חשבנו שיהיה מביך, אבל האיחוד של "בוורלי הילס" מפתיע לטובה
ציפינו לגרוע מכל, אבל "בוורלי הילס 90210 - העונה החדשה" הפתיעה אותנו לטובה. הכוכבים נפגשים מחדש, צוחקים על עצמם ועל הקריירות הכושלות שלהם ולא מפסיקים לקרוץ לסדרה המיתולוגית. מה יש פה לא לאהוב?
תחילה, יש להודות, כל החששות התגשמו. נעימת הפתיחה הישנה והמוכרת החלה להתנגן, רק שבמקום ברנדון ודילן, יפי הבלורית והתואר, על המסך נצפו אסופת זקנות בהובלתה של גבריאל קרטריס, עוד שנייה בת 60, ולאחריה, שאר חברי הקאסט כשהם מנסים לחקות את הפרצופים מהפתיח של פעם. הסטנדרטים שלנו לגבי משחק היו ברמה מסוימת בשנות ה-90, אבל עברו מאז 30 שנה ו"מבט הפלוץ", כפי שג'ואי טריביאני קרא לו, כבר לא עובד ב-2019.
הפרק מתחיל בקריצה נוסטלגית לניינטיז. דונה ודיוויד נכנסים לפיץ' פיט; ברנדון ממלצר; אנדראה וסטיב מבקשים להחליף ביצה (אנקדוטה משעשעת וממש לא האחרונה בפרק שמוקדשת למעריצים האדוקים של הסדרה). העונה החדשה כל הזמן מרפררת לסדרת המקור, אבל לא רק: היא מתייחסת לשחקנים עצמם, לחייהם האישיים, למי שהם היו בתקופת הצילומים ולשמועות שנסובו סביבם. באופן מפתיע, אחרי שיוצאים מהשוק ההתחלתי, היא עושה זאת בהומור ובאופן מלא חן.
פחות משלוש דקות לתוך הפרק (וזה לא באמת ספוילר), אנחנו כבר מקבלים עדכון סטטוס זריז: טורי וג'ני טסות ללאס וגאס לאיחוד עם השחקנים במחלקת תיירים (כי טורי מרוששת). ג'ני מדברת על הגירושים שלה (במציאות היא גרושה שלוש פעמים) וטורי על האקס בריאן אוסטין גרין ועל הבעל הלוזר הנוכחי (שוב, הכל מבוסס מהמציאות) - כל זה תוך כדי שהיא מעלה תמונות לאינסטגרם. שנות ה-90, תכירי, דור המילניאלז. כשג'ני מעירה לה שאין לה שליטה, טורי עונה שמה שאין לה זה כסף, וזו בדיוק הדרך להשיג אותו.
העונה החדשה מוצאת את שבעת השחקנים הראשיים בקאסט (ללא לוק פרי המנוח) כשהם מגלמים את עצמם, או לפחות גרסאות מוקצנות של המציאות. ג'ייסון פריסטלי (ברנדון) מגלם במאי שהשחקן הראשי שלו צועק עליו "כל מה שאי פעם תהיה זה ברנדון וולש", בריאן אוסטין גרין (דיוויד) מגלם עקר בית שאשתו היא הכוכבת האמיתית במשפחה (והיי למייגן פוקס אשתו), קרטריס היא סבתא לתינוקת וכן הלאה. שורה תחתונה, חשבתם שאתם בעיצומו של חלום ורוד ונוסטלגי, תחשבו שוב, המציאות קשה וטוב שלא ריככו אותה.
המפתיעה ביותר היא טורי ספלינג, שחרף הבוטוקס שהזריקה במשך השנים הפכה ליצירתית במיוחד. לא רק שהיא משחקת את עצמה לא רע בכלל אלא שהיא גם סופגת את רוב העקיצות בתסריט. ואולי זו פשוט הדרך שלה להציב את עצמה במרכז העניינים, אחרי שנים שהייתה שחקנית משנה ונאלצה להתמודד עם בקלאש שטען שהיא שם רק בזכות אביה.
השחקנים מתאחדים למפגש מעריצים חד פעמי בלאס וגאס. כשטורי מבינה שקיים עדיין ביקוש למוצר שנקרא "בוורלי הילס 90210" היא חושבת איך להפוך את זה לתזרים מזומנים עבורה. בין לבין מתגלות המורסות בחיים האישיים של השחקנים – הבגידות של בני הזוג, חוסר הבטחון שמתלווה למעמד, הגיל, וכמובן - הענן שנקרא שאנון דוהרטי (כזכור, דוהרטי הסתכסכה עם כל חברי הקאסט ולא הייתה אמורה להשתתף באיחוד, אולם היא שינתה את דעתה לאחר מותו של פרי).
הפרק הראשון הוא פאן טהור - ואני לא אומרת את זה רק בגלל שאת עבודת ה"נושא אישי" שלי בכיתה ו' עשיתי על בוורלי (הכניסו קריאת "עלובה!" כאן). ילדי שנות ה-80 שגדלו על הסדרה וזוכרים את הכוכבים ואת הדרמות סביבם, יהנו ממכונת הזמן שניתנה להם, מהשחקנים הוותיקים – שנותנים תצוגת משחק לא רעה בעליל (איפה הכישרון הזה היה בשנות ה-90?) ומהאזכורים הרבים לסדרה המקורית. הבעיה מתחילה בפרק השני, שמקבל תפנית עלילתית – ככל הנראה כי פוקס יודעים שהם לא יכולים לבנות על קהל שמורכב רק ממעריצים אדוקים, ומנסים להגדיל את המעגל, לעיתים על חשבון הז'אנר.
בשורה התחתונה: להבדיל מחידושים אחרים שנעשו בשנים האחרונות לסדרות מצליחות, "בוורלי הילס 90210 העונה החדשה" הלכה הפוך על הפוך ונותנת לצופים בדיוק מה שהם רוצים. לא עוד חזרה מגוחכת לתיכון בגיל 50, אלא הצצה אינטימית לחיים האמיתיים של השחקנים שהיו חלק מחיינו במשך עשור. אם גם אתם הייתם במחנה ברנדה או קלי, גידלתם פאות לחיים עד הלסת וניסיתם לשים שתי עדשות בעין אחת, מובטחת לכם הנאה גדולה. ושאר הצופים, אם לא למדתם בווסט בוורלי - You can't sit with us.
