בעולם שמתחנן ל"סוף טוב", האירוויזיון שמופק וישודר בתאגיד השידור הישראלי בעוד שבועיים, היה אמור להיות מסיבת הניצחון של "כאן" אחרי ארבע שנים של איומי סגירה, הכפשות, פרישות ו"מה שווה התאגיד אם אי־אפשר לשלוט בו"; סוף־סוף הפנינג טלוויזיוני גרנדיוזי של יחסי ציבור וגאווה ישראלית. אלדד קובלנץ, מנכ"ל התאגיד, לא אחד שקל לרגש אותו, נרגש מאוד מהשואו, מבטיח שהאירוויזיון בישראל יהיה הטוב ביותר ששודר עד היום, אבל מבין לאן נושבת הרוח: היא שוב מאיימת לערוף את ראשו.
בארבע השנים שלו בתאגיד, קובלנץ כבר למד לעשות את הכי טוב שהוא יודע, אבל להיערך לרע מכל. כשישקע אבק הקונפטי מחגיגות האירוויזיון, כל הסימנים מובילים לבינג' נוסף של סדרת הדרמה "התאגיד נאבק על חייו".
בתחילת השבוע פורסמו הערכות שלפיהן ראש הממשלה נתניהו שוקל לקצץ שני שלישים מתקציב התאגיד, בהיקף חצי מיליארד שקל. את מה שלא הצליח לסיים בקדנציה הקודמת - סגירת התאגיד - בטוחים חוזי השחורות שנתניהו מבקש להשיג הפעם במכת מחץ כלכלית. אלה גם היו ההערכות הפוליטיות ביום שאחרי הבחירות, והדיווחים הרשמיים הופכים את העניין לעובדה מוגמרת באשר לבכירי התאגיד: פרק חדש במלחמת ההישרדות.
קובלנץ, אדם שאי־אפשר להבין מה מתחולל בו גם אם יטולטל מצד לצד, מסרב להפגין פאניקה. כששואלים אותו לשלומו, הוא עונה מיד "מדהים", ואפשר ממש להשתכנע שהוא מתכוון לזה. "בארבע השנים שאני ב'אירוע' הזה, בסופו של דבר ההיגיון והצדק ניצחו", הוא אומר. "לכן אני מאמין שלא יהיה אף קיצוץ בתקציב התאגיד".
בסיבוב הקודם שלכם הייתה תמיכה ציבורית רחבה בהקמת התאגיד. כחלון נלחם בשבילכם. לא בטוח שזה יהיה המקרה הפעם.
"יהיה יותר קשה הפעם, אני יכול להיאחז רק בהיסטוריה ולהגיד לך שגם הפעם אני עדיין מאמין שההיגיון והצדק ינצחו. אני באמת לא חושב שאנחנו המיין־אישיו אצל ראש הממשלה. יש לו דברים הרבה יותר משמעותיים".
אתה רואה תרחיש שבו התאגיד יכול להתקיים בקיצוץ של חצי מיליארד שקל?
"אני לא רואה שום תרחיש שיסרס את התאגיד, אבל אנחנו נתמודד עם כל החלטה של המחוקק שיש לו את הסמכות להחליט על כל חוק שהוא חפץ בו, כל עוד הוא לגיטימי".
המשמעות של קיצוץ כזה היא סגירת התאגיד?
"אני לא מאמין שזה יקרה".
אם תולדות התאגיד היו סדרת טלוויזיה, יש סיכוי שגם קובלנץ היה פורש באמצע העונה בנימוק של "חוסר אמינות". קצרה היריעה מלגולל את תקציר הפרקים הקודמים, ובכל זאת, הנה ראשי הפרקים: תאגיד השידור יוצא לדרך; ראש הממשלה נתניהו מנסה לסגור אותו עוד לפני פתיחתו; שר האוצר כחלון יוצא להגנתו; נטע ברזילי זוכה באירוויזיון; האיום לפצל את חטיבת האקטואליה מתפייד; הבלגן חוגג. בכירים רבים בערוץ פורשים, תחקירים עיתונאיים חושפים ניהול בעייתי ותהליך גיוס פוגעני לעובדי רשות השידור. ברקע, מנסים בתאגיד לספק אלטרנטיבת שידור ציבורי. ההצלחה חלקית. בעוד נתוני הרדיו והדיגיטל מתחזקים, הפריים של כאן 11 מגרד ביום טוב שישה אחוזי צפייה, ואת המותגים הטלוויזיוניים אפשר לספור על אצבעות יד אחת, ויישאר מקום לעודף.
לא רחוק מהרייטינג של רשות השידור המנוחה, ובכל זאת לא תשמעו מקובלנץ נימת תסכול.
"יצרנו מצב שאת התוכן שלנו צורכים לא רק בטלוויזיה", הוא אומר. "כמות הצריכה שלנו בדיגיטל פנומנלית, וגם ברדיו עלינו. רשת ב' לראשונה עברה את גלצ. אנחנו מנסים לייצר שיח, איכות, רלוונטיות, ולכן לא משנה לנו אם זה מגיע ברדיו, בדיגיטל או בטלוויזיה. אנחנו עולים ועולים בזמן שכולם יורדים ויורדים. אין מה לעשות. אנחנו כולה רק שנתיים באוויר, ומצבנו הרבה יותר טוב ממה שהיה מצבו של ערוץ 10 אחרי שנתיים".
9 צפייה בגלריה
קובלנץ באולם שבו ייערך האירוויזיון. ''משוכנע שלא יקוצץ שקל מתקציב התאגיד''
(צילום: רמי זרנגר)
החודש ימלאו שנתיים להקמת התאגיד. ממרחק הזמן, קובלנץ יודע להסביר מדוע עשו ראש הממשלה וחלק מסביבתו כל שביכולתם כדי למנוע את הקמתו ("אני מניח שבשלב מסוים הם הבינו שאין להם שום שליטה על ההחלטות העיתונאיות המקצועיות של התאגיד, והם פחות חיבבו את זה"). הוא נשמע פחות נחרץ כשאני מבקש ממנו להסביר לי מה המוטיבציה הנוכחית של נתניהו בקיצוץ: "אני משוכנע שראש ממשלת ישראל דואג לאזרחי מדינת ישראל".
אחרי שנתניהו לא הצליח לסגור אתכם בפעם הקודמת, מה יפריע לו לעשות את זה עכשיו, אחרי שנבחר שוב והגדיל את כוחו?
"זכותו של ראש הממשלה ושל נבחרי הציבור לקבוע את ההקצאה של תקציב מדינת ישראל. אני משוכנע שהשכל הישר והצדק ייעשו, ולא יקוצץ אף שקל מתקציב התאגיד".
נתניהו מאיים עליכם בקיצוצים, ולמעשה מאלף אתכם להתנהג אליו בזהירות. כלומר, להתחנן על נפשותיכם. כך שומרים על מאזן אימה נגד התקשורת.
"לא נתחנן על נפשנו. הדין וחשבון היחיד שאנחנו נותנים הוא לציבור, וכמו שהוכחנו בעבר - גם התכנים שלנו וגם האנשים שאנחנו מגייסים, יהיו למען הציבור ולא כחלק ממאבק הישרדות. הדבר הזה לא ישפיע במילימטר על הסיקור החדשותי שלנו".
מה אמור לחשוב עיתונאי שעובד בתאגיד שיתגלגל אליו תחקיר על ראש הממשלה?
"הוא צריך להבין, והוא יודע את זה, גם ממנהל חטיבת החדשות ברוך שי, וגם ממני כמנכ"ל התאגיד, שהתפקיד שלו הוא לשרת את הציבור ולא אף אחד אחר. לא נהסס לפרסם שום תחקיר מבוסס".
מה חשבת על התכתובת הסלולרית שנחשפה בין נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, למגיש רשת ב' אריה גולן, שבו כתב אשל: "עיתונאי קטן... תמשיך לאכול את הלב בזמן שנשאר לך"?
"היה לי קצת עצוב על זה שהוכנס לתוך השיח הגיל של בן אדם".
אתה חושב שנתן אשל התכוון שזמנו קצוב, כי הוא מבוגר? אני דווקא חשבתי שהוא מרמז על סגירת התאגיד.
"אין לי מושג מה הוא התכוון לומר, אבל אני שמעתי שאין זכות קיום לאנשים מעולים שעברו את גיל הפנסיה".
שניהם בני 71.
"נו אז מה? זה אומר שהוא לא יכול להדיר אנשים אחרים בני גילו?"
נתן אשל הוא קבלן הביצוע של נתניהו. את התכתובת ביניהם אפשר לקרוא גם כאיום מרומז.
"זה קצת כמו טראש־טוק בכדורסל. ב־NBA חלק מהמשחק הוא טראש־טוק, לנסות להוציא את היריב שלך משלוותו דרך אמירות שיגרמו לו לעשות טעות. אין לי מושג מה הן הדעות של אריה גולן. זה לא מעניין. אנחנו מחפשים את העיתונאים הכי טובים שיש, ואני חושב שעשינו גיוס מצוין של עיתונאים שנאמנים רק למקצוע שלהם. יש אנשים שבבחירות שלהם נוטים לשמאל, יש לימין, וזה בסדר גמור, אבל התמהיל הוא מעולה".
דיברת עם אריה גולן?
"עוד לא, אבל אני אזמין אותו לשיחה בקרוב. מעת לעת אני נפגש עם האנשים המשמעותיים בחדשות כדי לוודא שהם יודעים שיש להם גיבוי, ופה בשביל לשרת את הציבור".
יש לא מעט פרשנויות שניתן להסביר באמצעותן כיצד שרד קובלנץ משבר אחרי משבר, איום אחרי איום. אבל איכשהו, הנימוק המשכנע ביותר מגיע דווקא ממנו: הוא פשוט נהנה מכל רגע. "אני כן תופס את עצמי כשוחר שלום ושונא קרבות, אבל ברגע שכופים עליי קרב, הניצחון האמיתי, מעבר לניצחון בקרב, זה ליהנות תוך כדי הקרב. אני חושב שזאת הסיבה ששרדתי. באיזשהו שלב, ברגע שאתה לא נלחץ ולא סובל מהתהליך, הסיכוי שתעשה טעויות קטן. הרבה פעמים אני מסתכל על זה מהצד, כאילו זה לא קורה לי, ואז הניתוחים האנליטיים משופרים וכל העולמות של חרדות ופחדים נעלמים, כי אתה מייצר לעצמך עולם דמיוני, בין משחק לאגדות ילדים על קרבות נגד דרקונים".
נשמע כמו טקטיקה טובה, אבל גם דרך מהירה להפוך לאדם אטום, ציני, קר. תכונות טובות במשחק, פחות למציאות.
"אני חושב שיש בי יכולת להיות מאוד קר וציני. בשלבים מסוימים זה מסייע. אני לא חושב שקור וציניות הם שמגדירים אותי באופן שלם. יש שמועות שיש בי תכונות של מתיקות וחביבות, אבל בזמן מלחמה צריך לשים את התכונות האלה בצד".
וארבע השנים האלה היו מלחמה?
"הן גם היו מלחמה, אבל הן היו גם יצירה וגם הגשמת חלום חיי. מבחינתי, התאגיד הוא שירתי לעולם. אני באמת חושב שבאתי לעולם בשביל זה".
אתה חושב שזה אישי אצל נתניהו? אתה חושב שאם בזמנו היית מתפטר, הוא לא היה מתנגד לפתיחת התאגיד?
"אני לא חושב שיש לו דעה אישית עליי. נפגשנו פעמיים לפני שלוש שנים, עוד לפני שהייתה מועצה. הוא התעניין מאוד בתפיסה הדיגיטלית שלנו, אבל השיח היה מאוד מנומס וענייני. זה לא גלש לשום עניינים אחרים".
אם תיווצר סיטואציה שבה ירמזו – זוז הצידה ובתמורה לא נפגע בתקציב, תסכים?
"בשום פנים ואופן לא. כמו שלא אסכים למנות אף מינוי לא תקין, לא אהיה מוכן להזיז אף אחד, כולל אותי, משיקולים לא תקינים. אני לא זז".
9 צפייה בגלריה
מנחי האירוויזיון לוסי איוב, ארז טל, בר רפאלי וארזל טל. ''נתתי הנחיה דיקטטורית לקחת את לוסי''
(צילום: אייל נבו)
התזוזה העיקרית של קובלנץ בימים אלה מתרחשת בעיקר בין משרדי התאגיד לבמת האירוויזיון. איכשהו, מוזיקה היא הדבר האחרון שמעסיק אותו עכשיו. על רקע האיומים החדשים בקיצוצים, הוא לא חושש לנסח כתב האשמה ברור נגד הממשלה על אופן ההתנהלות שלה בנושא האירוויזיון. "המדינה נטשה את האירוויזיון", הוא אומר.
"זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שהממשלה מתנערת מאירוע שאמור לשרת אותה מבחינת הצגת פניה היפות של ישראל, ומבחינת מנוע הצמיחה לתיירות. זאת שערורייה שתאגיד הציבור מממן באופן מלא את עלויות האירוויזיון. לתאגיד הציבור יש שני טעמים לקיומו. אחד, חטיבת חדשות עצמאית למען האזרח. והסיבה השנייה היא יצירה ישראלית. תחרויות זמר זה ממש לא קשור למה שהתאגיד צריך לעשות. ערב שידור אחד בשנה על חשבון יצירה ישראלית לעשר שנים זה שערורייה. נכנסנו לדיאלוג עם אגף התקציבים באוצר וגם הוא סבר כמונו - שהתפקיד שלנו הוא ביצירה ישראלית. הוא קבע שמתוך 110 מיליון שקל, נוכל לממן בעצמנו 40 מיליון, ו־70 מיליון שקל נוספים הוקצו מתוך תקציב המדינה. ואז, לדעתי בשל לחצים של קולגות, הכסף שנמצא על ידי משרד האוצר והוקצב לאירוויזיון, הפך להלוואה. אני התנגדתי לממן את האירוויזיון באופן מלא. באתי למועצה ואמרתי שאסור להסכים לזה, גם במחיר שלא יהיה אירוויזיון. הייתי מאוד נחרץ. אני לא חושב שהתפקיד של התאגיד הוא אירועי זמר, אבל המועצה חשבה אחרת, וזאת זכותה".
אתה אומר שלחצים של קולגות הם שהביאו להחלטת הממשלה שלא לסייע כלכלית להפקת האירוויזיון? אתה מתכוון בין היתר ליוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10 לשעבר וכיום רשת 13, שכתב לשר האוצר: "טעינו בגדול בתמיכה בתאגיד", והאשים אותך בניהול כושל?
קובלנץ צוחק. "שוורשבסקי יתכבד ויתמקד בבעיות שלו ובבניית המותג שלו במקום להיטפל לתאגיד שידורי ציבורי חדש".
התקציב השנתי שלכם עומד על 650 מיליון שקל לשנה ועוד 100 מיליון מחסויות ברדיו ובטלוויזיה. בכל התקציב הזה לא היה אפשר למצוא את הכסף כדי לממן את האירוויזיון?
"אגף תקציבים באוצר חשב שאנחנו מסוגלים לממן 40 מיליון שקל. אני חשבתי שגם זה יותר מדי. התקציב שלנו מאוד סגור. הוא נקבע בעבודת מטה לפני הקמת התאגיד. אנחנו מחויבים להוציא 260 מיליון שקל בשנה ליצירה בשלושת הערוצים שאנו מופקדים עליהם - כאן, הערוץ בערבית וערוץ הילדים. יש משכורות לשלם בסך 220 מיליון שקל ויש עוד הוצאות שוטפות, שמשאירות את התקציב החופשי שלנו מאוד קטן. המשמעות היא: קיצוץ משמעותי ביצירה הישראלית, ואני חייב להגיד שהופתעתי מהאפתיה שבה קיבלו את זה היוצרים בישראל".
אולי הייתם צריכים להסתכל על זה אחרת: האירוויזיון הוא סוג של אירוע לאומי. זו הולכת להיות היצירה המשמעותית ביותר של התאגיד בשנה הקרובה.
"אני חולק עליך לחלוטין. זה כולה אירוע חד־פעמי שיביא 40 או 50 אחוזי רייטינג. אתה לא בונה מותג על זכויות שידור, אלא על יצירה מקורית ועל חברת חדשות. העובדה שזה אירוע לאומי שעושה גלוריפיקציה למדינת ישראל, היא אינטרס של מדינת ישראל. התאגיד צריך לייצר שידורים. ועם כל הכבוד, לא שווה להוציא 110 מיליון שקל על אירוע חד־פעמי".
נשמע שהאירוויזיון תקוע לך כמו עצם בגרון.
"זה יהיה האירוויזיון הטוב בהיסטוריה, ראיתי כבר חזרות וזה הולך להיות מדהים. אנחנו עושים את זה בשמחה, אבל העובדה שאנחנו צריכים לממן את זה היא שערורייה בעיניי".
למה לטענתך הממשלה "נטשה" את האירוויזיון?
"בכל מדינה בעולם, ובעיקר באירופה, תמיד קיימת מתיחות בין השלטון לתאגידי השידור. המתח הזה קיים גם בין השלטון באנגליה לבי־בי־סי. רק ששם הם עושים את זה בדרך יותר מעודנת כי הם בריטים. במקרה הזה, זה עוד חלק מהניסיון להחליש את התאגיד".
מאז זכייתה של נטע ברזילי וההודעה הרשמית על שידור האירוויזיון מישראל, קובלנץ מלווה את הפרויקט מקרוב והיה שותף גם לבחירת ארבעת המנחים: ארז טל, בר רפאלי, אסי עזר ולוסי איוב. להפקת האירוע גויסו מיטב הכוחות - זיוית דוידוביץ' היא המפיקה הראשית, יובל כהן הוא הבמאי והעורך הראשי, והבמאי משה קפטן אחראי על הקטעים האמנותיים - ועדיין קובלנץ שמח לספר שהאחראי מטעם ה־EBU (איגוד השידור האירופי), אמר לו שמימיו לא ראה מנכ"ל כל כך מעורב.
"מאז שזכינו אני מלווה את התהליך באספקטים הכלכליים והלוגיסטיים שלו. בחלק האמנותי אני פחות מתערב, אבל כן מדוּוחים על כל דבר ובנקודות מסוימות אני מביע את עמדתי. אני התעקשתי שלוסי איוב תהיה אחת המנחות באירוויזיון. נתתי הנחיה דיקטטורית קטגורית לקחת אותה. הודעתי להם שגם אם היא מגמגמת ונופלת שבע פעמים, לוקחים אותה. לשמחתי היא עשתה אודישן מרהיב".
הבחירה בה קשורה לעובדה שהיא מגישה בכאן, או לזה שהיא מגיעה מהמגזר הערבי?
"זה בכלל לא היה קשור לכך שהיא שייכת למגזר הערבי. היא טאלנטית של כאן כבר מהשלבים הראשונים שלנו, בדיגיטל. מבחינת הצהרת הכוונות של 'מי אנחנו', היה לי חשוב שהיא תהיה שם".
וגם לא מזיק ליחסי הציבור של ישראל – מגישה ערבייה על במה ישראלית מול כל אירופה.
"סך תכונותיה הוא מורכב. לוסי נראית מעולה, סופר־אינטליגנטית, וכן, היא גם ערבייה. בנוסף לזה היא הוכיחה את היכולות שלה במשך שנתיים בעבודה קשה בחטיבת הדיגיטל שלנו".
בניגוד לארז טל, אסי עזר ובר רפאלי, היא לא מנוסה בשידור מסובך ומורכב. זה לא היה שיקול?
"יש רגעים שמקבלים החלטות שהחלק הרציונלי בהן פחות דומיננטי. אמרתי ליובל, ‘לוסי מנחה, אתה עורך התוכן הכי טוב בארץ: תתמודד. תדאג שהיא תהיה מעולה’".
בר רפאלי עלולה להתמודד בקרוב עם כתב אישום בכפוף לשימוע בגין עבירות מס. בשבוע שעבר פסק בית המשפט שתצטרך לשלם למדינה מס על 16 מיליון שקל. הסוגיה הזאת, מבחינה ערכית, לא הייתה שיקול מבחינתכם?
"זה בהחלט דובר ודוסקס ועלה לדיון גם במועצת התאגיד והוחלט, שכל עוד לא הוגש נגדה כתב אישום היא יכולה להנחות את האירוויזיון. אם בית המשפט קבע שהיא צריכה לשלם מס על 16 מיליון שקלים, שתשלם. אני בטוח שהמדינה תמצא שימושים נאים לסכום הזה. אגב, אם היה מוגש נגדה כתב אישום, זאת הייתה בעיה".
דין בר רפאלי כדין ראש הממשלה?
"איני עוסק בזאת".
אני יודע שהעובדה שארז טל ואסי עזר מזוהים מאוד עם קשת לא עברה חלק מבחינתך.
"מבחינת העולם האוטופי והאידיאלי, ברור שהיה עדיף שכל המנחים יהיו מכאן. מה לעשות? אנחנו גוף צעיר ואין לו מספיק אנשים מנוסים בשידורים חיים מהסוג הזה. לכן בסוף קיבלתי את העמדה של יובל - על הסקאלה שבין הגלוריפיקציה של כאן לשידור מקצועי של אנשים מנוסים, עדיף ללכת על התזה שלו".
האם נתקלת בניסיונות פוליטיים להשפיע על תוכן האירוע?
"לא. מניח שאם היו לחצים כאלה בהפקה הייתי יודע, אבל אליי לא הגיע שום דבר".
ואם ראש הממשלה ירצה לנאום בפתח האירוויזיון?
"אסור לו על פי כללי האיגוד האירופי, והוא גם לא פנה. ה־EBU הוא ארגון שמאוד מקפיד בפרטים. הוא עובר על כל שורה בתסריט וכל פריים, ולכן חלק מהאתוס של הדבר הוא הפרדת הפוליטיקאים מהשידור. באוקראינה, שבוע לפני האירוויזיון, ראש הממשלה ביקש לנאום. בעקבות זה הודיעו שהאירוע מבוטל, והוא מיד חזר בו".
השבוע פורסם שראש הממשלה ושרים מסוימים הוזמנו לאירוויזיון, אבל שרת התרבות מירי רגב לא הייתה אחת מהם. למה בעצם?
“מדובר בהחלטה של מועצת התאגיד שקבעה קריטריונים ברורים ותקינים ציבורית לחלוקת ההזמנות. אמליץ למועצה להזמין גם את השרה רגב”.
אם להאמין לו, קובלנץ ישן טוב בלילה. בטוח בהצלחת האירוע, לא מוטרד מפדיחות בשידור החי, ולא חושש מאיומי ה־BDS. "באיגוד השידור האירופי קצת מוטרדים מזה שהם יצליחו להשפיע על משלחות שלא להגיע לכאן. יש גם מתקפה מתוכננת של ה־BDS על מדונה, אבל אני לא מוטרד מזה. כרגע נראה שכל המשלחות יגיעו, ואנחנו נערכים לכל התרחישים".
את רמת האבטחה הגבוהה לאירוויזיון הוא משווה ל"נמל תעופה בזמן מלחמה, מגנומטרים, גלאי מתכות, כל ציוד שמגיע עובר הליך אבטחתי קפדני. איפה זה חונה, איך זה משונע, באיזה ליווי, איפה שמים את זה. העיקר שהאיגוד האירופי רגוע, כי אחד הדברים שהישראלים הכי מעולים בהם הוא לאבטח. זה לא שונה מכל אירוע המוני אחר. ההשקעה באבטחה היא בדיספרופורציה מטורפת. המון כסף הולך על זה, וגם אותה אנחנו מממנים".
כמות התיירים שתגיע בסופו של דבר לישראל נמוכה משמעותית מהתחזיות. גם הכרטיסים לאירוויזיון לא מצליחים להימכר כפי שקיוו.
"אני לא מומחה בתיירות, אבל יכול להיות שזה קשור בזה שהמדינה לא השקיעה מספיק בשיווק האירוע בעולם. זה לא התפקיד של כאן. אני מניח שזה שהמדינה הדירה עצמה מהאירוע תרם לזה. לגבי מכירת הכרטיסים, זה לא שונה ממה שקורה בכל העולם. הגמר מכור לגמרי. תמיד יש קושי יחסי למכור לשני חצאי־הגמר. זה מטופל ואני מניח שבסופו של דבר הכרטיסים יימכרו".
גם המחירים הגבוהים לכרטיסים לא עוזרים.
"חלק מהסיבה שהמחירים גבוהים הוא הצורך לממן את האירוע. מעבר לזה, ישראל היא מדינה מאוד יקרה. גם במחירי חדרי המלון שלה וגם במחירי ההופעות שלה. עובדה שהגמר, שהוא הכי יקר, נמכר. נצא בקמפיין שיווקי למכירת הכרטיסים לחצאי־הגמר ולחזרות".
מה חשבת על השיר של קובי מרימי?
"אני מאוד גרוע בזיהוי להיטים. גם בגלגלצ הייתי גרוע בזה. תמיד היו לידי אנשים שידעו לזהות באמת מה טוב. אני לא צרכן של שירי אירוויזיון, אבל אני חושב שזה שיר מצוין בז'אנר הספציפי. אין לי שמץ של מושג מה הסיכויים שלו".
קובלנץ, גרוש פלוס שתיים, נולד עם לקות ראייה. יש לו בבית טלוויזיה 85 אינץ', ואת הספה בסלון הוא מיקם במרחק 80 ס"מ מולה. הוא מחזיק בתעודת עיוור, למרות העובדה שבתנאים מסוימים, כלומר מקרוב ממש, ובפונט עצום בסלולרי ובמחשב, הוא יכול לראות, ו"סך הכל זה לא מפריע לי מאוד. בגלל שנולדתי ככה אז אני לא מרגיש מוגבל בכלום. זה לא משהו שנלקח ממני, וזה הפך ליתרון ענקי".
הוא מתגורר בתל־אביב, אבל נולד וגדל בירושלים. לפני שהסתער על התאגיד היה מנכ"ל החינוכית, ועוד קודם לכן היה מנהל תחנת הרדיו גלגלצ והביא לשם את שיטת הפלייליסט השנויה במחלוקת. עושה רושם שהבנתו בתקשורת מתחרה רק במיומנויות הפוליטיות שסיגל ושיכלל עם השנים; יודע מה להגיד, למי, מתי. "אני חושב שיש לי יכולות פוליטיות טובות, ואני לא חושב שזאת בושה. אני לא מתחבר לאמירה שפוליטיקאי היא מילת גנאי. זה דורש תכנון, יכולת לתקשר עם אנשים, וזאת בעיניי מעלה. אני לא יכול לחשוב על דברים שעשיתי שנוגדים את הערכים שאני מאמין בהם: עבודה קשה, ישירות ויושרה".
אז פוליטיקה היא הדבר הבא?
"אין לי אספירציות להיות חבר בשום גוף פוליטי, אבל עוד שמונה שנים אני רואה את עצמי מועמד ראוי לתפקיד שר התרבות והספורט".
מה חשבת על המשפט שיוחס למירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"?
"לזכותה ייאמר שהיא אמרה את זה בצורה מאוד ברורה. היא ניסחה את הקונפליקט בין השלטון לשידור הציבורי בצורה מאוד מדויקת. מאבקים מחודדים ולא פרסונליים הם בסדר גמור, לכן מאוד כיבדתי את זה. זאת אמירה סבירה לנוכח העובדה שהעם בחר בשלטון שרוצה לשלוט".
התאגיד מתגאה בניקיון מפוליטיזציה. נחשפת בזמן תפקידך לניסיונות של פוליטיקאים להשפיע באיזשהו אופן?
"גם על פי חוק וגם בגלל ההעדפות שלי, אני לחלוטין לא מתערב במה שקורה בחטיבת החדשות. מעולם לא ראיתי ליין־אפ. לכל התחקירים שעולים אצלנו אני נחשף בשידור עצמו. אני לא איש אקטואליה במקור, אז זה גם ויתור שלא כל כך קשה לי. אני מניח שמנהל חטיבת החדשות מקבל מהם פניות מעת לעת. עד עכשיו לא שמעתי על אף פנייה לא לגיטימית. במהלך ארבע השנים קיבלתי אולי שלושה טלפונים של אי־שביעות רצון מאייטמים שהיו די לגיטימיים בשיח בין מסוקר למסקר".
בסוף מאי יחגוג קובלנץ יום הולדת 52, אבל את החגיגה האמיתית ציין דווקא בחודש שעבר, כשמונה למנכ"ל הקבע של התאגיד. ניצחון גדול, בטח לא מובן מאליו, כשמביאים בחשבון מה הוא עבר בדרך לשם, וגם, אם מתעקשים על סטטיסטיקה, שיטת הניתוח החביבה על קובלנץ, סוג של שיא גינס מקומי. "לא היה אפילו מקרה אחד בתולדות מדינת ישראל שהמנכ"ל הראשון שרד לעוד קדנציה. באף מקום".
נבחרת למנכ"ל הקבוע של התאגיד ברוב של שבעה תומכים ושני מתנגדים. אחד המתנגדים היה גיל עומר, יו"ר המועצה, ומקורבך. למה הוא הצביע נגדך?
"ויכוחים וחוסר הסכמות בין יו"ר ומנכ"ל הם עניין מובנה וקיים. במהלך השנים היה בינינו כבוד הדדי אבל גם הרבה ויכוחים. ישבנו ודיברנו אחרי ההצבעה. מבחינתי זה בסדר גמור. עשיתי ילדה עם גרושתי. יש לי את היכולת לשים את העבר מאחור. החלקנו את העניין הזה".
איך אפשר להחליק? הוא התנגד להמשך עבודתך.
"תצטרך לשאול אותו על זה. אני לא משקיע אנרגיה במוטיבציות של העבר. נבחרתי, אני חושב שאנחנו עובדים טוב ביחד, ואין לי מה להוסיף לזה".
אומרים שההתנגדות הזאת הייתה סוג של הפוך על הפוך, כדי להוכיח שאתם פחות מחוברים ממה שנדמה.
"במקרה הנוכחי זה ממש לא היה מתואם".
עדיין קצת משונה.
"שום דבר לא היה נורמלי או סביר בהקמת התאגיד הזה. כשאתה בוחן את זה כאירוע נקודתי יכול להיות שזה קצת משונה, אבל במכלול, איך שהתאגיד הזה קם, זאת הערת שוליים. לא נעלבתי".
חוץ מקרבות עם הממשלה, צפויה בקרוב לקובלנץ עוד חזית פוליטית טעונה. דוח מבקר המדינה על קליטת עובדי רשות השידור עומד להתפרסם בקרוב, וטיוטה שלו כבר נשלחה אליו. קובלנץ כמובן קרא, אבל מכיוון שהחוק אוסר עליו להתייחס לדוח לפני פרסומו, הוא מוכן לומר רק ש"כל האירועים שמדובר בהם קרו לפני שלוש או ארבע שנים. כל הליקויים במלואם תוקנו. לא היינו מושלמים. יכולנו לגלות רגישות רבה יותר בקליטת עובדי רשות השידור. מצד שני, בלי כל קשר לדוח, לא היה שום מינוי של מקורבים. כל ההחלטות שלנו היו נקיות".
מה חשבת על ההחלטה של גאולה אבן לפרוש מהגשת המהדורה סמוך להתמודדותו של בעלה גדעון סער בפריימריז לליכוד?
"היא התקשרה לעדכן אותי ביום שפרשה. היא הודיעה קודם לברוך שי ואז לי. היא שאלה אותי מתי כדאי לה לעשות את זה, אמרתי לה: 'הערב, בלי להודיע לאף אחד קודם'".
הייתה התלבטות אם זה הדבר הנכון לעשות?
"גאולה היא אדם מאוד דעתן ומדויק. ברגע שהיא אמרה 'החלטתי', זה נשמע סופי ומוחלט. לא היו לזה שיחות מקדימות. אני ממעט להיפגש עם טאלנטים של חטיבת החדשות, אבל אני חושב שהיא קיבלה החלטה מאוד נכונה, וגם באופן שהיא עשתה את זה, בלי להתייעץ עם אף אחד או לעדכן את כתבי התקשורת. זה היה מעורר כבוד".
הוא מתרשם שהתקשורת הישראלית הרבה פחות שמאלנית ממה שנהוג לחשוב עליה - כפי שטענו מתנגדי התאגיד שהאשימו אותו ב"שמאלנות". "היסטורית, בכל מקום בעולם התקשורת נוטה לשמאל. בטח כשהשלטון ימני, ברור שהתפקיד של התקשורת הוא לבקר את השלטון, אבל אצלנו בתאגיד אני לא רואה שום נטייה לשמאל".
אם כבר, להפך. יש לכם רצועה יומית של קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל.
"אז מה? לאף אחד לא הפריע שלונדון וקירשנבאום עשו תוכנית יחד, ושניהם היו שמאלנים. הבחירות שלנו ענייניות ומאוזנות".
מה דעתך על ערוץ 20?
"אנחנו שמים עין על כל הערוצים, ולומדים גם מהדברים הטובים שהם עושים וגם מהדברים הפחות טובים. ערוץ 20 הוא ערוץ לגיטימי. בהינתן התקציב שלו, הוא עושה אחלה עבודה".
היו שראו בו אלטרנטיבה תקשורתית ימנית. אחוזי הצפייה הדלים בו מוכיחים אחרת.
"יכול להיות שהציבור מחפש מוצר טוב ולא מוצר עם אג'נדה. אני חושב שגם אם היה קם ערוץ שמאלני, הוא היה משיג את אותם מספרים או פחות".
היית משדר ראיון עם יגאל עמיר כפי ששודר בערוץ 20?
"לא. לדעתי את יגאל עמיר לא ראוי לראיין בגלל מה שעשה ובגלל שלא הביע חרטה. בערוץ ציבורי זה לא לגיטימי. בערוץ פרטי זכותם לבחור אחרת ממני".
מועצת התאגיד תסיים את עבודתה בדיוק בעוד שנה, ואז למעשה יהיה אפשר למנות במקומם חברים חדשים. אולי אפילו מקורבים פוליטיים שידיחו אותך.
"להנהלה יש תפקיד לנהל, ולמועצה יש תפקיד לפקח, ונדאג שזה יימשך ככה בכל תרחיש של מועצה עתידית. זכותה של מועצה לפטר מנכ"ל, אבל היא צריכה לעשות את זה מנימוקים סבירים".
תן הימור: תסיים את הקדנציה שלך, או שבפעם הבאה שניפגש זה יהיה לריאיון הפרישה שלך בטרם עת?
קובלנץ צוחק. "אני מאמין שאסיים את הקדנציה שלי, Hoping for the best but expecting the worst. אני בכל זאת בן של ניצולת שואה, אז אני מוכן לכל תרחיש בלהות, ואם אֱלֵי קבר אלך, בראש מורם אצעד".
