"חלמתי על ראש הממשלה", היא התוודתה פתאום באחת משיחות הקפה בעבודה. "גם לשם הוא מצא דרך להיכנס, אה", המשיכו כולם באדישות אל הלגימה הבאה. "לא לא, אני מתכוונת – *חלמתי* על ביבי", אמרה, מטעימה את המילה אגב הרמת גבות, לא משאירה מקום לספק. "די!", הקפה החל לסעור בתוך הכוסות, "חלום ארוטי?! רגע, ותגידי, שרה פרגנה?"
חלומות ושינה - כתבות קודמות:
ולא רק ראש הממשלה הוא מועמד פוטנציאלי לככב בחלומות הלילה הפרועים ביותר שלנו. גם הדוגמנית שאחריה אנחנו עוקבים באינסטגרם, השחקן שראינו אתמול בהצגה, השכן ממול, האקסית, הבעל של החברה הכי טובה, הבוס, מלכת הכיתה מהתיכון, ההוא מהעבודה שתמיד עורר בנו קצת סלידה וכן, אפילו אח שלנו – כולם עשויים למצוא עצמם בתפקיד הראשי בסצנה ארוטית בחסות חלומות הלילה. אבל למה הם צצים? האם החלומות המיניים שלנו הם בהכרח שיקוף של מאוויי ליבנו הכמוסים או בכלל מאותתים לנו דבר מה אחר? וכיצד עלינו להרגיש כשנפקח את העיניים לנשיקת הבוקר-טוב של בן הזוג, בעוד שאת הלילה בכלל בילינו עם האקס?
"אחד התחומים שהכי יש לנו נטייה לשקר או להסתיר בהם הוא התחום הארוטי. כבני אדם, לא מצאנו דרך ליצור בינינו כנות לגבי זה", אומרת אמה שם-בה אילון, מרצה בנושא חלומות ארוטיים ומחברת ספר השירה "והכל מאוד מין". "לפעמים החלומות מציבים מולנו את המראה של החולי והפורנוגרפיה שמסביב, או את ההתנסויות הארוטיות שלא מימשנו, ושאין לנו אומץ אפילו בינינו לבין עצמנו לדמיין, ואז החלום הוא מין סיר לחץ כזה, שנפתח ומראה לנו עד כמה הדברים מודחקים ועד כמה הם רוצים ביטוי. אנרגיה שהודחקה הרבה זמן מתפרצת גם בחלום. לא תמיד היא מראה לנו את התמונה הבריאה, אבל לפחות היא מנסה להזכיר לנו משהו ששכחנו".
המבוכה, כך על פי שם-בה אילון, היא הרגל שלמדנו באופן מדוקדק מהחברה שבה גדלנו: "החברה מאוד חולה בהקשר של היחס שלנו לארוטיקה", היא גורסת, "גורמת להדחקה ופחד, וכך נוצרת תרבות שמבוססת על שקרים. כחברה, יצרנו פחד מהתחום הארוטי. החלומות באים לפתוח צוהר לכמיהות ולפחדים שלנו. לא סתם בעברית המילים יצר ויצירה באות מאותו שורש. הארוטיקה קשורה לכל תחום בחיים שלנו - לאהבה, למערכת הכלכלית והקפיטליסטית שאנחנו חיים בתוכה".
כלכלה וחלומות ארוטיים לא בדיוק נשמעים קשורים זה לזה. למה את מתכוונת?
"אנחנו חברה צרכנית, צורכים בגדים ואביזרים כדי שיחברו אותי לנשיות או לגבריות שלי, מנסים לפצות את עצמנו על חיים לא יצריים ולא מוגשמים באיזושהי צרכנות יתר. החלומות הם ערוץ שבו הקשר שלנו לארוטיקה שלנו מתבטא. בחברה מצד אחד יש שלטי חוצות מיניים ופורנוגרפיה, והארוטיקה סובבת אותנו בכל מקום. מצד שני הנתיבים שבהם אפשר לבטא את מי שאנחנו בהקשר הזה מאוד מוגבלים. אנחנו לא מספיק כנים בנוגע לחלומות שלנו, ויש לנו מגבלות על מה שנחשב ראוי חברתית. מה אנחנו מוכנים שהחברים שלנו, השכנים שלנו או בן הזוג יכירו עלינו. הפחדים סביב הנושא הזה מאוד גדולים, אז החלום מפגיש אותנו עם הכמיהות שלנו".
חוקים המגבילים מין שימשו מאז ומעולם בסיס לקיומן של תרבויות, ויצאו כנגד מופעים שנחשבים בעייתיים מוסרית - סקס בקרבה משפחתית, מניעה של עשיית סקס עם מי שרק מתחשק, למשל תינוקות או קשישים - תוך ההבנה הפשוטה שלולא החוקים הללו, שמגבילים את הדחף המיני האגוצנטרי, עלולה להיווצר פורענות לשמה וכן סכנה לחברה האנושית. "עדיף שיחלום מאשר שיעשה", אומרת הפסיכולוגית הרפואית והסקסולוגית אילנה ארד, ומתייחסת לדוגמה שבה אב חולם על יחסים מיניים עם בתו.
אז אם אבא חולם על הבת שלו חלום מיני, זה אומר שהוא נמשך אליה במציאות?
"אולי כן. אנחנו לא יודעים, כן נניח שיש כאן משהו, או שהוא חושש שהיא נמשכת אליו, צריך לברר. זה לא אומר שמחר הוא יעשה משהו. לא צריך להיבהל כי בתוכנו יש הכול. עדיין זה צריך לסמל משהו, וצריך לשאול למה זה עלה. צריך לזכור שהחלום הוא מיקס של זמנים, של געגוע, פחדים ומשאלות, ובחלום אני הבמאי של הכול, החלום הוא כולו אני".
אהבה, מין ותוקפנות – זהו משולש הזהב על פי ארד, הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם פרט למזון ומשקה. אי הסיפוק של הצרכים הללו צף בחלומות. "שלושתם יצריים מאוד, כוחניים. הרי תינוק הוא היצור הכי אגוצנטרי - דורש לקבל עכשיו כל מה שהוא רוצה. אותו התינוק הוא החלק הבסיסי בנו. הארוטיקה נובעת כבר מהינקות, והיא משקפת גישה בסיסית יצרית לעולם ולמין – אני רוצה לקבל הכול עכשיו ומיד ולא אכפת לי מכלום. רק סיפוק והבעה עצמיים. לא אכפת לי מה קורה לזולת, מה המחיר או הסבל שהוא משלם, שיצרח מכאבים, שאהרוס לו את חייו ומשפחתו – כל זה יכול לקרות בחלום ארוטי, שיענה אולי על יצר התוקפנות או האהבה. במציאות יש לנו עוד רמות של התפתחות מוחית, של בקרה, שכלתנות, איפוק ותכנון. אבל היצר ברמה הבסיסית הוא סופר-אגוצנטרי".
כדי להדגים עד כמה סקס ותוקפנות עשויים להיות שזורים זה בזה, ארד מספרת על מטופלת שהייתה לה: "בחורה סופר-אינטליגנטית, אבל עבורה סקס היה שבני הזוג שלה יחתכו אותה בזכוכית או בפקק של בירה. היא הייתה מגיעה לאורגזמות עם פצעים ודימומים ושטפי דם. עד שבן הזוג שלה התאהב בה, אבל הוא סירב לעשות את זה. אז הם הפסיקו להיות בקשר מיני".
אדם חלם שהלך ברחוב, בשוק הכרמל, וקנה עגבניות ומלפפונים. למראית עין מדובר בחלום ירקני סטנדרטי. אך אם נתעקש לנתח את החלום, נוכל לגלות שאצל אותו אדם הירקות הם דווקא סמל לדבר מה. ומהו אותו דבר? על פי ארד, לא יכול להיות פירוש אחיד לחלומות שלנו. "המלפפון שלי הוא לא המלפפון שלך", היא חורצת. "יש באינטרנט כל מיני פירושי חלומות – אם את חולמת על מים זה אומר פוריות, פירושים לפי הקבלה או מילונים שונים, אבל זה קשקוש. ככל שאתה מכיר את האדם והרקע שלו יותר טוב, אתה יכול יותר להתקרב לפענוח. אבל אין פענוח אחד, זה כמו שיר – אין קונצנזוס, אפשר לפענח בהרבה צורות. את החלטת לעשות דיאטה מתוך התעסקות בעודף משקל ולכן הלכת לקנות ירקות, ובמקרה שלי המלפפון מסמל איבר מין גברי והעגבנייה איבר מין נשי.
"החלק הלא מודע שלנו מאוד חיוני. בחלומות אנחנו עוברים על התכנים ועושים סדר בבלגן. החלימה היא כמו ניקוי של המערכת, היא משחררת אותי מלהחזיק את זה. חשוב לי לומר שאין כאן שיפוטיות, אלה אנחנו וככה אלוהים ברא אותנו".
ארד מדגישה כי לא תמיד צריך להעניק לחלומות הארוטיים חשיבות יתרה - לעיתים עדיף פשוט להניח לדברים כמות שהם ולא להיכנס לעובי קורתם. היא מספרת על פציינטית נוספת, שחלמה שהיא שוכבת עם נמר: "היא קמה נורא מבסוטה. אין מה לומר על זה חוץ מלצחוק, היא אמרה שזה משעשע. ו...? כלום. זה היה עוד חלום. לחלום מותר הכול, אצלה זה עורר צחוק. לא בכל חלום צריך להתעסק", היא קובעת נחרצות, ומשתפת בדוגמה נוספת: פציינטית בת 25, נשואה, שחלמה שהלכה בחוף תל ברוך ותשעה גברים התנפלו עליה ואנסו אותה. "בדמיון היא נהנתה והייתה לה אורגזמה. והיא אמרה לי – 'מה פתאום, אני אבגוד בבעלי?', אמרתי לה – את רוצה להיאנס על ידי 9 גברים? 'ממש לא', היא אמרה, ואני אמרתי 'אבל זה מגרה אותך – אוקיי, גו פור איט'". ארד משרטטת את הקו הדק שבין הפסיכולוגיה לסקסולוגיה – בעוד הראשונה תנסה להבין מדוע אדם חולם דבר מה, השנייה פשוט תשאל – בא לך לשכב עם קוף בחלום? זה עושה לך טוב? ובכן – עשי זאת, ללא כל שיפוט מוסרי. "לא תמיד שווה לבדוק כל דבר", היא מזהירה. "אם נבדוק כל חלום לא נספיק לחיות".
ואם באורגזמות עסקינן – התשובה היא כן, אפשר לחוות אותן גם תוך כדי חלום. המדע אפילו העניק להן שם – "אורגזמות שינה". אצל גברים העדות לכך מתבטאת פיזית במה שזכה לכינוי "חלום רטוב", אך בקרב נשים נותר רק זיכרון החלום שבו חוו פורקן מיני, וכן התהייה המבלבלת-משהו האם הגוף אכן חווה אורגזמה. מחקר שנערך ב-2015 בקרב נשים גילה כי גם הן מסוגלות לחוות אורגזמה תוך כדי שינה, ומדובר באורגזמה שמקורה במוח ולא באברי המין: בזמן ה-REM – אותו המועד בזמן השינה שבו אנו חולמים – מוגברת זרימת הדם לאזור האיברים האינטימיים, המוח מזהה את הזרימה, ועל כן נרשמה פעילות מוחית סוערת ממש כמו זו שבעת גירוי מיני אמיתי.
אם כן, בתוך כל המאמץ שלנו לציית לחוקים, ללכת בדרך הישר ולהיות נאמנים לבן או בת הזוג, במחלקת המוסר של החלומות רגילים לעבוד קצת אחרת. כך אנחנו, שבסך הכול מנסים להיות בסדר פחות או יותר ביומיום וחובקים זוגיות טובה, מגלים שמערכת החוקים של החלומות שלנו היא הרבה יותר ליברלית, ומוצאים את עצמנו בסקס חושני עם כל העולם ו... ובכן, אשתו. אבל לא עם בן הזוג שלנו. "כשהתאהבתם לא חשבתם על אף אחד אחר כי ישנו הפיק של הכמה חודשים הראשונים. אחר כך הגעתם לזוגיות יציבה, ירדתם מהאולימפוס, וחסר הריגוש המטורף של ההתחלה, הכיבוש", מסבירה ארד. "זוגיות יציבה זה סבבה, אבל אי אפשר להכחיש שיש ירידה של הדחף המיני וההתלהבות. הדחף המיני רוצה עוד יותר. רוצה שוב את ההתרגשות המטורפת של ההתחלה. טוב תמיד הופך להיות פחות טוב כשמתרגלים אליו".
אחת הדמויות שמרבות לצוץ בחלימה ארוטית היא הבוס בעבודה. "בפרט אם הוא גבר", קובעת ארד. "כל גבר מבוגר בעל סמכות והשפעה עליי מתוקף תפקידו הוא אובייקט למשיכה מינית. זה התסביך האדיפלי במהותו. אם בילדות זה כוון לאבא, זה עובר לבוס, למפקד בצבא, ככל שהוא יותר גבוה בדרג אני יותר נמשכת אליו, גם אם הוא ייראה כמו מפלצת. העוצמות שאני מייחסת לו וההשפעה שלו על חיי מתוקף תפקידו עושים אותו לאובייקט נערץ, שאני רוצה לכבוש אותו על ידי זה שאשכב איתו. כך גם אשיג עוצמה וגם הוא יהיה קצת כפוף אליי. יכול להיות שחיצונית הוא דוחה אותי במציאות, אבל יש לי המשאלה לשלוט עליו ולהשיג אותו, שהכוח יהיה בידיים שלי ושיהיה נתון לחסדיי. בחלום התעדוף הוא אחר".
ומה בעניין חלום על אדם שבחיים האמיתיים אין לנו כל משיכה אליו, ואנו אף נרתעים ממנו? ארד מעניקה גם לכך הסבר מעניין, שמסתכם בשתי מילים: היפוך תגובה. "כחלק ממנגנוני ההגנה של האגו יש הרבה מאוד תגובות-הפך: למשל הדחקה, הכחשה, ניתוק רגשי. אחד ממנגנוני ההגנה הוא היפוך תגובה – אני נורא שונאת אותך אבל אני לא כל כך רוצה להתמודד עם למה אני שונאת אותך, כי הסיבות מורכבות, ולכן בחלום אני אוהבת אותך. יכול להיות שיותר מדי קשה לי להתמודד עם העומק של השנאה או הסיבות שהובילו אליה, אז אני חולמת עליו, אפילו שפיזית האדם מגעיל אותי".
ומה לגבי חלום שלא משקף את הנטייה המינית שהאדם מודע אליה? נגיד אישה סטרייטית שחולמת על אישה?
"השאלה היא אם במציאות כשאני רואה אישה יש לי דחף מיני כלפיה. בואי נעשה הפרדה – החלום כולל את כל האופציות המיניות, אבל אני לא חייבת במציאות להרגיש את כולן. לא אמרנו שהחלום משקף את המציאות אחד לאחד. חלמתי שאני שוכבת עם נשים, ואז אני הולכת ברחוב או בעבודה ושואלת את עצמי – עם זאת בא לך? עם זאת בא לך? ואני שוללת כל אחת. אז מה הסיפור? אז אני נהנית לחלום על זה. אם לא ייווצר דחף אז החלום הוא חלום. הוא לוקח עוד פן של המיניות, אבל במציאות הוא לא מעורר אותך לשום דבר. בהחלט יכול להיות פער בין הדמיון והמציאות".
נשים, גברים – כולנו חולמים. ארד לא מצאה על סמך ניסיונה הבדלים מהותיים בין תוכן החלומות של שני המינים. הדעת נותנת שלגברים יהיו חלומות תוקפניים יותר בגלל הטסטוסטרון, היא מסבירה, אבל מדגישה כי לא הבחינה בהבדל מובהק. אם כן, החלימה היא של כולם. יש מי שזוכר אותה יותר ומי שפחות, אבל היא מסקרנת אותנו, כמו מין עולם מקביל שלא אחת העניק השראה לאמנים. פיקאסו ומאטיס, בין השאר, הביטו באהובותיהם החולמות וציירו אותן. עד כמה כמהו לדעת מה מתחולל שם בסערת מוחן, מיהו זה שתופס מקום במציאות הנחלמת שלהן. מי יודע, אולי כל עוד נמשיך לשמור את חלומותינו לעצמנו במבוכה, הם רק יוסיפו להתעצם. ואולי עלינו פשוט להניח להם להיוותר כמוסים ומסתוריים, שלנו בלבד, כדי שלאמנים יהיה על מה לצייר, ולמשוררים על מה לשורר. "חלמתי שאני שוכב איתך / המהות של העניין חלומית / מעבר למעשה – שהוא / חיכוך איבר באיבר / שהרי חלום הוא חלום / כמו שכוכב הוא כוכב" (אהרן שבתאי).
