המודחות הטריות מ"המירוץ למיליון": "אף פעם לא ראיתי את אמא בוכה"
זוהר אלקובי חלמה לצאת עם אמא שלה לתוכנית הריאליטי כדי להוכיח שהיא כבר לא תינוקת חסרת אונים. בדרך, היוצרות התהפכו, האמא למדה לשחרר ולבכות והילדה לאהוב, לכעוס ולסלוח: "חצי מהזמן רציתי לחבק את אמא וחצי מהזמן לא". ריאיון
"אני לא חושבת שאם היינו נשארות עוד כמה ימים ב'המירוץ למיליון', זה היה משנה את המטרות והיעדים שהצבנו לעצמנו או היכולת לתקשר ולשתף פעולה", אומרת יהודית אלקובי, שהודחה עם בתה זוהר אמש (שבת) בתוכנית הריאליטי המצליחה. "השגנו את מה שרצינו. אם זוהר גרמה לי לבכות - ואני אף פעם לא בכיתי ליד הבנות שלי - אז שברנו את כל המחסומים".
ההצעה להשתתף ב"המירוץ למיליון" (היום, א', 21:15 ברשת) הגיעה מזוהר בת ה-25, אבל כבר באודישן הראשון, יהודית הבינה שמדובר בהגשמת חלום גם עבורה. "באתי בשביל זוהר עד האודישן הראשון שבו התלהבתי יותר ממנה. הרגשתי שאני נמצאת בתוך חלום שמעולם לא חשבתי שהוא בר הגשמה, אבל לפי השאלות והתגובות שקיבלנו, ראיתי שיש לנו סיכוי, שמערכת היחסים בינינו מעניינת אותם".
עוד מ"המירוץ למיליון":
"אומרים לנו 'תגידו תודה שאתן לא בעזה'"
"באנו ל'מירוץ למיליון' להוכיח שאנחנו יותר מסתם בנות יפות"
"המירוץ למיליון" 7: עשו הכל נכון
מדובר במערכת יחסים מורכבת. "רציתי לצאת עם אמא ל'המירוץ' כי רציתי להוכיח לה, לעצמי ולסביבה שאני לא זוהר התמימה, השקטה וחסרת האונים שאנשים חושבים שאני", אומרת זוהר. "אנשים חושבים שאני ילדת שמנת, עטופה בנייר צלופן וזה לא נכון. אני פשוט עדינה, זה האופי שלי, אבל אני משיגה את המטרות שלי בדרך שאני בוחרת ואני לא צריכה לבעוט בכל העולם בשביל להצליח, אני מצליחה בשקט". יחסית למישהי עדינה, זוהר נשמעת אסרטיבית למדי.
"מילא שאנשים אחרים לא ראו את זה, אבל גם ההורים שלי לא ידעו את זה עליי ואני ידעתי שיש לי את זה, שאני עושה את זה בדרך שלי. רציתי להוכיח שכשאני רוצה משהו, אני יכולה להוביל ויכולה לעשות הכל. עד שהלכנו למירוץ הם לא חשבו שאני יודעת מה אני עושה".
זוהר מתכוונת להחלטה שלה לפתוח עסק לעיצוב שיער ואיפור לכלות, שאולי לא החליקה להורים שלה בגרון, אבל יהודית מבקשת להבהיר: "זוהר תעיד שהקטע שלא תמכנו בה, זה כי היא בעצמה לא הייתה בטוחה מה היא רוצה", היא אומרת ומוסיפה: "כהורים, אנחנו מאוד רוצים שהילדים שלנו ילכו בתלם. שיעשו גן, יסודי, תיכון, צבא, תואר ואחרי זה מה שהם רוצים. והיה לי קשה לקבל שהיא סוטה מהמסלול ורוצה לחלום את החלומות שלה. מרגע שהיא הייתה בטוחה במאת האחוזים, היא קיבלה מאיתנו את כל התמיכה". האמא לבית משפחת אלקובי גם מבקשת להבהיר כי היא עצמה יודעת איך זה ללכת מחוץ למסלול המקובל, כשבגיל 47 החליטה לעזוב את הקריירה בהיי-טק לטובת עסק עצמאי.
במבט לאחור זוהר, זה היה רעיון חכם לצאת עם אמא למסע הזה?
"(צוחקת) לקחתי את זה בחשבון, דיברנו על זה שמעולם לא היינו ביחד 24/7, רק אני והיא, ואין ספק שמדובר בחוויה שכוללת הרבה עליות ומורדות. הרגשות משתנים כל כמה דקות וזה נע בין כמה אני אוהבת אותה לבא לי להרוג אותה".
יהודית: "זוהר תזהרי את צריכה לישון פה היום".
זוהר: "ומהמקום הזה באה גם ההחלטה לצאת ל'המירוץ'. אמא היא האדם שהכי יכול להכיל אותי, וזה לא דומה לשום חוויה שאני אי פעם אחווה עם אף אחד אחר. זה בעוצמות אחרות".
תני לי את זה במספרים, כמה אחוזים מהזמן רצית לחבק את אמא וכמה להרוג אותה?
"טוב אמא אל תכעסי אבל זה ממש חצי חצי - חמישים אחוז לחבק וחמישים אחוז להרוג. כי חווים באותה נשימה כל כך הרבה רגשות ותוך שניות הכל משתנה".
מה שמסע אחד לאפריקה הצליח לעשות - ובתקווה שהריאיון הזה לא קלקל - הוא לשפר לאין ערוך את הקשר של האם והבת ("מערכת היחסים הייתה טובה גם קודם, עכשיו היא מצוינת"). לאורך כל המסע של האלקוביות, מורגש הצורך של יהודית לגונן על בתה. בהדחה, היא גם סיפרה מאיפה הצורך נובע: זוהר נולדה בחודש השביעי, פגה חסרת אונים במשקל 1.600 קילו.
"כנראה נחרטה לי התחושה הזו של חוסר אונים וכל הזמן היה לי צורך לגונן ולהגן עליה", היא אומרת, ומסבירה כיצד התוכנית שינתה הכל. "אני הדמות הדומיננטית - יודעת מה צריך לעשות ואיך עושים כל דבר בבית, ופתאום היה צורך לשתף פעולה בסיטואציות שלא קיימות בחיים האמיתיים".
זוהר: "אמא הייתה צריכה לשחרר".
יהודית: "נכון, הבנתי שזוהר חזקה ממני, נפשית, פיזית, היא צעירה ממני. נתתי לה להוביל וסמכתי עליה בעיניים עצומות. אף פעם לא רציתי לבכות ליד הבנות שלי, רציתי לגונן עליהן, אבל זוהר ו'המירוץ' גרמו לי לבכות".
זוהר, איך הרגשת כשראית את אמא שלך בוכה?
"האינסטינקט הראשוני שלי היה להגיד 'די אמא אל תבכי', כי אף פעם לא ראיתי אותה בוכה וזה הלחיץ אותי כי אני תמיד בוכה, אבל אמא? אחרי, זה כבר היה מרגש".
ואם מדברים על הצפה רגשית, איך הייתה התחושה לראות את ההדחה?
זוהר: "קודם כל זה ממש החזיר אותי לתחושה שהרגשתי באותו יום. כל הרגשות התפרצו, ראיתי גם את הקושי שלנו וגם את זה שאנחנו ממש נלחמות ויודעות שיש מצב שעוד שנייה זה ייגמר ובכל זאת לא מוותרות, וזה היה ממש מרגש".
מה הרגשתן באותו רגע על השטיח?
יהודית: "הרגשתי מאוד מאוכזבת בשביל זוהר כי ידעתי כמה היא נלחמה ועבדה קשה כדי להתקדם. מצד שני, שמחתי שהגענו לנקודה הזו אחרי שיצרנו חיבור טוב בינינו ולמדנו לשתף פעולה. כל מה שהיא רצתה להוכיח ב'המירוץ' היא הצליחה, היא חכמה, חזקה, היא גרמה לי לשחרר אותה. הבנתי על השטיח שאני יכולה לשחרר את זוהר ואני יכולה לסמוך עליה שהיא תצליח בענק, אז אולי יש תחושה של אכזבה מההדחה, אבל גם גאווה ענקית.
"לא התמקדתי כל הזמן בשטיח של רון שחר, גם לא הייתי מכוונת למיליון. רציתי לראות איך עושים תוכנית טלוויזיה כזו, הסתכלתי על הצוות, ראיתי נופים, רצינו לחוות את הרגע וניסיתי כל הזמן להסתכל מסביב. גם ביום האחרון בזמביה, כשסיימנו את המשימה עם הפאנל הסולרי, לא רצנו לאוטו, העדפנו לרקוד עם הילדים ולהיות באינטרקציה איתם. הלכנו ל'המירוץ' כדי לחוות חוויה".
זוהר: "המירוץ היה חלום גדול שהגשמתי וזה בא בהמשך לעסק שלי שגם היה חלום שהגשמתי. עכשיו אני עובדת על קולקציית תכשיטים שתצא ממש בקרוב והייתה חלום ובכלל, יש לי הרבה חלומות שאני עוד רוצה להגשים".
יהודית: "יש לי חלום לפתח פורמט טלוויזיוני שיסדר לאנשים בשמונה שלבים את החיים ואת הבית. בארץ יש הרבה תוכניות ריאליטי על בישול ומוזיקה ואני רוצה סדר. זה משחרר פחדים ורגשות. במקום להעביר את המסר למאה או מאתיים איש כמו שאני עושה בהרצאות, אני רוצה פורמט טלוויזיוני שיפזר את הידע בעולם ויהפוך אותו לנקי יותר. לכל אחד יש עניינים עם חפצים ו'המירוץ' הוא הזדמנות טובה להבין שאפשר להסתדר בכל העולם רק עם תיק על הגב".
לפנייה לכתב/ת 
