכות העבירה בניסיון לשלח את הקטנה לעולם שכולו חלום, אך לשווא.
"היו לה קשיי שינה מטורפים", היא מספרת, "בכל פעם זה היה סיוט". ישבה וחשבה על איזו נוסחה מודרנית ופורצת דרך להירדמות, הרהרה בכול, ורק שכחה את הכלי המרכזי, הכה בסיסי, שבו היא עושה שימוש גם בעיסוקה המקצועי: הקול. "יום אחד, במקום לבכות מזה שאני לא מצליחה להרדים אותה בפעם החמישית באותו יום, התחלתי פשוט לשיר. שמתי לב איך כל האנרגיה פתאום השתנתה בחדר, והיא סוף-סוף נרגעה. ומאז זה היה ככה – היא כל הזמן רצתה שאשיר לה. אם לא הייתי שרה, היא פשוט לא הייתה נרדמת".
שיר ערש טורקי, מתוך האלבום "אמא שרה" מאת יוספה זאוש
עד מהרה החלה זאוש לצלול אל עולם שכולו נומי-נומי, והחליטה לבחון מקרוב את השפעת שירי הערש גם על אנשים בוגרים: "שמתי לב שלכל שירי הערש יש אותו תדר מונוטוני ומאוד מרגיע, ואז אמרתי - אני אביא אנשים מבוגרים, אשיר להם את השירים האלה ואראה מה זה גורם להם". במשך שנתיים היא חקרה את הנושא, ויצרה מעין "מעבדות שינה" קטנות על הספה בסלון ביתה. לניסוי נבחרו אנשים שסובלים מכל מיני קשיים שמקורם בסטרס. היא ארגנה להם את התנאים האופטימליים לשינה: מזרנים, שמיכות, כריות וחדר חם ונעים, ושרה להם שירי ערש. "הם פשוט נרדמו לשעה של שינה טובה", היא מספרת. "שמתי לב שכולם אומרים אותו הדבר – דרך הקול שלי הם מצליחים להירגע, המונוטוניות עוזרת להם לשחרר מחשבות טורדניות. הרפיה טוטאלית של הגוף, סוג של מדיטציה. מכיוון שאנחנו דור כזה שיש בו המון סטרס, אז גם כשהולכים לישון רואים תפקודים במוח, באזורים שאמורים להיות רדומים כדי לאפשר לאזורים אחרים להתעורר וליצור חלומות ויצירתיות. לכן בגלל שינה לא איכותית הרבה אנשים מתעוררים עייפים, כי בעצם הם בעוררות".
כשזאוש מאסה בקלאסיקות דוגמת "פזמון ליקינתון" ו"אבא הלך לעבודה", החלה לחפש שירי ערש במחוזות רחוקים: "מצאתי ערוץ ביוטיוב שיש בו שירי ערש מכל העולם, והתחלתי ללמוד אותם ולשיר לבת שלי", היא אומרת, ולמעשה מתארת איך נפתח הצוהר ליצירת הפרויקט שלה, "אמא שרה" - אלבום שהחל את דרכו כשגייסה כספים דרך פלטפורמת הדסטארט ובימים אלה רואה אור, והמורכב כולו משירי ערש בשפות שונות שליקטה מרחבי העולם.
שמונה שירים תמצאו בו, בשבע שפות: יפנית, פולנית, ערבית, אפריקנס, בנגלית, טורקית ועברית. "מצאתי מלא שירים, אבל בכל פעם שתרגמתי אותם ראיתי שהמילים מפחידות מדי, אז ויתרתי. אני חושבת שגם אם לא מבינים אותן, למילים קשות עדיין יש אנרגיה משלהן, ואם המטרה שלי היא להרפות אז אני לא רוצה להכניס פחד בשירים שלי.
שיר ערש לבנוני. מתוך האלבום "אמא שרה" , מאת יוספה זאוש
"הרבה שירי ערש הם בעצם שירי אימה בעטיפה של מנגינות מאוד נעימות: 'אנחנו פה בגשם, אבא הלך ואנחנו לא יודעים אם מחר הוא יחזור, אם יביא לנו לחם או שלא יהיה לנו מה לאכול', למשל, הוא תוכן של שיר בצרפתית. גם באפריקנס יש כזה – על אמא שמספרת את הפחדים שלה לתינוק".
גם אנחנו, אם נחפוץ להעלות את מפלס החרדה, נוכל להתנחם בשירי ערש ממיטב הקלאסיקה הישראלית: כך למשל שירו של נתן אלתרמן "לילה לילה", שבוצע בין השאר על ידי אריק איינשטיין ושושנה דמארי, הוא למעשה שיר על מוות. שלושה פרשים, מלמד השיר, נמצאים בדרכם אל הילדה הרכה הנמה, אך בדרך, ובכן, נזדמן שינוי קל בתוכנית, שכן "אחד היה טרף, שני מת בחרב, וזה שנותר את שמך לא זכר" – הכל עטוף באצטלה מתקתקה של נומי-נומי וחתום בנשיקה.
מתוך שיר הערש הבנגלדשי. מהאלבום "אמא שרה" מאת יוספה זאוש
"לילה זה רגע קריטי, שבו כל הפחדים של האימהות שטיפלו בילדים כל היום מתעוררים. זמן לחשבון נפש עם עצמך, ותוך כדי גם צריך להרדים את הילדים - לכן הרבה משירי הערש לאורך השנים היו שירי קושי", אומרת זאוש ומיד מצביעה על שיר נוסף, הפעם בצרפתית: "'אני יושבת על הכיסא המתנדנד וחושבת לי, האם אבא שלך יחזור? האם יהיה לנו מה לאכול? כי היום היה, מחר אולי לא יהיה' – זה בערך התרגום שלו". גם השיר היפני שעליו היא מדברת עוסק בווריאציה על אותו אבא שהלך לעבודה – רק שהפעם האבא הלך אל מעבר להרים, להביא לבתו כל מיני דברים – "אל תדאגי, הוא יחזור", נחתם השיר בנחמה.
"פעם הגברים היו יוצאים לכמה חודשים, ולא היה ידוע אם יחזרו או לא", היא מסבירה. "אלה היו מתח תמידי וחרדה קיומית שכיום אנחנו לא יכולים להבין אותם, אבל אני חושבת שה-DNA ספג את זה לאורך הדורות, ועכשיו אנחנו לא באמת יכולים להשתחרר מזה. בשנים האחרונות מתחילים לראות תיקון". כך למשל, אחת הפרשנויות לשיר הפופולרי "פזמון ליקינתון", שכתבה לאה גולדברג ב-1940, מדמה את היקינטון למיתוס הציונות: ממש כשם שהעם היהודי התפזר בתפוצות, ולבסוף רקם צורה חדשה ושב לישראל, כך גם היקינתון, שמקורו בארצות הים התיכון ואפריקה, הופץ באירופה והתפצל לזנים שונים, ולבסוף עשה דרכו חזרה לישראל בצורתו החדשה. אם כן, במקרה הזה הפרח הוא המסר – והמסר שמחלחל מן השיר לאוזנו הרכה של המאזין הוא עדין ואופטימי.
שניים משירי האלבום בעברית, שאותם כתבה והלחינה זאוש עבור בתה, כבר מציירים תמונה נאיבית בהרבה: האחד על כוכבים וירח, והשני לא משאיר מקום לספק: "שימי ראשך, נומי שנתך, כשתתעוררי אהיה כאן".
מתוך שיר הערש הבנגלדשי. מהאלבום "אמא שרה" מאת יוספה זאוש
גילית קווי דמיון בין השירים בשפות השונות?
"במלודיה, אבל במילים לא. יש שירי ערש שמדברים על טבע, יש שמדברים על חלומות של ילדים – 'לך לישון וחשוב על הליצן שראינו אתמול, ששיחק עם הכדורים בקרקס'. ובכל מדינה תמיד יש את ה'נומי נומי' הזה. מה שכן, בכמה שירים מוזכר במילים שהאבא הולך. אני בחרתי רק בשירים שבהם האבא חוזר בסוף".
זאוש למדה את השירים היישר מפי אנשים שהם דוברי השפות. "ישבתי עם יפנית שלימדה אותי את ההגייה המדויקת; ישבתי עם ערבייה והיא עבדה איתי על אמירת "יאללה" עם הדגשה של ההברה האחרונה; שלחתי הקלטות לחבר טורקי כדי שיגיד לי שאני מנסחת נכון את המילים. אחר כך כשהגעתי לטורקיה שרתי את זה למישהו בחנות, והוא אמר לי "וואו, טורקיש?", במחשבה שאני טורקייה. את השיר בבנגלית שרתי למישהו שפגשתי בחנות ביפן, בנגלדשי, והוא אמר לי שאמא שלו נהגה לשיר לו את זה".
קושי מיוחד הערימה על זאוש דווקא השפה הפולנית: "היא הייתה הכי קשה למישהי כמוני – אלג'יראית, תוניסאית וצרפתייה. לקח לי המון זמן ללמוד את השיר - המבטא היה קשה, פולנית היא לא שפה עגולה וזורמת. אנשים אמרו לי לוותר על השיר, אבל הייתי נאמנה לו".
השיר "שים את ראשך" שכתבה יוספה זאוש. מתוך האלבום
רפטטיביות, קצת כמו מין מנטרה, היא מאפיין מרכזי בשירי ערש. וכך, אותו מקום רגשי שעשוי לשלוח אותנו בבגרותנו לקורס מדיטציה במתנ"ס המקומי הוא שאפשר לנו שנים לפני כן, בינקותנו, להירדם בנעימים בחיק הורינו. "רציתי להחזיר את הכלי הפשוט הזה, של לפני שהיו לנו יוטיוב והמסכים", זאוש מוסיפה. "הרגע שבו התינוק עלייך הוא כל כך מיוחד. גם כשאת מדברת, אם תשימי יד על החזה תרגישי רעד. אז תחשבי שכשמחזיקים תינוק ושרים לו כל כך מקרוב הוא גם מקבל את התדר, את הוויברציה הזו, וגם שומע את הקול של אמא שלו".
האסוציאציה המיידית במחשבה על שירי ערש לדורותיהם היא אמא. אבל מה לגבי אבא? יש יתרון לקול נשי על פני גברי?
"לא. אני חושבת שלא משנה מי אתה, כל עוד אתה מחובר לרגע הזה. יש מצב שגם אם הוא או היא יזייפו, עדיין לילד זה יהיה נעים. לא צריך להיות זמר או שיהיה לך קול יפה, אבל אנשים שכחו להשתמש בקול שלהם. נגיד, אם תשמעי מישהו חותך סלט ומזמזם לעצמו כבדרך אגב, הוא אף פעם לא יזייף".
