"המירוץ למיליון": אלוהים הוא מותג על
על ארבעה זוגות דיברה התורה, והם בתמורה, מדברים על אלוהים בלי סוף. בין לבין, הגיע חצי הגמר וזה הזמן להכיר את המשפחות של המתמודדים ולגלות כמה הם גאים בילדים שלהם
בוקר טוב כוזרים פורקי עול שכמוכם. חצי הגמר יצא לדרך. ארבעה זוגות חזקים, יפים, נבונים ויודעים את התורה יתחרו על שלושה מקומות בגמר. זה גם השלב שבו אלוהים הופך לספונסר הכי לארג' בפורמט, אפילו יותר מכנסת ישראל, אם לשפוט לפי מספר האזכורים שהוא מקבל מכל המתמודדים. מילא אריאל וקארין ("קארין, בואי תראי מה אלוקים עשה פה!"), אבל אפילו איל מאיל וסיד, ילד הייטק ג'ינג'י שבטח גוגל עושה לו כביסה (ובהחלט הרץ החביב עלי בעונה הזאת), השחיל איזה בעזרת השם קטן ליתר ביטחון בדיבור על הגמר. יכול להיות שזה קרה תחת השפעת ההדחה האחרונה, אז התחלפו 15 דקות התהילה של הגיקים ב- 15 דקות המתנה בעצור והם הצליחו להידחק לרביעיה האחרונה על הקשקש, ועדיין, אלוהים מאוד פופולרי בקרב הרצים הפעם, שני אולי רק לרון שחר.
למרבה הצער בהדחה האחרונה נפרדנו מהפרזנטורים היותר נלהבים של אדושם, הלא הם ניסים ואוראל החמודים. אוראל וניסים אמנם החמיצו את ההזדמנות לבוא לידי ביטוי בפרק המסר מהמשפחות הקבוע, הידוע גם בשמו השני, "פרק הפסנתרים העצובים", אבל כשחושבים על זה האחים מקרית מלאכי הם פרק משפחות אחד גדול בעצם קיומם החינני. הם אמנם היו זוג מקסים וכריזמטי ואני בהחלט מצרה על כך שלא נראה יותר את ניסים מעביר אצבעות בבלורית או את אוראל בוכה מגעגועים לקוסקוס, אבל אין ברירה – ניסים ואוראל הגיעו לנקודה הכי רחוקה במירוץ לקטגוריית הזוגות בטייפקאסט שלהם. הם לא חזקים פיזית, התקשורת ביניהם היתה בעייתית ועד כמה שזה ישמע מוזר בהקשר שלהם, לישורת האחרונה מגיעים רק הזוגות הרעבים באמת.
המשמעות של ארבעה זוגות היא שהגמר מתקרב אבל בינתיים זה אומר בעיקר שעול הטסטמוניות של כל הפרקים נופל על כתפיהם של ארבעה זוגות בלבד, כלומר המון קשקשת ברשת. במקביל לרף המתח שעולה, צונח הסטנדרט של העורכים ואין דבר שהמתמודדים יגידו ולא יראה להם ראוי דיו כדי להיכנס לפרק. למזלם, הרצים העונה כל כך חמודים שאפשר לשמוע אותם מלרלרים כמעט בלי סוף. זה לא תופס, לצערי, גם על המשפחות של הרצים שבאופן מסורתי דומות לא רק זו לזו, כמו שאומר הפסוק, אלא גם למשפחות של כל הזוגות מכל העונות האחרות של "המירוץ".
עוד ביקורות טלוויזיה:
באמת, אני אצביע למפלגה שתוציא מחוץ לחוק את עניין השיחות עם המשפחות במהלך העונה או לפחות תצמצם אותו מכוח הדין לדקה אחת לזוג, תאסור על שימוש בהטיות שונות של המילה "גאווה" ותגביל אותם לאזכור של מאכל עדתי אחד בלבד במהלך כל השיחה. מערכות בחירות כבר עלו ונפלו על נושאים זוטרים מאלה ואני מבקשת לתבוע את זכותי הדמוקרטית לצפות בטלוויזיה לא משעממת, בעיקר לאור העובדה שכפתור הפאסטפורוורד שלי שבק.
האבינג סייד דאת', אני בהחלט רואה שיפור יחסית לעונות קודמות והשיחות, שהתקיימו במרכז רובוטיקה נוצץ בעזרת טכנולוגיה מדהימה וחדשנית הנקראת סקייפ, אמנם היו משעממות ומדוקלמות למשעי אבל לפחות לא לחצו חזק מדי על בלוטת הדמעות. שמחתי לשמוע שהתאומות ממן גדלו בבית אוהב שקיבל אותן כמו שהן אפילו שהן גרו במעלות, עם אמא שהכינה להן – איך לא – מאכלים גזעיים ואקזוטיים ואולי אפילו הבדילה ביניהן פה ושם. שמחתי גם לראות את בני הזוג החמודים של איל וסיד, אשכנזים קרים שלא היה להם אוכל להתגעגע אליו, ולשמוע שאמא של סיד החליפה אותו בטינדר בזמן שהוא נעדר. הדבר היחיד שהיה חסר לי כדי להרגיש שמדובר בטלוויזיה משמעותית זה את נתניהו מקטר על התקשורת וסופר טילים על הדרום כדי להירדם (הטיל ה"כמה מאות" הוא תמיד הטיל שאיתו הוא נרדם).
בפרק הבא: הופכים את הסמל של השיקאגו בולס ומגלים מי ניצח בבחירות.
