מדילן ועד בון ג'ובי: הקאמבקים הגדולים של המוזיקה

בשיתוף LIVE NATION ISRAEL

כמעט שאין אמן או להקה גדולים שלא חוו את זה על בשרם: הצלחה מטאורית, לעיתים בן לילה, מכירות בשמיים והופעות נונ-סטופ שלעיתים מכלות את כל הזמן שיש להם ומכניסות לסחרור מעייף, או סינגלים שפחות מצליחים, מכירות תקליטים בירידה, מכירת כרטיסים פחותה להופעה הקרבה או אפילו מצב רפואי שמשבית ומבשר רעות. חלקם לא הצליחו לשרוד את זה, חלקם שרדו כמו גדולים ואפילו יותר מזה. לא עולה לכם שום שם מוכר לראש? קבלו את המצעד הבינלאומי לקאמבקים הגדולים:

בון ג'ובי

אין ספק שמדובר באחת הלהקות המצליחות בעולם, כזו שקשה לדמיין שהייתה צריכה "קאמבק" מאיפשהו, אבל לצד כל האומנים איתם היא חולקת את הכתבה, היא לחלוטין במקום טוב באמצע. להקת בון ג'ובי החליטה במשך השנים לקחת שני פסקי זמן מחיי התהילה, עד שהבינה שבדיוק החיים האלה הם הייעוד שלה, ולקחה את ההזדמנות בידיים.

בשנת 1995 אחרי סיבוב הופעות מוצלח במיוחד, החליטו החבר'ה על טיים אאוט של ארבע שנים, עד שהקליטו את השיר "Real Life" לטובת הסרט "אד טי.וי". לאחר מכן, בשנת 2000 יצא אלבומם החדש Crush עם הלהיט "It’s my life" שהחזיר באופן סופי את בון ג'ובי לתודעה, העניק לה שלל מעריצים צעירים חדשים וזכה להצלחה מסחררת. לאחר צאת האלבום תוכננה הלהקה לצאת למסע הופעות של 60 הופעות המספר, אך עקב הביקוש הרב נאלצה להרחיבו ולהופיע במשך שנה שלמה. מאז כאמור, הלהקה לא נחה על זרי הדפנה, המשיכה להוציא סינגלים ולקבל את ההכרה המתאימה, עד היום - והם כמובן גם נכנסו להיכל התהילה של הרוקנרול.

רד הוט צ'ילי פפרז

אחת מלהקות הרוק המפורסמות והמצליחות ביותר בעולם, וגם לה, למרבה הצער, היו שנים פחות זוהרות. ההרכב עבר לא מעט שינויים במשך השנים, אחד מהם היה חבירתו של דייב נבארו, גיטריסט "ג'יינז אדיקשן" לאחר שג'ון פרושיאנטה עזב בשל התמכרות לסמים. נבארו השתתף באלבומם “One Hot Minute”, שמכר מעט עותקים מהצפוי ולאחר זמן קצר עזב עקב "סכסוכים אישיים".

בינתיים, נגמל פרושיאנטה וחזר ללהקה שהוציאה ב-1998 את האלבום "Californication" והפך לאלבום המצליח ביותר שלהם אי פעם.

לאונרד כהן

מסתבר שברוב שנות השבעים והשמונים כהן נחשב בכלל למוזיקאי די סביר. הוא פרץ עם הלהיט "סוזן" בשנות השישים ובמשך כמה אלבומים הכול היה נראה זוהר, עד שלמעריצים קצת נמאס מסגנון ה"פולק" והתהילה התחילה לדעוך.

אגב, יש שאומרים שאפילו בזמן הופעתו של כהן ב-1973 במהלך מלחמת יום הכיפורים במוצב צה''ל בארץ, לא מעט חיילים שרקו בוז ולא ממש נהנו מה"אתנחתא" המוזיקלית שסיפקו להם. עד 1988 נראה היה שהמצב די עגום, אז הוציא כהן את השיר "I'm your man" שהחזיר אותו לתודעה עד הרגע בו הלך לעולמו בשנת 2016.

ג'וני קאש

ג'וני קאש היה זמר קאנטרי אמריקאי, פולק, רוק וגם שחקן לרגעים שמכר במהלך חייו מעל ל-50 מליון אלבומים והוא נחשב לאחד הזמרים הגדולים בתולדות המוזיקה האמריקאית. אממה, ב-1980, אפילו שנכנס להיכל התהילה של מוזיקה הקאנטרי בגיל 48, מכירת התקליטים החלה לדשדש, במקביל הוא עבר תאונה קשה שגרמה לו לשוב ולהשתמש במשככי כאבים עד שעבר טיפול גמילה. בסוף שנות השמונים אף עבר ניתוח מעקפים מסובך ולמעשה, נעלם מאור הזרקורים.

בשנות התשעים חווה קאש התעוררות וזינוק עצום בפופולאריות שלו בזכות מאזינים צעירים שהבינו שמדובר באגדה חיה של ממש. בשנת 2005 יצא לאקרנים סרט על חייו של קאש, אותו גילם חואקין פיניקס, סרט אשר זכה לביקורות משובחות ואף זיכה באוסקר את ריס ווית'רספון, ששיחקה את אשתו. אלבומו האחרון של קאש יצא אחרי מותו בשנת 2006 ובפברואר 2010, יצא אלבום נוסף עם שיריו.

בוב דילן

שנות השמונים היוו, כך מתברר, מכשול ללא מעט אמנים ואחד מהם, תאמינו או לא היה בוב דילן. זה קרה במקביל למהפך דתי שעבר ולאחר שהכריז שנולד מחדש כנוצרי. אלבומים שהוציאו כשלו אחד אחרי השני, כנראה בשל אופיים הדתי, ואפילו ג'ון לנון הוציא שיר פארודי כתגובה לשיר דתי שהוציא דילן באותם השנים.

ב-1982 חזר דילן ליהדות והאלבומים שהוציא זכו להצלחה מחודשת. זה עדיין לא הספיק, ואפילו הוא עצמו טען שהופעתו כאן בארץ ב-1987 הייתה אחת הגרועות שלו אי פעם. ב-1997 יצא אלבומו של דילן "Time Out of Mind" אחרי שבע שנות שתיקה, הצליח מעל לצפוי ואף זיכה אותו לראשונה בפרס גראמי על אלבום השנה.

אלביס פרסלי

קשה להאמין שזמר בסדר הגודל של אלביס פרסלי "נפל קורבן" להיעלמות ולחוסר הצלחה. זה קרה בתחילת שנות השישים, כאשר עשה פרסלי טעות קשה וחתם על חוזה עם מנהלו "קולונל פרקר" שהרחיק אותו לחלוטין מעולם המוזיקה לטובת עולם המשחק. ההחלטה הזאת לא הוכיחה עצמה כלל ורק בסוף בשנות השישים חזר הזמר עם אלבום חדש ועם הסינגל "Suspicious Minds" שהחזיר אותו בחזרה לתודעה ובגדול.

מריה קארי

שלוש שנים בלבד אחרי פריצתה הגדולה, כבר זכתה מריה קארי בשני פרסי גראמי. הכל היה נראה ורוד, הסינגלים כבשו את מצעדי הפזמונים בזה אחר זה והקריירה הייתה יציבה, כל כך יציבה, עד שאפילו כשקארי ובעלה והמנהל שלה טומי מוטולה נפרדו, היא המשיכה למכור אלבומים בקצב מסחרר.

שנת 2001 הייתה שנה מכוננת עבור קארי, שחוותה התמוטטות עצבים ואושפזה, כנראה בשל פרידה בחייה האישיים. הסרט "Glitter" כשל, קארי הפכה למושא ללעג והוא ירד מהאקרנים שבועות ספורים בלבד אחרי הבכורה- גם בשל אסון התאומים שקרה שבועיים קודם לכן. חברת וירג'ין החליטה לשחרר את קארי, ובשנים הבאות התמקדה בכתיבת שירים בלבד.

בשנת 2005 שחררה קארי אלבום חדש ובו הסינגל "We Belong Together" שהחזיר את ימי התהילה האבודים, את הדולרים המרשרשים ואת האוקטבות של קארי לפעילות. מאז, חזרה קארי לפרונט וגם כיום, כאשר לא מעט גולשים לועגים לכשרון המוזיקלי, היא עדיין נחשבת לאייקון שירה אמריקאי ובינלאומי.

סנטנה

כנראה שאין אחד שלא קורא את שם הלהקה וכבר מתחיל לזמזם לעצמו את סולו הגיטרה החשמלית של קרלוס סנטנה בשיר "Maria Maria". הלהקה הוקמה ב-1967 וכבר בהופעתה הראשונה, "ארב" לה האמרגן צ'ט הלמס שהחל לקדמה. אלבום הבכורה של הלהקה כבש את מצעד הבילבורד 200, כך גם אלבומה השני והשלישי כך שהכל היה נראה מתוזמן וכמובן, מוצלח במיוחד.

1972 הייתה שנת מפנה בחייה של הלהקה ובעיקר בהרכב שלה, שהשינויים הרבים בה (עזיבת 3 חברים מתוך 6) הטמיעו חותם והאלבום הרביעי ספג את המחיר. שנות שמונים ואפילו התשעים היו שנים קשות ללהקה שנאבקה על המקום שלה במיינסטרים, עד האלבום "Supernatural" בו השתתפו בין השאר אריק קלפטון, סי לו, דייב מת'יוס, רוב תומאס וכמובן The Product G&B, החזירו את הלהקה לתודעה וזיכה אותה בתשעה פרסי גראמי, שלושה פרסי גראמי לטיני ומקום של כבוד בספר השיאים של גינס כאלבום הלטיני הנמכר ביותר.

אירוסמית'

כפי שאמרנו קודם, שנות השמונים היו לא פשוטות עבור לא מעט אומנים בינלאומיים. להקת אירוסמית' היא אחת מהם, שעקב צריכה מוגברת של סמים ואלכוהול בקרב שלל חברי הלהקה, לא הצליחה להתמקד במה שבאמת חשוב: המוזיקה. הזמן שעבדו על אלבומם השישי באותם ימים, עזב ג'ו פרי את הלהקה ולמרות שהוחלף, גם מחליפו לא האריך ימים והתוצאות נראו בשטח.

בשנת 1983 הגיעה הלהקה לנקודת שפל של ממש, כאשר סטיבן טיילר התמוטט על הבמה בעיצומה של הופעה אחרי שלקח מנת יתר. כשלוש שנים לאחר מכן, אחרי איחוד הלהקה בהרכבה המקורי, הוציאו את גרסת הכיסוי לעצמם של הלהיט "Walk this way" עם הרכב ההיפ-הופ Run DMC וזכו לפריחה מחודשת, שממנה הם נהנים עד היום.

אדל

הזמרת הצעירה ביותר ברשימה, שהספיקה לערוך קאמבק מוצלח והיא בת 30 בלבד. עוד כשהייתה נערה, העלה חבר טוב דמו שהקליטה לאתר "מייספייס", שהביא עמו הצעה מצד חברת תקליטים בריטית מקומית. אז, החלה אדל להופיע בברים קטנים ובשנת 2007 יצאה למופע הופעות ראשון ברחבי בריטניה. באותה שנה יצא גם הסינגל הראשון שלה שהוביל ל"שדרוג" בחברת תקליטים חדשה.

בשנת 2008 הוציאה אדל את הסינגל "Chasing Pavements" שהגיע במקום השני במצעד הפזמונים הבריטי והקליפ שהופק לו, הפך למשודר ביותר בערוץ VH1 באותה שנה. אחרי הצלחת האלבום הראשון 19, החלה אדל לעבוד האלבום השני שעקב נסיבות אישיות בחייה של הזמרת, כמו פרידה מבן הזוג ודיכאון, אופיין בתור אלבום שקט ודרמטי יותר והתקשה לשחזר את האלבום הראשון.

למרות זאת, מהר מאוד הבינו בעולם את הפוטנציאל הטמון באלבום הבלדות והצלחתו החלה לגדול ולצמוח. ב-2011 נאלצה אדל לבטל הופעה בשל דלקת גרון שבדיעבד התברר שהתפתחה לפוליפ שפיר. הזמרת עברה ניתוח שלא אפשר לה לשיר במשך כשנה.

בשנת 2012 חזרה אדל להופיע בחשש רב, בשל קולה שהשתנה עקב הניתוח וזיכה אותה בשישה פרסי גראמי. לאחר מכן לקחה הזמרת כמה שנים לעצמה לטובת פיתוח חיי המשפחה והזוגיות (ומאז הסטטוס כבר השתנה), עד ה-23.10.15, היום בו יצא ללא שום הודעה מוקדמת הסינגל Hello ששבר שיאי צפייה ביוטיוב והפך ויראלי בתור שעות. השאר, כפי שאתם וודאי זוכרים, הפך להיסטוריה.

בשיתוף LIVE NATION ISRAEL