"מהיר ועצבני: הובס ושואו": סרט אקשן יקר וחסר נשמה
אחרי הסכסוך המתוקשר בין וין דיזל ודווין ג'ונסון, כוכבי "מהיר ועצבני", התקבלה ההחלטה להפריד כוחות ולעשות ספין-אוף. אבל "הובס ושואו" הוא אקשן גנרי וריקני בדיוק כמו אחיו הגדול. זה לא ימנע ממנו לשבור קופות
מי שעוקב אחר סרטי סדרת "מהיר ועצבני" בוודאי מודע לתהפוכות שהיא עברה. היא החלה ב-2001 כווריאציה אתנית ל"נקודת פריצה", הסרט של קתרין ביגלו מ-1991 עם פטריק סוויזי וקיאנו ריבס. ברומנס אקשן המתרחש בין שני גברים משני עברי החוק כשבמרכז דמותו של דומיניק טורטו (וין דיזל) - עבריין, מנהיג ובעיקר איש משפחה, והשוטר הלבנבן ממשטרת לוס אנג'לס בריאן אוקונר (פול ווקר). מה שהחל יחסית בקטן - סיפורם של נהגי מרוצים לא חוקיים המשלימים הכנסה במעשי פשע, הפכו להפקות ענק שבתורן הביאו להכנסות הולכות וגדלות בקופות (שני הסרטים האחרונים חצו בקלילות את רף מיליארד הדולר). חוקי הפיזיקה התפוגגו זה מכבר, וכעת נהגי המכוניות המשודרגות הפכו לצוות-על הנע בין ארצות ויבשות ומציל את האנושות. בהתאם לכך סצנות האקשן כבר חורגות מזמן ממרוצים ומרדפים ומציגות, כפי שנעשה בסרט האחרון "מהיר ועצבני 8" (2017), גם הפעלת כלי רכב יותר אקזוטיים - כמו צוללת גרעינית.
סרטי הסדרה החלו לתפוס תאוצה החל מהפרק החמישי שבו הופיעה לראשונה דמותו של סוכן שירות הביטחון הדיפלומטי לוק הובס בגילומו של דווין ג'ונסון. הוא החל כאיש החוק הניצב מול החבורה, אך כבר במהלך עלילת סרטו הראשון בסדרה הוא הפך למי שמשתף פעולה עם הגיבורים. נוכחותו הפכה לקבועה בסרטים הבאים. בסרט השביעי הופיע "רע" בשם דקארד שואו (ג'ייסון סטיית'ם), אך בסרט השמיני גם הוא הפך למי שמשתף פעולה עם החבורה. ההיגיון של יוצרי הסדרה, שללא ספק הוכח כמוצדק מבחינה מסחרית, הוא שיריב המגולם על ידי שחקן כריזמטי, הוא דמות שחבל לבזבז על הופעה בודדת.
יש כמה סיבות להופעתו של הספינאוף "מהיר ועצבני: הובס ושואו" (Hobbs & Shaw). כסף, כמובן, המושג באמצעות שרשור סדרת המקור לסדרה מקבילה שתתמקד בדמויות של שני "הרעים" הכריזמטיים שהפכו לחלק מהחבורה. שנית, זה מאפשר להתרחק עוד יותר ממאפייני האקשן מבוסס רכבים של "מהיר ועצבני", למען תבנית אקשן/באדי-מובי שבנויה כמותחן פעולה קומי בינלאומי. והסיבה האחרונה, בוודאי שלא הבטלה שבהן, היא התנגשות האגואיים של שני הכוכבים השריריים של סדרת מהיר ועצבני - וין דיזל ודווין ג'ונסון. העוינות ההדדית הובילה לכך ש"מהיר ועצבני 8" היה נטול סצנות משותפות של השניים. הצמדת שחקן כריזמטי כמו סטיית'ם לג'ונסון והפרדת השניים מסדרת היסוד הייתה צעד מתבקש.
הטריילר הבטיח אלימות כבידור, והתחככות מתמדת בין שני גיבורי הסרט, שניהם כוכבים הניצבים בפסגת האקשן העכשווי. מה עוד שהפיכתם לצוות מאפשרת להיפטר מהמעגל השני והלא ממש מרשים של שחקני "מהיר ועצבני", וגם מטרחנות אתוס "המשפחה" אותו נהמה הדמות שגילם דיזל כל כמה דקות. "הובס ושואו" אינו דורש כל היכרות מוקדמת עם הסרטים והדמויות של "מהיר ועצבני". בנוסף נבחר להשקת סדרת הספינאוף במאי בעל רקורד לא רע באקשן: דיוויד ליטץ', פעלולן לשעבר שהפך לבמאי שותף ב"ג'ון וויק" (2014), ובמאי בלעדי של "אטומיק בלונד" ו"דדפול 2" (שניהם ב-2018). מה יכול להיות רע? מסתבר שלא מעט.
לעוד ביקורות קולנוע:
"הובס ושואו" הוא דוגמה טובה לריקנותו של לא מעט מקולנוע הבלוקבאסטר העכשווי. סרט אקשן יקר, מלוטש וחסר נשמה שבו הדמויות הן אוסף של מניירות. המניע לעלילה הוא דבר מה חסר חשיבות (וירוס שניתן לתכנת וצפוי להוביל להשמדה המונית), והאקשן חסר כל תחושה של סיכון אמיתי עבור הדמויות ולכן גם לא מעורר מתח. כרגיל, יש בו הרבה קטילות המוצגות באדישות רגשית של שחקן משחקי מחשב משועמם, עם אוסף רעים במדים שחורים עם פנים מוסתרות. באורך של שעתיים ורבע, מה שהציג עצמו כבידור קליל הופך לחוויה מייגעת למדי. כמובן שכל זה לא יפריע לסרט להפוך להצלחה כלכלית שתחצה את גבול מיליארד הדולר, ויש להניח שלא מעט ממעריצי "מהיר ועצבני" יהיו מסופקים לחלוטין מ"הובס ושואו".
עוד לפני הצגת הגיבורים יש עימות בין צוות קומנדו של ה-MI6 לבין חבורת רעים לובשי שחורים המובלים על ידי בריקסטון לור (אידריס אלבה). היחידה שנותרת מהסוכנים היא האטי שואו (ונסה קירבי) – מי שתתגלה תוך זמן קצר כאחותו של דקארד שואו. היא מצליחה להימלט לא לפני שמוזרקות לתוך גופה קפסולות חתומות של הווירוס המסוכן. פתיחה זו לא רק עושה היכרות עם הרע הנוכחי, אלא מבהירה שב-2019 גם בסדרה עמוסת טסטוסטרון מתחייבת נוכחות משמעותית של דמות נשית חזקה ברוחה ובגופה.
הרעיון של עימות היסוד בין שני הטיפוסים השונים הובס ושואו מוצג, כמו כל דבר בסרט, בשכנוע עצמי של תחכום קומי. מסך מפוצל, שבצדו האחד שגרת הבוקר של הובס, ובשני של שואו. הצלם יונתן סלע נותן לצד של הובס צבעים חמים המציגים את שגרת האימונים ומעשיו כאב אוהב ויחיד לבתו החמודה. שואו, לעומתו, הוא "מתוחכם ומלוטש" בבית מעוצב בצבעי שחור-אפור קרים. הכל אצלו אומר "זאב בודד" במכונית מקלארן.
יש היכרות מוקדמת בין הדמויות ולכן התסריט חוסך מעצמו כל התפתחות של יחסיהם מעבר לעמדת ה"פרנמי" (חבר/אויב) שכבר עוצבה בסרטי "מהיר ועצבני". אין רגע של חילופי דברים שאינו סוג של עקיצה הדדית, או תחרות על דומיננטיות, והטקסטים הבינוניים נסמכים על הכריזמה של הכוכבים שתעניק אימפקט קומי לכל משפט.
שני הגיבורים "ההפוכים באופיים ובאורחות חייהם" נאלצים לשתף פעולה כנגד בריקסטון לור. הוא פועל בשירותו של ארגון סתרים בעל אג'נדה טכנולוגית שניתן לסכמה כהשמדת מרבית האנושות בעבור אידיאל של אנשי-על המעוצבים באמצעות הטכנולוגיה. זהו. קיבלתם כל מה שאתם צריכים לדעת. הארגון מונחה על ידי יישות שרק קולה המעוות טכנולוגית נשמע. מי זה? מה זה משנה. כבר חושבים כאן על הסרטים הבאים בסדרה.
לור הוא כבר חצי סייבורג, ולכן שדה הראייה והמוח שלו מסונכרנים עם אינפורמציה ממוחשבת, וכמובן שכוחותיו הם על-אנושיים. מולו שני הגיבורים שטכנית הם אולי מוגדרים כ"אנושיים", אבל בפועל יש מעט מאוד מגבלות לכוחם או אפשרות ממשית שהם אכן יפצעו.
כדי להוסיף רובד של תוכן רגשי (או סימולציה של תוכן כזה), ישנו הרעיון של הקשר המשפחתי בחיי שני הגיבורים. הנתק המבוסס על אי הבנה בין האטי ודקארד שואו, והנתק של הובס ממשפחתו הנמצאת על אחד מאיי סמואה. אלו הממדים הרגשיים הפונקציונליים שאמורים להשתנות לטובה בדרכים צפויות במהלך העלילה. לאלו המסתפקים באקשן קולנועי כשומר מסך קינטי – זה אמור להספיק.
