זברות, נודיסטים וג'וליאן מור: כל מה שקורה בקרלובי וארי
למרות שאין נציגות ישראלית בפסטיבל הסרטים הצ'כי השנה, כמה מדינות בכל זאת בלטו בתחרות המרכזית: "פטריק", קומדיה בלגית שמתרחשת כולה במחנה נודיסטים ו-La Belle Indifference התורכי, שמנסה לתאר משבר קיומי בצורה חיננית במיוחד
גל החום הכבד שפוקד את אירופה לא פסח על צ'כיה, אך האולמות הלא ממוזגים ברובם בעיר הספא קרלובי וארי התקשו לספק מפלט. עם זאת, קשה לומר שהטמפרטורות הגבוהות (שהגיעו בשיאן ל-34 מעלות) פגמו באווירה החגיגית השוררת בעיר המציינת את מהדורתו ה-54 של פסטיבל הסרטים המקומי, שנפתח בסוף השבוע שעבר וכולל גם השנה מאות סרטים, עשרות אורחים, קונצרטים באוויר הפתוח והקרנות עמוסות צופים.
בשנה שעברה קטף כאן משה פולקנפליק את פרס השחקן המצטיין בעבור הופעתו בסרטו של יוסי מדמוני, "גאולה". השנה, למרבה הצער, אין בפסטיבל נוכחות לקולנוע הישראלי, וזאת אחרי שב-2017 וב-2013 התמודדו "האופה מברלין" ו"מקום בגן עדן", בהתאמה, בתחרות הראשית, ובעבר זכו בה "החברים של יאנה", "איזה מקום נפלא" ו"בוקר טוב, אדון פידלמן" בפרסים מרכזיים.
ההיפוך המגדרי שמבצע הסרט (במקור הדני הדמויות המרכזיות היו גברים) אינו מספק דינמיקה דרמטית ורגשית מעניינת במיוחד, וכמה מתפניותיו העלילתיות נדמות מאולצות. אף לא אחת מצמד השחקניות נמצאת כאן בשיאה – וויליאמס מתעסקת כל העת עם השל שהיא לובשת כדי להדגיש את ניתוקה – והניסיון לכפות עיסוק בסוגיות של אמהוּת, קפיטליזם ועולם שלישי לוקה בעיקר במופרכות וצדקנות.
אורח נוסף בפסטיבל הוא השחקן קייסי אפלק שהגיע עם סרטו השני כבמאי, Light of My Life. זוהי דרמה פוסט-אפוקליפטית המתרחשת בעולם שבו כל הנשים מתו ממגפה מסתורית. אפלק עצמו מגלם אב הנודד עם בתו בת ה-11 המחופשת לבן ביערות ובמרחבים מושלגים, ומגונן עליה מפני זרים מאיימים הנקרים בדרכם.
כיוון שהסרט נרכש להפצה בישראל, נציין רק שעבודת הבימוי והמשחק מבוצעת במיומנות (תשואות מגיעות לאנה פניובסקי בת ה-12 שהגיעה אף היא לפסטיבל, ונראית ומדברת באופן בוגר בהרבה מגילה). מאידך, התחושה היא שכבר נתקלנו בחומרים האלה בעבר – למשל בסרט "הדרך" על פי ספרו של קורמאק מקארת'י, שתיאר את מסעם של אב ובנו בעולם דומה. במסיבת עיתונאים הבהיר אפלק שכוונתו הייתה לעסוק במגוננות הורית. "התחלתי לכתוב תסריט על אב ובן", הוא אמר, "וילדיי חשבו שאני כותב את הסרט עליהם. אז שיניתי את הדמות לבת במחשבה שזהו סרט על יחסי הורות ושזה לא ישנה. ההורה מנסה לכלוא את ילדו בבועה, והילד מנסה לפרוץ מתוכה עד שלבסוף ההורה מבין שזה מה שיציל את הילד".
השנה ערך הפסטיבל מחווה לבמאי המצרי המהולל, יוסף שאהין, שהלך לעולמו בשנת 2008 בגיל 82. לא כאן המקום להרחיב על מקומו של שאהין בקולנוע הערבי והעולמי, אך נציין כי הוא היה אחד ממבקריה החריפים של החברה המצרית, וכמה מסרטיו אף נאסרו להקרנה. במקביל הוא גם השמיע קול נחוש נגד הסכם השלום עם ישראל. על אף המחנק הבלתי נסבל באולם, צפיתי בהתרגשות רבה בסרטו "אלכסנדריה... מדוע?" משנת 1978, שהקרנתו לוותה בהקדמה מפי אחייניתו של שאהין. זהו הראשון בסדרה של סרטים אוטוביוגרפיים שיצר שאהין, והוא מלווה את ימי נערותו באלכסנדריה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
התיאור של עיר קוסמופוליטית, צבעונית וחמה הינו שובה לב, והסרט מחווה לקולנוע ההוליוודי הקלאסי, בד בבד עם היותו מכתב אהבה לעיר. בעבור הצופה הישראלי בולט רומן שמתקיים כאן בין צעירה יהודייה וצעיר מוסלמי, עניין חריג בקולנוע המצרי של אותה תקופה, ובכלל. עם זאת, ישראל אינה מוצגת באור אוהד במיוחד, גם לא מבעד לעיני הצעירה הנ"ל. בסצינה מאוחרת בסרט, על סיפון האוניה שמובילה את הגיבור, בן-דמותו של שאהין, לניו-יורק (שאהין למד משחק בארה"ב לפני שפנה לבימוי ושב למצרים), אף נצפים יהודים חרדים.
מבין סרטי התחרות הרשמית שהוצגו עד כה ומתמודדים על פסלון "גלובוס הקריסטל" קשה היה להתעלם מ"פטריק" (De Patrick), קומדיה בלגית המתרחשת כולה במחנה נודיסטים. הגיבור שבשם הסרט נאלץ לנהל את המחנה אחרי מות אביו, אך הדבר שמטריד אותו באמת הוא היעלמותו של הפטיש האהוב עליו, אחד מסט שכבר לא מיוצר יותר. פטריק המגושם יוצא לחפש את כלי העבודה, נעזר ברמזים שמפזרים שאר אורחי המחנה, ועל הדרך מגלה שאפשר להשתנות ולהמשיך בחייך גם אחרי שמישהו הזיז את הגבינה שלך, או במקרה שלו – העלים את הפטיש. סרט הקולנוע הראשון של במאי הטלוויזיה טים מיילנטס הוא קומדיה אקזיסטנציאליסטית המגוללת בדרכה האקסצנטרית סיפור התבגרות מאוחרת. במהלכה ילמד פטריק ששגרה אין פירושה ביטחון, שעירום מלא אין משמעותו כנות ואותנטיות, ושפטיש הוא לפעמים רק פטיש.
התמודדות עם שגרה מעיקה היא גם נושאו של סרט נוסף בתחרות, La Belle Indifference התורכי. גיבורו הוא גבר צעיר המאבד עניין בעבודתו השוחקת ומחליט להתפטר. התוצאה היא משבר קיומי שהוא נקלע אליו המשפיע גם על חיי הנישואים שלו. אלא שהגיבור בוחר להיוותר אדיש כלפי הסימנים – מכאן שמו של הסרט המתייחס למושג פסיכיאטרי המאפיין את התופעה – והתנהלותו כאילו הכל בסדר מובילה למקומות בלתי צפויים, כמו למשל להופעתן של זברות, קראתם נכון, במציאות המדכדכת שלו. סרטו של קיוואנג' סֶזֶר בוחן אף הוא בדרכו האבסורדית מצב של שינוי מאיים, ומצליח להפיח חיוּת וחינניות בחומרים המדכאים. נקווה ששני הסרטים האלו יגיעו בהמשך גם לאחד הפסטיבלים בארץ.
