ביקורת סרט - "ספיידרמן: רחוק מהבית": לוקח את מארוול צעד אחד אחורה
הסרט שסוגר את ה"שלב השלישי" של מארוול, מנסה להתמודד עם ההצלחה המסחררת של "הנוקמים: סוף המשחק" - ולא מצליח. גם הנופים האירופים ודמותו המסקרנת של מיסטריו, לא מחפים על התסריט הבעייתי והביצוע המאכזב
בשבוע שעבר "הנוקמים: סוף המשחק" עלה שוב למסכים בארצות הברית, אף שטרם הספיק לרדת מהם לחלוטין. הסיבה העיקרית להשקה המחודשת היא הניסיון לסגור את פער 40 המיליונים בין הכנסותיו להכנסות השיא של "אווטאר". לו תושג המטרה, "סוף המשחק" יהפוך לסרט הרווחי ביותר בתולדות הקולנוע. אבל גם אם זה לא יקרה, הרי ש"סוף המשחק" יישאר בעתיד הנראה לעין הפסגה של אולפני מארוול. הסרט הארוך ביותר והיקר ביותר (בתולדות הקולנוע), שעלילתו עוסקת במאבק בקנה מידה קוסמי שנפרש על פני 21 הסרטים שקדמו לו. עם המספר הרב ביותר של שחקנים ידועים מכל סרטי מארוול וגם, חשוב לזכור, עם המיומנויות המרשימות של צמד הבמאים, האחים רוסו.
כל סרט גיבורי-על שיבוא לאחר מכן יראה זעיר בהשוואה אליו ומוגבל ביכולתו לתפקד כאירוע קולנועי. "ספיידרמן רחוק מהבית" (Spider-Man: Far From Home), הסרט החותם את ה"פאזה השלישית" של סרטי מארוול, הוא זה שבחיקו נפלה ההתמודדות עם האתגר הלא פשוט.
שנתיים אחרי "ספיידרמן: השיבה הביתה" מגיע סרט ההמשך שעליו חתומים, שוב, הבמאי ג'ון וואטס ושני התסריטאים כריס מק'קנה ואריק סומרס (שנותרו מששת התסריטאים שעבדו על הסרט הקודם). "השיבה הביתה" היה מוצר בידורי מלוטש, כמקובל בסטנדרטים של אולפני מארוול, אבל בוודאי לא אחד מהטובים שבסרטי האולפן. נדמה כי יש קונצנזוס שתום הולנד מתאים יותר לגלם את גיבור-העל מטובי מגוויר או אנדרו גארפילד. בגיל ובמראה הצעיר זה בוודאי נכון, אבל ההתאמה לא בהכרח מעידה על איכות הסרטים בכיכובו.
עוד ביקורות סרטים:
"רחוק מהבית" יכול היה להפגין את פירות המיומנות שרכשו היוצרים בעבודה על הסרט הקודם, אבל לא כך המצב. אם לא הייתה התקדמות בעיצוב הדמות, אם התסריט הנוכחי נופל מהקודם, הרי שהסרט מאכזב. לא סרט פסול, לא כזה שחובבי סרטי מארוול ידלגו עליו בלב שלם, אבל גם לא טוב יותר מ"איירון מן 2" או "ת'ור 2".
הבעיה המהותית של התסריט קשורה לחיבור בין שני החלקים בחייו של פיטר פרקר. מצד אחד הוא תלמיד תיכון בן 16 (הולנד כבר בן 23), המשתייך לקבוצת המחוננים של בית הספר. יש לו חבר נאמן בשם נד (ג'ייקוב בטלון) המתפקד כסייד קיק ומדגים גיוון במוצא האתני ובמבנה הגוף. ישנה גם MJ (זנדאיה) הנערה החכמה בעלת חוש ההומור הציני ומושא האהבה הפוטנציאלי של הגיבור. בקבוצת המחוננים ישנו גם פלאש תומפסון (טוני רוולורי), השחצן שמגיע מבית אמיד. אף שלא ראינו זאת בשני סרטי הנוקמים, מסתבר שכמו פיטר, גם הדמויות הצעירות המלוות אותו - התאדו ב"סנאפינג" של תאנוס. ההדים של האירוע הקוסמי עדיין ניכרים בסרט הנוכחי, כך שאלו שחזרו נשארו באותו גיל לפני האידוי, ואלו שנותרו בחיים פתחו פער של חמש שנות חיים.
בצד השני של חייו של פיטר, כגיבור-העל ספיידרמן, הוא עבר לא מעט מאז הפעם האחרונה שפגשנו אותו בתיכון. הוא נלחם בחלל, התאייד וחזר לחיים, והשתתף בקרב הגדול על גורל היקום. בנוסף, האירוע המשמש כבסיס לרקע הפסיכולוגי של הדמות בסרט הוא מותו של טוני סטארק שהיה דמות האב שהנחתה את פיטר בעולם גיבורי-העל. היחס הרגשי של טוני לפיטר הובהר ב"סוף המשחק" כששימש כמניע מרכזי בהחלטתו של סטארק לחזור ולחבור לשאר הנוקמים, והקשר הזה ממשיך גם לתוך הסרט הנוכחי באמצעות מתנה חשובה שפיטר מקבל.
הבעיה היא באיזון ובקשר בין שני הצדדים. נראה שאחרי הסרט הקודם כולם זקוקים להפסקה, בוודאי פיטר שבתחילת הסרט מסנן את ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון) רק כדי שיוכל לצאת לטיול כיתה באירופה. פיורי, צריך למצוא את הדרך לגרום לפיטר להיכנס לתלם ולעשות את הנדרש במטלות שמן הסתם לא מפסיקות לצוץ. ההתעקשות שלו מובנת לחלוטין כהצדקה לקיומו של הסרט, אבל היא קצת מגוחכת בהתחשב בעולם השופע גיבורי-על שאינם תלמידי תיכון.
יכול להיות שלנסיעה הכיתתית לאירופה יש הצדקה, אבל היא תירוץ כה מעורפל עד שנדמה שהסרט שוכח ממנה מיד עם הגעתם של התלמידים ליעד הראשון - ונציה. המשך הסרט מזכיר טיולים מאורגנים בנוסח "אירופה הקלאסית ב-7 ימים", עם מעברים תכופים בין ערים מרכזיות באירופה. אפשרויות התחבורה בין הערים והתכלית של המעברים הכיתתיים, עשויות ברישול תסריטאי השולל מהם כמעט כל הצדקה. ובעיקר הזדמנויות לחזור ולהיות בסכנת חיים. כל זה על רקע מראות שהם כה מוכרים עד שגם בני נוער אמריקנים ממוצעים יכירו את האתרים המוצגים. שני מורים מלווים את התלמידים, מר הרינגטון (מרטין סטאר) ומר דל (ג.ב סמוב - ליאון האהוב מ"תרגיע" של לארי דיוויד). הסרט היה נשכר לו היה נעשה בהם שימוש רב יותר.
פרט לגיבור-העל, הדמות החדשה בסרט היא מיסטריו (ג'ק ג'ילנהול), שבקומיקס נחשב לאחד מאויביי היסוד של ספיידרמן. מי שמכיר את הדמות מהקומיקס, זוכה לקבל כאן גרסה מותאמת לעידן הטכנולוגי העכשווי. ההיכרות המוקדמת עם הדמות ויכולותיה, כמו זו שיש ללא מעט צופים בסרט, מנטרלת מראש את רוב ההפתעות שאמורות להתגלות במהלכו. מיסטריו ופיטר מפתחים יחסי קרבה. בתחילת הסרט פיטר נראה כמי שיתפוס את מקומו של איירון מן. אך בהמשך, על רקע היחסים בין השניים ויכולותיו, פיטר מתחיל לחשוב שדווקא מיסטריו הוא היורש הראוי.
אלמנט החופשה, חוסר הרצון של פיטר לשעבד את חייו לצרכי ארגון S.H.I.E.L.D, ויכולותיו הספציפיות של מיסטריו - מקנים לסרט מימד של דיון פנימי על עייפות החומר אחרי הקליימקס של "סוף המשחק". כמובן שאין כל חשש שמארוול יסגרו את האולפן. בעוד כשבועיים יפתח כנס "קומיק קון" בסאן דיאגו, ושם מארוול עומדים להציג את תוכנית ההפקות שלהם לשנים הקרובות ("הפאזה הרביעית"). הם חיכו עד ש"רחוק מהבית", אקורד הסיום של שלושת השלבים הראשונים, יעלה למסכים כדי להציג אותה. יתכן שה"
פאזה הרביעית" תצליח להביא כיוונים וגישות חדשות, אך "ספיידרמן: רחוק מהבית" הוא המשך של אותו דבר. דריכתו במקום מרגישה קצת כמו נסיגה לאחור.
