בשבוע שעבר הודיעה חברת נטפליקס כי הסדרה "כשהם רואים אותנו", שיצרה הבמאית השחורה המעולה אווה דוברניי, היא התוכן הנצפה ביותר בערוץ הסטרימינג מאז שעלתה לאוויר. נטפליקס ידועה בקמצנות גדולה בכל הקשור לשחרור נתוני צפייה, מה שמאפשר לה לקבל החלטות בלי להתחשב בדעת הקהל, אבל אי־אפשר להאשים את ראשי החברה כי הם לא יודעים לזהות להיט ולפמפם אותו. ובמקרה של "כשהם רואים אותנו", יש להם לא רק להיט טלוויזיוני אלא תופעה כמעט חסרת תקדים: יצירת תרבות פופולרית שיש לה השלכות של ממש בחיים האמיתיים, והיא גורמת לאנשים לשלם מחיר על דברים שעשו לפני 30 שנה.
4 צפייה בגלריה
''חמישיית סנטרל פארק'' באירוע להשקת הסדרה. משמאל לימין: יוסף סלאם, קווין ריצ'רדסון, אנטון מקריי, ריימונד סנטנה, קורי וויז
(צילום: GettyImages)
"כשהם רואים אותנו" מספרת את הסאגה הידועה בשם Central Park Five (חמישיית סנטרל פארק) - חמישה בני נוער כהי עור שהואשמו באונס ברוטאלי וכמעט רצח של צעירה שיצאה לג'וגינג בסנטרל פארק. המשפט שלהם, גזר הדין והעוול הקשה שנעשה להם הפכו למיתוס ניו־יורקי ואמריקאי. 30 שנה אחרי, המיתוס לוהט מתמיד והכול בזכות סדרת טלוויזיה.
באביב של 1989 הייתה ניו־יורק מקום מסוכן: בכל חמש שעות היו בעיר מקרה רצח אחד ושני מקרי אונס. בכל חמש דקות היה מקרה שוד. ב־19 באפריל יצאה אישה לבנה בשם טרישה מיילי (28) לג'וגינג בסנטרל פארק. היא רצה שם כל יום, גם אחרי רדת החשכה, בלי פחד. לא רחוק ממסלול הריצה שלה, הסתובבה בפארק קבוצה של כמה עשרות נערים, שחורים והיספאנים. חלקם עשו צרות, הטרידו הומלסים, גרמו נזק. מיילי עברה אותם והמשיכה לרוץ. כמה שעות מאוחר יותר, היא התגלתה מתבוססת בבוץ שהפך אדום מכמויות הדם שאיבדה. גולגולתה נשברה בשני מקומות. היא הובהלה לבית חולים במצב אנוש, לא היה צריך לבדוק אותה כדי לדעת שגם נאנסה.
מיילי הייתה בתרדמת 12 יום. כשהתעוררה, לא זכרה דבר ממה שקרה. היא גם לא ידעה שבזמן שישנה, עלתה ניו־יורק בלהבות. המשטרה עצרה חמישה נערים שחורים והיספאנים, והאשימה אותם בפשע המחריד. הם קיבלו את הכינוי "חמישיית סנטרל פארק", ונשלחו לכלא לשש עד 13 שנה. הבעיה היא, שהם לא ביצעו את הפשע הזה.
30 שנה אחרי, ניו־יורק היא אחת הערים הגדולות הבטוחות בעולם. בשנים שעברו מאז, סיפקה העיר־שאין־שנייה־לה הרבה סיפורי פשע, לפעמים מזעזעים, לפעמים מוזרים, אף פעם לא משעממים. אבל אף אחד לא הפך למיתוס כמו הפרשה הזו, שהייתה לה השפעה עמוקה על העיר, על החברה האמריקאית, וגם על מי שדרש להוציא את החמישה להורג, ועד היום, כשהוא יושב בבית הלבן, עדיין טוען שהם אשמים.
הפרשה הפכה את המעורבים בה מצד החוק לכוכבים מבוקשים ועשירים, וגם הזיכוי המלא של החמישה ב־2002, אחרי שריצו את כל עונשם, לא פגע באלה ששלחו אותם לגיהינום בלי הצדקה. אבל לקארמה, מתברר, היו תוכניות אחרות. היא החליטה להגיש את החשבונית בבינג'.
הסדרה "כשהם רואים אותנו" נולדה ב־2015 כשריימונד סנטנה, אחד מחמישיית הנאשמים, צייץ בטוויטר לבמאית אווה דוברניי והציע שתעשה סרט על הסיפור. דוברניי הלכה לנטפליקס וקיבלה תקציב למיני־סדרה של ארבעה פרקים. כבר היו סרטים דוקומנטריים ותוכניות טלוויזיה על הפרשה. אבל זו הפעם הראשונה שבה הסיפור מוגש מנקודת מבטם של החמישה, חושף מה עבר על המשפחות שלהם ומציג את חייהם בכלא. הדרמטיזציה ההוליוודית של סיפור אמיתי קשה לעיכול, יחד עם משחק מעולה של קאסט צעיר, הופכים את הצפייה למכאיבה ולעיתים בלתי נסבלת. העובדה שהסדרה מתקיימת במציאות של סושיאל מדיה ומצב חברתי־גזעי רגיש כמו לפני 30 שנה, עזרה לה להפוך לתופעה משמעותית שגורמת למעורבים בעוול להתחיל לשלם מחיר.
חמשת נערי סנטרל פארק היו קווין ריצ'רדסון, 14; ריימונד סנטנה, 14; אנטון מקריי, 15; יוסף סלאם, 15; וקורי ווייז בן ה־16. הם נחקרו שבע שעות ללא הוריהם או עורכי דין, לפני שהודו בפני מצלמות כי אנסו את מיילי. "שמעתי אותם מכים את קורי ווייז בחדר הסמוך", סיפר סלאם ל"גרדיאן", "הם הביטו בי ואמרו, 'אתה הבא בתור‘. פחדתי למות, אז אמרתי את מה שאמרו לי להגיד".
ההודאות של הנערים - שמהן חזרו עוד לפני תחילת המשפט - היו הנכס היחיד של התביעה. הדנ"א של הזרע שנמצא במקום האונס לא תאם אף אחד מהנערים, ואפילו ההודאות שלהם היו מלאות פרטים לא מדויקים. ובכל זאת, לאחר שני משפטים, נמצאו החמישה אשמים בניסיון רצח, אונס, תקיפה ושוד. ארבעה הלכו לבתי כלא לנוער. ווייז, נער בן 16, נשלח לכלא רייקרז, הגרסה הניו-יורקית של "אקספרס של חצות".
לכל אורך שנות המאסר סירבו החמישה להודות בפשע, אף שנאמר להם כי זה יקצר את עונשם. בכלא פגש ווייז אדם בשם מת'יאס רייס, שריצה עונש של 33 שנות מאסר על אונס ורצח. ב־2002 יזם רייס פגישה עם שוטרים ואמר להם שהוא, ורק הוא, תקף את מיילי ב־1989, כשהיה בן 17. הוא סיפק פרטים שהיו ידועים רק לחוקרים, והדנ"א שלו תאם את זה שנמצא בזירת הפשע.
זמן קצר לאחר מכן זוכו החמישה מכל אשמה. ארבעה מהם כבר שוחררו עוד קודם. ווייז, שסבל מאלימות כל כך קשה בכלא עד שביקש מיוזמתו לשהות במשך שנים בבידוד, שוחרר אחרון. ב־2014 קיבלו החמישה פיצויים של 41 מיליון דולר מעיריית ניו־יורק, אבל מעולם לא זכו להתנצלות.
שתי הדמויות המרכזיות בפרשה מצד מערכת הצדק הן לינדה פיירסטיין, השוטרת שהובילה את החקירה, ואליזבת לדרר, התובעת שלקחה את התיק לבית המשפט. ב-30 השנים שעברו, הפכו שתיהן לסלבריטאיות. בעיקר פיירסטיין, שנחשבה לגיבורה של ממש בשירות החוק. היא הייתה אחת הבכירות הראשונות ביחידת פשעי המין ששימשה השראה לסדרת הטלוויזיה "חוק וסדר: מדור מיוחד", המשיכה לקריירה מצליחה כמחברת ספרי פשע, הופיעה בפאנלים טלוויזיוניים והייתה חברה במועצות מנהלים. אבל מאז יציאת הסדרה של דוברניי, היא הפכה שם נרדף לסיפור נורא על אונס נורא ועוול נורא.
בסדרה מוצגת פייירסטיין (השחקנית פליסיטי האפמן) לא רק ככוח המניע מאחורי החקירה, אלא כאישה גזענית ואכזרית. בפרק הראשון אומרת הדמות שלה את המשפט ״כל זכר שחור צעיר שהיה בפארק אתמול בלילה הוא חשוד באונס״. כמובן שאין לדעת אם היא באמת אמרה דבר כזה, אבל העובדה היא שמאות צעירים שחורים אכן נעצרו ללא הבחנה, רבים מהם ילדים שנחקרו בלי נוכחות עורך דין או הורה.
4 צפייה בגלריה
נטפליקס פרשה סנטרל פארק שחור נער אונס כלא פשע גזענות חוק דונלד טראמפ לינדה פיירסטיין
(צילום: GettyImages)
הודאתו של רייס חשפה את הפגמים העמוקים בעבודה של פיירסטיין: שום ראיה משפטית לא קשרה את הנערים לפשע. היא ידעה שההודאות נכפו עליהם ושהדנ"א הצביע על עבריין אחר, אבל החוקרים אפילו לא ניסו למצוא אותו.
בשבועות האחרונים איבדה פיירסטיין את החוזה עם הוצאת הספרים שלה, ופרשה מכמה ארגונים. היא מחקה את חשבון הטוויטר וירדה למחתרת, למעט מאמר שכתבה ב"וול סטריט ז׳ורנל" ובו טענה כי "הסדרה מלאה בעיוותים ובשקרים עד שהיא למעשה בדיונית". גם עכשיו היא לא מודה שטעתה: "הם לא היו חפים מפשע", כתבה.
אליזבת לדרר, התובעת הראשית שאותה מגלמת ורה פרמיגה, הודיעה בשבוע שעבר שלא תחזור לעבודתה כמרצה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה. את לדרר מציגה דוברניי כמי שהיו לה ספקות לכל אורך הדרך, ולמרות זאת הלכה למשפט בכל הכוח, מעגלת פינות ועסוקה בדבר היחיד שמעניין תובעים בתיקים כאלה: הניצחון.
מרגעיו הראשונים היה המקרה של "חמישיית סנטרל פארק" תופעה תרבותית עולמית. עבור דונלד טראמפ, יזם נדל"ן שלא היה מוכר מחוץ לניו־יורק, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הביע דעה בנושאים נפיצים, תוך שהוא חושף תפיסת עולם גזענית שתיקח אותו עד הבית הלבן.
בשיא הסערה אז קנה טראמפ, תמורת 85 אלף דולר, ארבעה עמודים בעיתוני ניו־יורק, ופירסם בהם מודעה זהה באותיות ענק: "להחזיר את עונש המוות!" מתחת לכותרת כתב: "אני שונא את הרוצחים האלה, אני רוצה שהחברה תשנא אותם, אני לא מחפש להבין אותם, אני רוצה להעניש אותם".
4 צפייה בגלריה
נטפליקס פרשה סנטרל פארק שחור נער אונס כלא פשע גזענות חוק דונלד טראמפ לינדה פיירסטיין
(צילום: יוטיוב)
דוברניי כמובן לא משאירה את טראמפ בחוץ, אבל נותנת לו לדבר בשם עצמו, עם שילוב של המודעה וקליפים מראיונות. היא כן מרשה לעצמה רגע אחד של הומור שחור, כשבאחת הסצנות נראה טראמפ בטלוויזיה, ושרון סלאם, אמו של יוסף, אומרת לחברה לידה: "הם צריכים להשאיר את הגזען הזה מחוץ לטלוויזיה". "אל תדאגי", עונה לה החברה, "15 דקות התהילה שלו כמעט נגמרו".
30 שנה אחרי, טראמפ בבית הלבן ובמהלך הקמפיין של 2016 עדיין טען כי החמישה אשמים. "הם הודו, השוטרים עשו עבודה טובה והוכיחו שהם אשמים. זו שערורייה שהם שוחררו וקיבלו פיצויים כשהיו כל כך הרבה הוכחות נגדם", אמר טראמפ, למרות העובדה שלא היו שום הוכחות נגדם.
"הוא שם לנו מטרה על הגב", אמר סלאם לפני עליית הסדרה, "אם זה היה שנות ה־50, מישהו היה מקשיב לו, מגיע לבתים שלנו, מוציא אותנו מהמיטות ותולה אותנו מהעצים בסנטרל פארק".
הקורבן טרישה מיילי, היום כבר בת 58, עובדת עם ניצולות תקיפה מינית. לפני 15 שנה פירסמה ספר ואף פעם לא הפסיקה לרוץ. חלק מהצלקות נותרו לתמיד. היא איבדה את חוש הריח וסובלת מאובדן שיווי משקל. היא עדיין לא זוכרת מה קרה. מת׳יאס רייס לא עמד לדין על האונס של מיילי בגלל חוק ההתיישנות, והוא עדיין יושב בכלא. וכמו כדי להשלים את אווירת סגירת הקצוות, הלך בשבוע שעבר לעולמו מייק שינאן, אחד החוקרים המובילים בפרשה, אחרי מאבק ארוך בסרטן.
חברי "חמישיית סנטרל פארק" הצליחו להשתקם, גם אם בקושי רב. אנטון מקר׳רי, נשוי ואב לשישה ילדים, מתגורר באטלנטה. כמו כל חבריו, הוא עדיין מתעורר עם סיוטים בלילה. קווין ריצ׳רדסון, נשוי ואב לשניים, גר בניו־ג׳רזי. יוסף סלאם גר בג׳ורג׳יה, אב לעשרה ילדים, דמות מוערכת, פעיל חברתי ומשורר. ב־2016 קיבל מברק אובמה פרס על מפעל חיים. ריימונד סנטנה התקשה לחזור לחיים רגילים, ואחרי שחרורו ישב עוד 20 חודשים בכלא בגלל עסקאות סמים. גם הוא גר באטלנטה. קורי ווייז, הקורבן הגדול ביותר של העוול הזה, הוא היחיד שעדיין גר בניו־יורק. החברים קוראים לו Miracle Korey ("קורי הנס") כי אף אחד לא מבין איך הוא יצא מזה בחיים.
הנשורת המהירה שהביאה הסדרה של אווה דוברניי, לעומת כמעט אפס ההשלכות במשך 30 שנה, מעלה שאלות מהותיות על העוולות הגזעניות של מערכת הצדק האמריקאית. "כשהם רואים אותנו" גורמת לארה"ב להתמודד בפעם הראשונה עם חטאי הקיץ הלוהט של 1989, ואף אחד לא יוצא מזה חף מפשע. חוץ מחמישה נערים.
