קייט בלאנשט: "אני לא רוצה לצפות בסרטים שלי"
זוכת האוסקר מודה שהיא עושה סרטים כדי שאנשים אחרים יראו אותם. "אני לא עושה את זה בשבילי", היא אומרת בריאיון ל-ynet לרגל סרטה החדש "איפה את, ברנדט" ומדברת על מה קורה כשמדחיקים יצירתיות: "זה כמו חלב מקולקל". צפו
קייט בלאנשט יודעת דבר או שניים על דמויות נשיות חזקות. היא התפרסמה בסרט "אליזבת" (1998) בתפקיד המלכה, ומאז היא ביססה קריירת משחק מרשימה. בין תפקידיה הבולטים אפשר למנות את קתרין הפבורן ב"הטייס", מלכת האלפים בטרילוגיית "שר הטבעות", ואישה היורדת מנכסיה בסרט של וודי אלן "יסמין הכחולה". גם בסרט החדש שלה "איפה את, ברנדט", שעולה מחר (ה') לאקרנים, היא מגלמת דמות חזקה - הפעם מדובר באדריכלית מוכשרת, אישה נוירוטית וחסרת סבלנות, שזונחת את המקצוע חרף היותה מבריקה ונעלמת יום אחד מעל פני האדמה.
"היא מאוד מבודדת", אומרת בלנשט על דמותה בריאיון ל-ynet, "היא לא סובלת אף אחד חוץ מאת בעלה ואת בתה. היא לא סובלת חטיפי תירס, היא לא סובלת פקקי תנועה, היא לא סובלת את סיאטל. כשאתה מתמודד עם מישהו שיש לו המון בעיות, זה גורם לך לחזור הביתה ולהגיד 'אני לא כזאת'".
הסרט מבוסס על רב מכר בעל אותו שם שכתבה מריה סמפל, ועל הבימוי הופקד הבמאי המוערך ריצ'רד לינקלייטר ("התבגרות"). "ברגע שקראתי את הספר חשבתי, 'אולי מישהו אחר יכול לביים אותו, אבל אני יודע איך לעשות את הסרט הזה'", מספר הבמאי. "העובדה שהסרט הזה קיים הוא נס. אתה יודע מה רץ עכשיו באולמות הקולנוע וזה לא סרטים כאלה, אם אין לך גיבור-על... הדברים השתנו, אני אוהב סרטים - אבל אלה הסרטים שאני רוצה להקדיש את חיי אליהם".
אחד הנושאים בסרט הוא הדחקה של יצירתיות, כשברנדט, אדריכלית זוכת פרסים מפסיקה ליצור ומקדישה את חייה לגידול בתה. "ברנדט מתמודדת עם זה. היא גאונה זוכת פרס מקארתור והיא אדריכלית מדהימה - היא יצרה כמה מבנים יוצאי דופן בקליפורניה, ואז הם הוחרבו. מה שרואים בסרט זה מה קורה כשיש לך דחף אדיר ליצור, אבל אין לך במה. זה גורם לתחושת חמיצות כאילו זה היה חלב מקולקל. ואז זה מתחיל להסריח".
יצירתיות זה עניין קיומי אבל מצד שני את שמה את עצמך בחוץ. כולם יכולים לראות אותך. כאמנית, זה לא מפחיד?
"זה דבר מוזר. כי אתה חייב שיהיה לך עור מאוד עבה. כשאתה יוצר משהו אתה אומר לעצמך 'לא אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים'. אבל אז, במיוחד אם אתה שחקן, אתה עושה דברים כדי שאנשים יראו. אני לא עושה את זה בשבילי. אני לא רוצה לצפות בזה. אבל אם אנשים לא אוהבים את זה, או לא הולכים לראות את זה, אתה חייב להפנים את זה, אבל עליך להמשיך. אז אתה צריך שיהיה לך גם עור עבה וגם עור דק, ולפעמים זה עובד ולפעמים לא. אני חושבת שבחיים יצירתיים זה מעניין שהצלחה מעידה עליך אבל כך גם כישלון. אתה לומד יותר מכישלונות מאשר מהצלחות". לריאיון המלא צפו בוידאו שבתחילת הכתבה
